אריק זמור, צרפתי יהודי ממוצא אלג'יראי, הכריז היום כי יתמודד בבחירות לנשיאות צרפת שייערכו באפריל 2022. בסרטון בו הכריז באופן רשמי על מועמדותו לנשיאות, זמור הסביר כי הוא רץ לנשיאות בגלל ש-"צרפת אינה צרפת יותר. לא עברנו דירה אבל אנחנו מרגישים שאנחנו חיים במדינה שונה מזו שנולדנו בה".
עוד בטרם הכריז על כך באופן רשמי, מועמדותו לנשיאות של זמור, עיתונאי ואינטלקטואל שספריו העבים והעמוסים ברעיונות נמכרים במאות אלפי עותקים, וכוכב-על תקשורתי, זכתה לתמיכה ציבורית עצומה. מ-5 אחוזים שקיבל בסקרים כשהרעיון הועלה לראשונה בתחילת הקיץ, זמור הגיע בתחילת נובמבר ל-18 אחוזי תמיכה בסקרים של הסיבוב הראשון לנשיאות, כאשר הנשיא המכהן עמנואל מקרון מקבל 24 אחוזי תמיכה ומארין לה פן מקבלת 16 אחוזים. וזו כבר רעידת אדמה של ממש שכן בארבע השנים האחרונות איש לא איים על מקומה של מארין לה פן כמועמדת בטוחה לסיבוב השני (בסקרים עדכניים יותר זמור ירד למקום השלישי אחרי לה פן, אך סקרים אלו נערכו בטרם הכריז באופן רשמי על מועמדותו לנשיאות).
פרשן פוליטי שמעולם לא התמודד על שום תפקיד, שאינו חבר בשום מפלגה, וששום ארגון אינו תומך בו, טרף את כל הקלפים.
אז מיהו אריק זמור?
הכוכב המפוטר
זמור נולד לפני 63 שנה בצרפת למשפחה יהודית אלג'יראית. ב-1986 זמור החל בקריירה כפרשן פוליטי בעיתון "Le Quotidien de Paris", וב-1996 הצטרף לעיתון השמרני המוביל "לה פיגארו". זמור הפך למפורסם בתחילת שנות האלפיים בזכות הופעותיו בתכנית הטלוויזיה "Ça se dispute" שמשלבת בידור ודיונים פוליטיים. מאז, זמור כיכב בשלל תכניות בטלוויזיה וברדיו ולמרות הרייטינג הגבוה שהביא, הוא סולק כמעט מכל תוכנית בה הופיע.
ב-2019, לאחר שפוטר מתחנת RTL, התחנה הגדולה בצרפת, זמור החל לעבוד בערוץ החדשות CNews. עד אז, הערוץ שהיה מזוהה עם השמאל הבורגני הפריזאי התקשה לשרוד בתחרות הקשה בין ערוצי החדשות הרבים של צרפת, אך עם הגעתו של זמור, הערוץ המציא את עצמו מחדש כסוג של פוקס ניוז צרפתי. הרייטינג של CNews הכפיל את עצמו והערוץ תפס את המקום הראשון בין כל ערוצי החדשות ותכנית העימותים של זמור שברה את שיאי הצפייה של תכניות פוליטיות.
זמור עזב לאחרונה את CNews אך הוא עדיין מכונת רייטינג אדירה. ב-23 בספטמבר, נערך דיון בינו לבין מנהיג השמאל הקומוניסטי ז'אן לוק מלנשון. העימות נערך בערוץ חדשות BFMTV והגיע למקום ראשון ברייטינג, תוך שהוא גובר על התוכניות בערוצים המסחריים הגדולים, אירוע חסר תקדים בנוף הטלוויזיוני הצרפתי.
סוד קסמו של זמור והמשיכה של הציבור אליו הם גם הסיבה מדוע גופי התקשורת שמעסיקים אותו תמיד מפטרים אותו בסופו של דבר – הוא אומר בקול רם את מה אסור להגיד בפומבי. זמור מנתץ לרסיסים את התקינות הפוליטית הצרפתית (שהיא קצת שונה מגרסתה האמריקאית) ומפרק את השיח הדומיננטי. ואת כל זה, זמור עושה בלי לפחד, בלי להתנצל ובלי להתבייש – והציבור מריע לו.
אינטלקטואל ריאקציונרי
אז מה הן עמדותיו הכל כך שנויות במחלוקת של זמור? ובכן, זמור הוא ריאקציונר שרוצה שצרפת תשוב לעבר המפואר והמוזהר של ימי המלוכה, נפוליאון בונפרטה והאימפריאליזם. הוא מתנגד לרב תרבותיות ולהגירה המסיבית של לא אירופאים לצרפת. הוא בז לפרויקט האירופאי. הוא שונא את הפמיניסטיות ואת המאבק הלהט"בי. הוא לא נאבק רק נגד השמאל הפרוגרסיבי והפוסט מודרני שהשתלט על חלקים מארה"ב, אלא גם בשמאל הליברלי של פעם. זמור מתנגד לפמיניזם הקלאסי ולמתן זכויות שוות להומוסקסואלים. זמור אף הועמד לדין כמה פעמים בגין גזענות בבתי המשפט הצרפתיים – וניצח ברוב המקרים.
כוחו של זמור מצוי בדרך בה הוא נאבק באליטות. הוא מעלה טענות שנשמעות מאוד אינטלקטואליות ומורכבות, טוען טיעונים רציונליים, מביא שלל עובדות, מספרים, דיאגרמות ושקפים ונוהג לצטט פילוסופים וסופרים ולשאוב מתוך הידע ההיסטורי העשיר שלו. גם אם בדיעבד מתברר שחצי ממה שאמר אינו נכון, השילוב בין ידע רב לכאורה לבין ביטחון עצמי מוחלט נוהג לערער את כל מי שמתעמת איתו. כאשר הוא מתפלמס עם בני פלוגתא, לרוב הם מאבדים את עשתונותיהם בשלב כלשהו של הוויכוח בעוד הוא נותר רגוע וממשיך בקו הרעיוני שלו.
זמור והיהודים
זמור נוהג להתמקד בסוגיית התבוללותם של המהגרים לצרפת. לעתים זה גובל באזוטרי ובאבסורד. הוא רואה בנוהגם של מהגרים לצרפת לשמור על שמות פרטיים שאינם צרפתיים כסימן לאי רצונם של אלו להפוך לצרפתיים אמיתיים. זמור שואף לחזור למסורת הצרפתית האוסרת שמות פרטיים שאינם מקובלים על הרשויות (מסורת זו בוטלה ב-1993 ומאז מותר להורים להעניק כל שם שירצו לילדיהם).
לאחרונה, זמור עורר שערורייה גדולה כאשר מתח ביקורת על הוריו של הטרוריסט מוחמד מרה וגם על קרובי קורבנותיו היהודיים על כך שבחרו לקבור את יקיריהם באלג'יריה ובישראל. לטענתו, הדבר הוכיח שהרוצח והקורבנות לא היו צרפתיים באמת. כזכור, לפני תשע שנים מוחמד מרה רצח שלושה ילדים יהודיים בני 3, 5 ו-8 ואת אביהם של שניים מהילדים במתקפת הטרור שערך בבית הספר היהודי "אוצר התורה" בטולוז. דוגמא זו אופיינית לחוסר הרגישות הקיצוני של זמור ולדרך התנהלותו – הוא נוהג לעורר זעזוע גדול ואז לנצל את הדיון הציבורי המתעורר כדי לקדם את תפיסותיו.
ואם כבר מדברים על יהודים, לזמור יש אמירות שנויות במחלוקת בסוגיה היהודית. כך, למשל, זמור מסנגר על משטר וישי של המרשל פטן ששיתף פעולה עם הנאצים. הוא טוען, בניגוד לדעת כמעט כל ההיסטוריונים, שמשטר וישי הגן על היהודים אזרחי צרפת ומסר לגרמנים "רק" את היהודים הלא צרפתיים שחיו אז בצרפת. ביחס לפרשת דרייפוס זמור אמר בריאיון באוקטובר כי "לעולם לא נדע אם דרייפוס היה אשם" והוסיף כי "תקפו את דרייפוס בעיקר כגרמני ולא כל כך כיהודי".
אך בניגוד למה שעמדותיו אולי מרמזות, לא מדובר ביהודי מתבולל שונא עצמו ועמו. זמור אינו יהודי דתי אך הוא שומר מסורת, מטבחו כשר, והוא פוקד את בית הכנסת לעיתים קרובות. זמור נשוי ליהודייה ממוצא תוניסאי, וגם מנהלת לשכתו היא יהודייה ממוצא ספרדי שאיתה, כך טוענים בתקשורת הצהובה, הוא מנהל רומן לוהט. למעשה, התנהגותו בחייו הפרטיים עשויה להיתפס כסותרת את עמדותיו הציבוריות וסביר להניח שזו הסיבה לחלק מאמירותיו ה-"אנטי יהודיות". למרות שבעבר הביע הערכה ליכולת של מדינת ישראל לשמור על זהותה הלאומית, זמור לא נוהג להתבטא בנושא ישראל וסוגיית יחסו אליה עודה לוטה בערפל.
מדרך הטבע, המוצא היהודי הצפון אפריקאי של זמור משחק תפקיד חשוב בדיון סביבו. הצלחתו של זמור מעוררת שילוב של שמחה ותסכול בימין הקיצוני – ז'אן-מארי לה פן, אביה של מארין ובעצמו מועמד עבר לנשיאות, הביע תמיכה בו והדגיש שיהדותו של זמור מאפשרת לו לומר ולעשות דברים שלה פן עצמו לא יכול. ואילו בשמאל לא מצליחים להבין איך אדם ששמו "זמור", שם לא ממש צרפתי, מתבטא כפי שהוא מתבטא נגד זרים ומהגרים. המוסלמים, כמובן, אינם מחבבים אותו בלשון המעטה.
בקרב הקהילה היהודית זמור מעורר מחלוקת עזה – מחצית הקהילה מתעבת אותו והמחצית השנייה מעריצה אותו. תומכיו של זמור בקהילה היהודית נוטים להתעלם מאמירותיו הבעייתיות או לתרץ אותן כמס שפתיים לרוב הצרפתי. מאבקו בהגירה המוסלמית הוא בעיניהם העיקר.
למרות הפופולריות שלו בסקרים, הדרך של זמור לנשיאות צרפת עוד ארוכה ויהיה לו קשה לשמור על המומנטום שצבר עד אפריל. מתחריו מהימין המתון והקיצוני עדיין לא החלו לתקוף אותו אך זה לבטח ישתנה עתה לאחר שהכריז על מועמדותו. בנוסף, לזמור אין מפלגה ולא ניסיון פוליטי או ניהולי.
גם אם זמור יגיע לסיבוב השני, סיכוייו מול מקרון שיאגד נגדו את כל השמאל, המרכז והימין המתון, קלושים במיוחד. יחד עם זאת, יש לזכור שלפני חמש שנים גם עמנואל מקרון היה ללא מפלגה, עם מעט ניסיון פוליטי, ותמיכה ציבורית נמוכה בהרבה מזו שיש לזמור עתה – והוא ניצח בכל זאת. סיכוייו של זמור לנצח במרוץ לנשיאות אולי אינם נראים גבוהים עתה, אבל לאור התמורות שעברה המערכת הפוליטית בצרפת בשנים האחרונות, אפשר לומר שהכול עוד פתוח.
אריק זמור מכריז על הצטרפותו למירוץ לנשיאות צרפת
בנימין לאשקר הוא מנהל חברת מיתוג, עיצוב גרפי ושיווק. לשעבר שליח קרן היסוד בדרום צרפת ומנהל מחלקה במשרד הקליטה, עלה מצרפת לישראל ב-1996
Report