מדוע טרם נסגרה עסקה להשבת ארבעת הישראלים המוחזקים בידי החמאס?

בתמונה קטע מתוך סרטון של ארגון עז אל-דין אל קסאם המציג "ארבעה חיילים שבויים ברצועת עזה"

יותר משבע שנים חלפו מאז מבצע צוק איתן אך גופותיהם של שני חיילים ישראלים שנפלו בקרב – הדר גולדין ואורון שאול –עדיין מוחזקות בידי חמאס. בנוסף, שני אזרחים – אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד – מוחזקים אף הם ברצועת עזה (אזרח ישראלי בשם ג'ומעה אבראהים אבו ע'נימה גם הוא חצה את הגבול לעזה, וכן אזרח נוסף ששמו לא פורסם, אולם אין ראיות לכך ששני אלו הם בחזקת נעדרים המוחזקים בניגוד לרצונם). מנגיסטו ואל-סייד אמנם נכנסו לעזה מבחירה, אולם ידוע כי הם לוקים בנפשם (יש לציין שגם אבו ע'נימה לוקה בנפשו).

גולדין, שאול, מנגיסטו ואל-סייד מוחזקים ברצועת עזה יותר זמן ממה שעבר על החייל גלעד שליט בשביו, אך חזרתם לישראל עדיין לא נראית באופק. שלושה מחסומים משמעותיים מקשים על הצדדים להגיע להסכם. במאמר זה אסביר מה הרקע להיווצרותם של אותם מחסומים ואיפה אנחנו עומדים היום, ולסיום גם אציג גישה שאולי תוכל לזרז את ההגעה להסכמה בין ישראל לבין החמאס.

המחסום הראשון

במשך תקופה ארוכה, לא השיג המשא ומתן שום התקדמות עקב סירובה של ישראל לדרישת חמאס לשחרור כל משוחררי עסקת שליט שנעצרו מחדש במבצע "שובו אחים" לאחר החטיפה והרצח של שלושת הנערים בגוש עציון ביוני 2014. חמאס טען כי במעצרם של משוחררי עסקת שליט ישראל הפרה את תנאי שחרורם, ודרש לשחררם לחופשי לפני כל פתיחה במשא ומתן חדש. ישראל, מצידה, סירבה לדרישה של חמאס לכל תשלום "מקדמה" עבור פתיחה במשא מתן חדש. עמדת ישראל הייתה אז, ועודנה כיום, שאותם אסירים משוחררים שהוחזרו לכלא לסיום ריצוי עונשם, ישוחררו רק במסגרת עסקה חדשה להחזרת הישראלים המוחזקים ברצועת עזה. בינתיים, כמה מאותם אסירים בשנית כבר סיימו לרצות את תקופת מאסרם ושוחררו בשחרור רגיל.

על כל פנים, יש כיום, למיטב ידיעתי, רק כ-40 משוחררי עסקת שליט האסורים בבתי הכלא בישראל. ולפי מה שנמסר לי ממקורותיי ברצועת עזה, בחמאס כבר נוצרה הבנה שאסירים אלו יוכלו להשתחרר רק במסגרת עסקה חדשה.

שלושת הנערים, נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח, אשר בעקבות חטיפתם ורציחתם ישראל שבה ואסרה עשרות ממשוחררי עסקת שליט

המחסום השני

בשנת 2008 מונתה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, חטופים ונעדרים. הוועדה הגישה את המלצותיה בשנת 2012 (לאחר שחרורו של גלעד שליט). דו"ח ועדת שמגר סווג "סודי ביותר" ולכן לא פורסם לציבור, אולם עם חלוף השנים נחשפו כמה מההמלצות המצויות בו. כך, למשל, הוועדה שרטטה ארבע מדרגות של מחויבות המדינה לאזרחיה בסדר יורד של חשיבות: חייל שנשבה בפעילות מבצעית; ישראלי שנפל בשבי עקב פעילות טרור; אזרח ישראלי שחצה בטעות את הגבול ונפל בשבי; אזרח שעבר את הגבול ביודעין ומרצונו החופשי. בנוסף, המליצה הוועדה כי בתמורה לחייל חטוף ישוחררו רק אסירים בודדים ובתמורה לגופה ישחררו גופה או לכל היותר אסיר בודד.

באופן אישי, סברתי תמיד שההמלצות של ועדת שמגר לא תעמודנה במבחן המציאות. המגבלות האלה הן אולי הגיוניות בתיאוריה וסבירות על הנייר, אבל בזמן אמת, אם חייו של חייל ישראלי בסכנה, הן מאבדות כל משמעות. כבר ראינו זאת במשא ומתן לשחרורו של שליט. עם זאת, במקרה הנוכחי אין עסקינן בחיילים חיים, אלא בהחזרת גופות של שני חיילים ובהחזרת שני אזרחים שמניחים כי הם בחיים (למרות שחמאס לא מסר עדויות לכך) ושעברו את הגבול מרצונם החופשי (על אף שלקותם הנפשית מעלה סימני שאלה לגבי אותו רצון חופשי לכאורה).

בשנים האחרונות, הצוות הישראלי בראשות "מתאם הפעולות למען השבויים והנעדרים" ירון בלום ובהירתמות ראשי מערכת הביטחון עושה מאמצים גדולים וחובקי עולם להשבת הישראלים המוחזקים ברצועת עזה. ולפי הבנתי, למרות ההנחיות של ועדת שמגר, הושגה במהלך השנים התקדמות מסוימת במשא ומתן העקיף שבין הצדדים ובייחוד מאז מבצע "שומר החומות".

המחסום השלישי

לפי מקורות יודעי דבר בישראל, הצד הישראלי הלך כברת דרך משמעותית מאוד לקראת עסקה חדשה. אולם, אותם מקורות מדווחים כי בחמאס נוהגים בעקשנות יתרה. ישראל, לפי הבנתי, מוכנה לשחרר, מתוך קרוב ל-6,000 פלסטינים היושבים בה כיום בכלא, כמה מאות אסירים – בשחרור המוגדר "הומניטרי". מדובר אפוא באסירים שהם קטינים, נשים, חולים וכיוצא באלו – כל עוד אותם אסירים לא רצחו ישראלים. שחרור אסירים עם דם על הידיים הוא קו אדום קשיח שישראל לא מוכנה כעת לשוב ולחצות – מלבד ביחס למשוחררי עסקת שליט שנאסרו מחדש אך שלא חזרו לעסוק בטרור. מהמקורות שלי בחמאס, הארגון כבר אינו מתעקש על "מקדמה" אך ממשיך לדרוש את שחרור האסירים המרצים את תקופות המאסר הארוכות ביותר, כלומר רוצחי ישראלים. זו למעשה הסוגיה המרכזית שחוסמת כיום הסכם בין ישראל לחמאס.

ישראל ניסתה לגרום לחמאס לקבל את רעיון מיזוג הסוגיות – כלומר להוסיף לשחרור אסירים מוגבל את ההסכמות הניתנות בדרך כלל במסגרת הסדרה לאחר סבב אלימות (כלומר, היתרי עבודה, תנועה, כניסה ויציאה של סחורות, הספקת מים, הספקת חשמל וכדומה). אולם, חמאס מתנגד לרעיון מיזוג הסוגיות, מתוך ראייתו את סוגיית האסירים כקדושה, ומשום שלטענתו ישראל כבר התחייבה להקל את הסגר על רצועת עזה במסגרת התחייבויות שנתנה למצרים. אולם, ישראל מסרבת ליישם את כל התחייבויותיה אלו לפני החזרת ארבעת הישראלים המוחזקים ברצועת עזה. חמאס מצידו מסרב להציג סימן חיים לאזרחים המוחזקים ברצועה ובפרסומיו הוא טוען כי הוא מחזיק בארבעה חיילים ישראלים – בנוסף לגולדין ושאול, טוען ארגון החמאס כי מנגיסטו שמעולם לא שירת בצה"ל, ואל-סייד שהתנדב לצה"ל אך שוחרר לאחר שלושה חודשים עקב היותו בלתי כשיר לשירות, הם חיילים (בסרטון שפרסמה הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, בחודש אפריל 2016, הוצגו תמונות של מנגיסטו ושל אל-סייד, לאחר עיבוד פוטושופ, כשהם לובשים מדי צבא).

סרטון של גדודי עז אל-דין אל-קסאם המציג "ארבעה חיילים שבויים ברצועת עזה"

לעבור למשא ומתן ישיר מול החמאס

המשא ומתן בין ישראל לחמאס מתנהל בעיקר בתיווך המודיעין המצרי. שני הצדדים מצהירים שהם רוצים בעסקה ושניתן להגיע אליה בתוך פרק זמן קצר. אולם, לא נראה שיש סיבות לאופטימיות היות ששני הצדדים ממשיכים לדבוק בקווים האדומים שלהם. ישראל לא תתגמש בעמדתה שלא לשחרר אסירים שרצחו ישראלים, וחמאס לא יוותר על דרישתו לשחרר אסירים אלו. למרבה הפלא, כיום אין לחץ ציבורי משמעותי על הממשלה בישראל ועל החמאס ברצועת עזה להגיע להסכם. אני מאמין שאילו חמאס היה מפרסם הוכחה כי מנגיסטו חי, הדבר היה מביא ליצירת לחץ ציבורי כלשהו בישראל. מן הצד השני, אם ישראל הייתה יכולה לדבר ישירות עם הציבור בעזה ולהסביר לו עד כמה חייו עשויים להשתפר לאחר החזרתם של ארבעת הישראלים ארצה, היה נוצר גם לחץ ציבורי בעזה.

היות שהייתי מעורב באופן אישי במשא ומתן להשבת שליט, ברצוני לסיים באותה המלצה שהצגתי אז בפני הגורמים המוסמכים – לדבר ישירות עם חמאס, ככל שניתן, ולא באמצעות מתווכים. אמנם, בחתימה על הסכם סופי, גם ישראל וגם חמאס יזדקקו למצרים כגורם מרכזי לסגירת העסקה, אבל עד אז עדיף לנסות לצמצם את הפערים באמצעות התקשרות ישירה בין הצדדים.

גרשון בסקין הוא יזם חברתי ופוליטי, מנהל קרן השקעות למען שילוב של פיתוח כלכלי עם יישוב הסכסוך