חייבים להכיר באמת המרה – חמאס לא ישחרר את כל החטופים

בתמונה כוחות חמאס במצעד צבאי, 2011

רבים במערכת הפוליטית בישראל תומכים בעסקה להחזרת כל החטופים. רבים מאוד בציבור תומכים בעסקה להחזרת כל החטופים. משפחות של חטופים תומכות, כמובן, בעסקה להחזרת כל החטופים. אבל יש בעיה. חמאס לא מסכים לעסקה לשחרור כל החטופים ולא יסכים לכך גם בעתיד.

בעיני החמאס, החטופים הם נשק אסטרטגי מול ישראל. חמאס לא יסכים לשחרר את כל החטופים כל עוד אין איום ממשי על הישרדותו – וייתכן שגם אז לא. יתרה מכך, חמאס לא יסכים לשחרר אפילו חלק מהחטופים בתמורה להטבות "קטנות" כמו שחרור עצורים או כמה ימי הפוגה, אלא רק בתמורה להישגים מהותיים וחיוניים לארגון.

האינטרס האסטרטגי הראשון במעלה של החמאס הוא לשרוד את המלחמה. לפיכך, המטרה העליונה של ארגון הטרור בעת הנוכחית היא לכפות הפסקת אש קבועה על ישראל. לחמאס אין אפוא שום עניין לבצע עסקת חטופים עם ישראל אלא אם זו כוללת גם את הפסקת המלחמה.

אמנם, חמאס הסכים לעסקת החטופים בנובמבר אבל עשה זאת על בסיס שתי תפיסות שהחזיק בהן אז ושאינו מחזיק בהן יותר כיום.

ראשית, חמאס הסכים אז לעסקת החטופים כחלק מניסיונו לשקם את הנזק התדמיתי שמתקפת השבעה באוקטובר הסבה לו. התדמית הבינלאומית של החמאס אולי לא עומדת בראש סדר העדיפויות של הנהגת הארגון, אך יש לה חשיבות בעיניהם. חמס קיווה שהטבח ושידור חוסר האונים של הישראלים (בעיקר דרך סרטונים במדיות החברתיות) ידרבנו את הפלסטינים ביהודה ושומרון, את החזבאללה ואולי גם קבוצות נוספות מהעולם הערבי, להצטרף למלחמה נגד ישראל לאחר שייווכחו שהאויב הציוני אינו בלתי מנוצח. זה לא קרה. אבל התיעוד של מעשי הזוועה שביצעו מחבלי החמאס, עורר זעזוע לא מבוטל בעולם. מאז חמאס עוסק באופן אינטנסיבי בשכתוב ההיסטוריה ובהכחשת המעשים שכה התגאה בהם בימים לאחר הטבח. החזקתם של זקנים, נשים וילדים כבני ערובה נתפסה אז כמזיקה לחמאס, ולכן הייתה נכונות לשחררם. כעת כשרוב החטופים שעדיין מוחזקים ברצועת עזה, הם גברים או חיילים וחיילות, החמאס לא סבור שיש נזק תדמיתי משמעותי בהמשך החזקתם.

שנית, הנהגת החמאס האמינה אז שההפוגה הזמנית עליה הוסכם בעסקת החטופים תהפוך לקבועה ושישראל לא תשוב להילחם לאחריה. לאחר שאמונה זו התבדתה, הנהגת החמאס ברצועה לא מתכוונת לחזור על אותה טעות. אחרי הכל, למה לחמאס לוותר על נכס אסטרטגי כה משמעותי שיש לו בחטופים, בתמורה לעצורים ולהפוגה זמנית בלחימה? אין ספק שהפוגה בת 45 ימים בלחימה, כפי שחמאס דורש בפעימה הראשונה של העסקה, מעלה את הסיכוי שישראל אכן לא תשוב להילחם בסיומה. אבל הנהגת החמאס כבר נפלה בפח ההפוגה הזמנית, והפעם הם רוצים להיות בטוחים שהמלחמה תיפסק. כל עוד שישראל אינה מוכנה להסכים מראש לסיום המלחמה, המוטיבציה של ארגון הטרור ללכת לעסקת חטופים נוספת היא קטנה. אין פלא אפוא, שלמרות המצב הקשה ברצועה, חמאס רק מקשיח עמדות לאורך המשא ומתן על עסקת החטופים השנייה.

חמאס ינסה לשמור על כמה שיותר חטופים ברשותו עד תום הלחימה, ואם ישרוד את המלחמה – גם מעבר לכך. חמאס לא ישחרר את כל החטופים בעסקה אחת, כי אין לו שום אינטרס לעשות זאת. אם חמאס יותיר ברשותו קומץ חטופים לאחר המלחמה, ואפילו רק חטוף אחד, הוא יצליח להמשיך ולפלג את החברה הישראלית סביב סוגיה זו. מבחינת החמאס, מדובר ברווח נקי.

עם כל הכאב וההבנה למשפחות החטופים הסובלות סבל לא יתואר, חייבים להכיר באמת המרה – חמאס לא ישחרר את כל החטופים. וכל ההפגנות שייערכו בישראל למען שחרור החטופים, כל הפוסטים הזועמים ברשתות, וכל האסטרטגיות המתוחכמות של מטה החטופים, לא ישנו אמיתה עצובה זו. חמאס ישחרר חטופים – וכאמור, לא את כולם – רק כשיהיה בטוח שהוא שורד את המלחמה. והיות שזה המצב, יש לישראל רק דרך אחת להתקדם בה – ללכת עד הסוף ולחסל את החמאס.

בנימין לאשקר הוא מנהל של חברת ברנדינג וייעוץ אסטרטגי, פעיל ב-"תקווה חדשה" וחבר בפורום מנכ"ל של המפלגה