הגיע הזמן למדיניות חדשה מול החמאס ברצועת עזה

מאז 2007 כל מי שכיהנו בממשלות ישראל חזרו פעם אחר פעם על אותן סיסמאות שחוקות בנוגע לשלטון החמאס ברצועת עזה – "נמוטט את שלטון חמאס", "בתוך 48 שעות נוציא את הנייה להורג", "נחסל את כל מנהיגי חמאס", וכיוצא באלה. אך אמירות אלו מעולם לא ייצגו את המדיניות האמיתית של ישראל.

מאז כהונתו של אהוד אולמרט בראשות הממשלה, ישראל נקטה באסטרטגיה של בידול כלפי עזה וחתרה לנתקה מהעולם. בתקופת אולמרט, שניהל משא ומתן רציני מול אש"ף, הרעיון היה להמחיש לפלסטינים שביכולתם להשיג הזדמנות ממשית לשגשוג ולחופש אם רק יתמכו במנהיגים מתונים המוכנים לעשות שלום עם ישראל, ובמידה שיבחרו שלא לעשות זאת, הם ידונו את עצמם לסבל נורא כמו זה השורר ברצועת עזה הנצורה והמסוגרת.

עם עלייתו של נתניהו לשלטון ב-2009 התברר די מהר כי אין לו עניין אמיתי בהסכם שלום עם הפלסטינים. בתקופתו נותרה מדיניות הבידול בעינה, אך האסטרטגיה של נתניהו חתרה לשמור על חמאס מוחלש בשלטון ברצועת עזה ובה בעת להחליש גם את מעמדה של הרשות הפלסטינית. מטרתו של נתניהו הייתה לשכנע את הציבור הישראלי כי "אין פרטנר פלסטיני לשלום" (סיסמה שטבע לראשונה ברק עשור קודם לכן), ומטרה זו הושגה במלואה. "הישג" זה הסיר את הלחץ הבינלאומי מעל ישראל שכן גם מדינות העולם קנו את שקר ה-"אין פרטנר" שנתניהו קידם. ישראל "זכתה" בחסינות מלאה על אף שהמשיכה לדכא את הפלסטינים, להרחיב את בניין ההתנחלויות ולהעמיק את שליטתה בשטחים הכבושים.

כמעט כל אנשי הממסד הביטחוני הישראלי ידעו כי אמירות מסוג "נמוטט את שלטון חמאס" הן סיסמאות פוליטיות חלולות וריקות. הם הבינו כי הפלת חמאס משמעותה כיבוש מחדש של רצועת עזה, ואין איש במערכת שרצה בכך – אפילו לא נתניהו עצמו. גם אלמלא היה בעזה כוח התנגדות של אלפי חמושים, כיבושה מחדש הוא טירוף הדעת. אמנם, צה"ל יכול לעשות את זה אבל בעלות בלתי נסבלת בחיי אדם משני הצדדים, וחשוב מכך – לא ברור איך להתמודד מול רצועת עזה לאחר כיבושה מחדש. הרי שום מנהיג פלסטיני מתון לא ישתלט על רצועת עזה על גבי טנקים ישראלים. כלומר, ישראל תשקע מחדש בביצה העזתית עד שהציבור הישראלי ילחץ לשוב ולהתנתק מהרצועה.

להלן מספר אקסיומות שישראל צריכה להתמודד איתן: רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מפלסטין; חמאס הוא תנועה פוליטית; חמאס הוא תנועה אסלאמית לאומית פלסטינית ולא זרוע פאן-אסלאמית של האחים המוסלמים; הפלסטינים ברצועת עזה אינם רוצים למות אך תנאי החיים הבלתי נסבלים בה הופכים את חלופת הלחימה עד מוות למען המולדת ולמען אללה לאופציה אטרקטיבית בהרבה. המשך המדיניות שנקטה ישראל ב-14 השנים האחרונות היא אפוא בחירה גרועה ותוצאותיה תבאנה לעוד מאותו דבר גרוע ומוכר.

הבסיס של מדיניות חדשה חייב לנבוע מהכרה באקסיומות אלו ומהבנה כי נטל הממשל מכביד על חמאס ומניעו לעבר פרגמטיזם. הצעד הראשון של ישראל בדרך לגיבוש מדיניות רציונלית יותר אל מול רצועת עזה חייב להתבסס על ההבנה שחמאס הוא הממשלה בעזה ושהוא רוצה לגיטימציה. ישראל יכולה לאותת לכמה מבעלות בריתה על נכונותה למגע ישיר שלהן עם ממשלת חמאס. ישנן כמה מדינות באירופה שהדיפלומטים שלהן חיפשו הזדמנויות ליצירת קשר כזה עם מנהיגי חמאס ברצועת עזה אבל עד כה ישראל וארצות הברית הטילו וטו על אפשרות כגון זו. ארצות הברית יכולה להסמיך גורמים שאינם אנשי ממשל רשמיים לעשות את הצעדים הראשונים לקראת התקשרות עם חמאס. כיום, ארצות הברית מקיימת שיחות עם הטליבאן באפגניסטן, ובעבר יצרה קשרים עם ה-IRA בצפון אירלנד, עם ה- ANC בדרום אפריקה ואף עם אש"ף, עוד לפני שישראל עשתה זאת בעצמה. בנוסף, ממשלת ישראל תוכל להשתמש בערוצים ישירים חשאיים לתחילת דיאלוג לא רשמי עם חמאס (בעבר סייעתי לקיים ערוץ כזה בעצמי(.

נוסף על צעדים מדיניים ליצירת קשר בין חמאס לישראל, יש לנקוט בשורה של צעדים אזרחיים מעשיים. כך, למשל, ישראל צריכה לאפשר התקשרות מחודשת של מנהיגי הסקטור הפרטי ברצועת עזה עם ארגוני הסקטור הפרטי בישראל, כדוגמת התאחדות התעשיינים, לשכות המסחר וכדומה, ולחדש את היתרי הכניסה לישראל של אנשים אלו. כדי לחזק את הכלכלה בעזה אפשר להקים בה גוף חדש שייקרא "לשכת המסחר מצרים-עזה" ואולי אף "לשכת המסחר מצרים-פלסטין", שכן השלום עם מצרים מאפשר שיתוף פעולה כלכלי משולש בין ישראל למצרים לרצועת עזה.

על ישראל לקיים דיונים מעשיים מול מנהלי חברת החשמל ברצועת עזה – חברה בבעלות חמאס שמתפקדת כחברה עסקית פרטית – בתוכניות להארכת קו החשמל הישראלי מאשקלון לעזה. זו הדרך המהירה והזולה ביותר להזרים לעזה כמויות ניכרות של חשמל הנדרשות להתאוששותה. ניתן לבצע זאת כעסקה בין חברת החשמל הישראלית לבין חברת החשמל של רצועת עזה. ניתן לקיים עסקה דומה גם בין חברת מקורות לבין מחלקת המים של עיריית עזה.

החקלאות ברצועת עזה מבוססת על קואופרטיבים חקלאיים שבשנות השמונים ישראל הייתה מעורבת בהקמתם. רבים מהקואופרטיבים הללו עבדו בשותפות מסחרית מלאה עם ישראל והתוצרת החקלאית של עזה סיפקה בעבר חלק לא מבוטל מהתוצרת הטרייה של פירות וירקות בישראל. רבים מראשי הקואופרטיבים רכשו את השכלתם בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית ברחובות, ולהכשרה זו היה תפקיד מכריע בהצלחת החקלאות בעזה. ניתן לחדש את אותם מגעים ואת שיתוף הפעולה בתחום הסחר החקלאי וההכשרה החקלאית.

ישראל והסקטור הפרטי הפלסטיני ברצועת עזה ובגדה המערבית יכולים ליזום כינוס ועידה בינלאומית שתעסוק בסוגיית הקמתו מחדש של אזור התעשייה ליד מעבר ארז. אפשר ליצור "בועה ביטחונית" של יזמות ותעסוקה בגבול ישראל-עזה ולאפשר לה גישה מהירה לנמל אשדוד, אולי בקו רכבת ישיר בין אזור התעשייה לבין הנמל.

הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה זקוקים לעובדים, ועובדים ברצועת עזה זקוקים לתעסוקה. ניתן לקיים – ללא קושי רב – בידוק ביטחוני ותחבורה מאובטחת מרצועת עזה למקומות העבודה בעוטף עזה.

אנשי אקדמיה ופעילי שלום ברצועת עזה – כן, יש שם פעילי שלום – צריכים לשוב ולקבל אישורי יציאה כדי להשתתף בכנסים בישראל ומחוצה לה. זהו מגזר חשוב בחברה הפלסטינית שבעבר ניהל מגעים רבים עם ישראלים, וזה שנים רבות שהוא מבודד ומנותק. חשוב לחדש מגעים אלו. כדאי גם שארגוני הסטודנטים בישראל ינסו ליצור מגעים עם ארגוני סטודנטים באוניברסיטאות ברצועת עזה.

ישראל יכולה לאותת למצרים, לירדן, לאיחוד האמירויות ולמדינות ערב נוספות להתחיל בתהליך עבודה מול חמאס במטרה להבין באופן קונסטרוקטיבי כיצד הארגון רואה את תהליך השיקום של רצועת עזה ואת תהליך הדה-אסקלציה של הסכסוך מול ישראל.

חשוב מכל, מנהיגי ישראל צריכים ליצור קשר עם מנהיגי הרצועה ולהציע להם דיאלוג ישיר.

ישראל צריכה להבין שחמאס אינו מנהל מלחמה למען רצועת עזה אלא למען הסוגיה הפלסטינית בכללותה. פיוס רצועת עזה לא ישים קץ לסכסוך בין חמאס לבין ישראל כל עוד הגדה המערבית ומזרח ירושלים נותרות תחת כיבוש מתמשך. בסופו של יום, הכול קשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני שעדיין לא נפתר. סכסוך זה לא ייפתר אלא דרך משא ומתן ישיר על כל סוגיות הליבה של הסכסוך, וקשה לי לדמיין סוף לסכסוך שחמאס לא יהיה חלק ממנו.

כדאי שנפסיק לשקר לעצמנו שיש פתרונות צבאיים לסכסוך עם הפלסטינים, לא ברצועת עזה ולא בכלל. המשך התמקדות בפתרונות צבאיים ושימת דגש על המדיניות הישנה והכושלת של "הרתעה" לא יפתרו דבר ורק ישאירו אותנו בתוך מעגל האלימות הבלתי נגמרת מול חמאס ברצועת עזה.

גרשון בסקין הוא יזם חברתי ופוליטי, מנהל קרן השקעות למען שילוב של פיתוח כלכלי עם יישוב הסכסוך