מבצע "שומר החומות" והיום שאחרי

בתמונה בניין מגורים ברמת גן לאחר פגיעת רקטה של החמאס

הדרך למבצע "צוק איתן"

ב-18 בנובמבר 2011 גלעד שליט חזר הביתה אחרי חמש שנים וארבעה חודשים בשבי חמאס בעזה. שבוע אחד אחרי ששליט נחטף לרצועת עזה הפעלתי ערוץ תקשורת ישיר מול חמאס לשחרורו. אחרי חודשיים וחצי מאמציי הביאו להעברת מכתב מגלעד להוריו בכתב ידו. המכתב הוכיח לא רק שגלעד בחיים אלא גם שיש ערוץ תקשורת ישיר מול אלו שהחזיקו בו בשבי.

שבוע לאחר מכן הציעו אנשי המודיעין של מצרים לתווך במשא ומתן בין ישראל לבין חמאס והתנו זאת בהפסקת כל ערוץ מגעים אחר. עופר דקל, מחזיק תיק הנעדרים מטעם ראש הממשלה אהוד אולמרט, ביקש אותי לחדול מכל פעילות. כך עשיתי עד שהבנתי כי ניסיונות המצרים אינם מניבים תוצאות.

במשך חמש השנים הבאות לא שבתי וניסיתי לטוות עסקה בין הצדדים. בצד הפלסטיני הצלחתי לפתח ערוץ תקשורת שהוביל ישירות לאחמד ג'עברי, רמטכ"ל החמאס. בצד הישראלי, עופר דקל ואחריו חגי הדס סירבו לשתף איתי פעולה. כל זה השתנה באפריל 2011 כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה את איש המוסד דוד מידן לאחראי על תיק שליט. מידן הבחין בהזדמנות לסיום הפרשה, וקיבל אישור מראש הממשלה להפעיל את הערוץ הישיר החשאי שניהלתי מול חמאס. כאשר הצלחנו לגבש עסקה וממשלת ישראל אישרה אותה, גלעד שליט חזר הביתה.

גלעד שליט חוזר לישראל

מיד לאחר שחרור שליט, ד"ר ע'אזי חמד, איש הקשר המרכזי שלי בחמאס, ואני התחלנו לגבש ביוזמה משותפת הצעה כתובה להפסקת אש ארוכת טווח בין הצדדים. בעידודו של מידן המשכתי בעמל זה עד שישראל החליטה לחסל את ג'עברי. החיסול התבצע בדיוק ביום בו ג'עברי קיבל נוסח סופי של הצעתנו. מבצע "עמוד ענן" שהחל בחיסולו של ג'עברי, שם קץ לניסיון של חמד ושלי לקדם הפסקת אש ארוכת טווח מוסכמת בין הצדדים.

סגירת ערוץ זה הביאה אותי לבחור בכיוון אחר. הקדשתי שעות רבות כדי לקדם יוזמה לפתיחת ערוץ ישיר וחשאי בין ראש הממשלה לבין נשיא הרשות הפלסטינית ואף נפגשתי לשלוש פגישות ארוכות עם מחמוד עבאס. בפגישותיי עם הנשיא עבאס התרשמתי שיש הסכמה ומוכנות להיכנס לערוץ המוצע. הפגשתי את מידן עם ד"ר מחמוד אל-הבאש, שליחו של הנשיא עבאס, כדי שהנציג הישראלי יבחן את הנכונות של נשיא הרשות הפלסטינית להתקדם במשא ומתן ישיר מול ראש הממשלה. לדעתי, מידן השתכנע בכנות כוונותיו של עבאס להגיע להסכם קבע בין שני הצדדים. בשלוש הפעמים שבהן נפגשתי עם עבאס כתבתי דו"חות מפורטים על הנאמר בפגישות. את הדו"חות שלחתי למשרד ראש הממשלה. בנוסף, קיימתי שיחות עם שני שרים בממשלה ועם היועץ לביטחון לאומי כדי לנסות לקדם את היענות ראש הממשלה להצעה המתגבשת, אך נתניהו דחה אותה על הסף.

בשלב זה התחלתי להבין את האסטרטגיה שגיבש נתניהו מול הפלסטינים.

מצד אחד, נתניהו רצה להחליש את עבאס ואת הרשות הפלסטינית ולגרום לירידה בלגיטימציה שלהם גם בעיני הפלסטינים וגם בעיני העולם. מן הצד השני, נתניהו רצה לשמר שלטון מוחלש של החמאס ברצועת עזה. וזו תוכניתו עד עצם היום הזה.

המטרה של נתניהו היא למנוע כל תהליך מדיני מול הפלסטינים – תהליך שיביא בהכרח לנסיגות ישראליות מהשטחים ולהקמת מדינה פלסטינית לצידה של ישראל.

ב-12 ביוני 2014 נחטפו הנערים יעקב פרנקל, גיל-עד שער, ואייל יפרח וזמן קצר לאחר מכן נרצחו. המחבלים שחטפו ורצחו את שלושת הנערים היו אנשי חמאס זוטרים מחלחול. תכף לאחר החטיפה ישראל יצאה למבצע "שובו אחים" במהלכו עצרה 68 ממשוחררי עסקת שליט. מיום החטיפה ועד לאחר פרוץ מבצע "צוק איתן" ב-8 ביולי 2014, ניסינו ד"ר חמד ואנוכי למנוע מלחמה בין ישראל לבין החמאס ברצועת עזה. בניגוד לטענות השב"כ, חמאס הכחיש שניתנו פקודות לחוטפי הנערים לבצע את החטיפה ואת הרצח. ראשי חמאס טענו בתוקף גם באוזניי וגם בערוצים אחרים כי הם לא עמדו מאחורי החטיפה. לפי המסרים של ראשי חמאס, לפחות במהלך השבוע אחרי חטיפת הנערים, לא היה להם שום עניין להתחיל סבב חדש של לחימה.

אחרי המעצרים של משוחררי עסקת שליט ומעצרים של מאות פלסטינים נוספים והעימותים הקשים שהתפתחו בגדה המערבית, חמאס שיגר רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל בקצב הולך וגובר וישראל תקפה בחזרה. למרות המסרים שהעברתי לחמאס, כולל לח'אלד משעל עצמו, שאם ירי הרקטות לא ייפסק צה"ל ייכנס למבצע קרקעי, הארגון המשיך בירי לעבר ישראל. בשלב זה, המסרים שקיבלנו – אני מהצד הישראלי וע׳אזי מהצד הפלסטיני – היו ששני הצדדים רוצים במלחמה. חמאס האמין שביכולתו להפתיע את ישראל באמצעות המנהרות שלו, וישראל רצתה להנחית מכה מוחצת על החמאס כדי להשיב את ההרתעה שאבדה לה.

תותח מתנייע M-109 צה"לי יורה לעבר רצועת עזה במהלך מבצע "צוק איתן"

הדרך למבצע "שומר החומות"

מאז מבצע צוק איתן, המדיניות של נתניהו כלפי הפלסטינים הניבה את שביקש מעל ומעבר למצופה. הסוגיה הפלסטינית ירדה מהאג'נדה המקומית והבינלאומית. כשדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן הוא כמובן סייע בידו של נתניהו לממש את מדיניותו. הלגיטימציה של עבאס ירדה לשפל המדרגה. חמאס היה תלוי בחסדי ישראל, וישראל ארגנה עבורו כספי "פרוטקשן" מקטר. המצרים חסמו את רוב מנהרות ההברחה מסיני לרצועת עזה, והושגה סגירה די הרמטית של הרצועה (יש לציין שהדבר לא מנע מחמאס להמשיך ולבנות את כוחו הצבאי ולמלא את מחסניו ברקטות חדשות וחזקות מאלו שהיו לו בעבר). על אף החלשת הרשות הפלסטינית, רוב הזמן נמשך התיאום הביטחוני בינה לבין ישראל.

"הסכמי אברהם" גרמו לאכזבה רבה בקרב כל הפלסטינים משום שהם סימנו את נטישת יוזמת השלום הערבית על ידי ארבע מדינות ערב שחתמו על ההסכמים עם ישראל. בנוסף, נדמה שגם ערב הסעודית הייתה קרובה מאוד להכרה בישראל. לפלסטינים היה ברור כי הם חייבים לנסות פעם נוספת לסיים את הפילוג בין החמאס ברצועת עזה לבין הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. ג'יבריל רג'וב מטעם הרשות הפלסטינית ויחיא סנוואר וסאלח אל-עארורי מטעם החמאס, הגיעו, בסיוע של מצרים, להסכם בו נקבע קיומן של שלוש מערכות בחירות – מערכת הבחירות אחת למועצה המחוקקת בגדה המערבית ובעזה, מערכת בחירות שנייה לנשיאות הרשות הפלסטינית, ומערכת בחירות שלישית וחשובה מכולן למועצה הלאומית הפלסטינית (המועצה הלאומית הפלסטינית היא הגוף הריבוני של הארגון לשחרור פלסטין). חמאס קיווה לזכות בכל שלוש מערכות הבחירות האלו.

גם חמאס וגם פת"ח היו מופתעים מאוד מההתעוררות הדמוקרטית בגדה וברצועה. 36 רשימות התכוונו להתמודד בבחירות למועצה המחוקקת. אולם עבאס התנה את קיום הבחירות בהיתר ישראלי להשתתפות של פלסטינים במזרח ירושלים בהן. הדילמה הגדולה של עבאס הייתה שאם הוא יבטל את הבחירות, הדבר יקים עליו את הפלסטינים הרבים שתמכו בקיום בחירות (אם כי נראה שרק פלסטינים מעטים האמינו שהן אכן יתקיימו). האם סוגיית ההצבעה של ערביי מזרח ירושלים הייתה תירוץ מובנה אצל עבאס ואצל נתניהו שנועד לבטלן בעת הצורך? אי אפשר לדעת כרגע. עם זאת, ברור כי עבאס איבד מהלגיטימציה המועטה שעוד נותרה לו כאשר החליט שהבחירות תידחנה עד שתתקבל הסכמת ישראל לקיימן גם במזרח ירושלים.

התסכול בצד הפלסטיני מהיעדר אופק מדיני וכלכלי הגיע לשיאים חדשים עם האיום הגובר של פינוי משפחות פלסטיניות רבות מבתיהן בסילוואן ובשיח' ג'ראח במזרח ירושלים. הפינוי המתקרב של משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים, וכניסת משפחות של מתנחלים במקומן, נתפס בעיני הפלסטינים כייהוד ירושלים וכהמשך ישיר של הנכבה.

כתבתי רבות על ירושלים ועל אל-אקצא כמרכז העצבים של הסכסוך הישראלי פלסטיני. ראו מאמר שפרסמתי בסוגיה בבמה זו ("דיומא", 5 במאי 2021). במהלך חודש רמדאן האחרון ישראל שבה והפעילה לחץ חד צדדי על העצב הדתי הזה, מה שהביא את האיבה בין ישראל לבין הפלסטינים לנקודת רתיחה. הקמת מחסומים בשער שכם בחודש הרמדאן הציתה זעם בקרב צעירים ממזרח ירושלים. סרטונים של פגיעות ביהודים על ידי מספר קטן של צעירים פלסטינים, שקיבלו הד עצום ברשת הטיקטוק, פגעו בכבוד הלאומי של חמומי מוח יהודים. קיצונים ימניים יהודים מארגון להב"ה ומקבוצות קיצוניות אחרות, הגיבו בפרובוקציות משלהם, וערבים הותקפו בירושלים. זמן קצר לאחר מכן פרצו מהומות בהר הבית / אל אקצא, וכך הגענו אל מבצע שומר החומות.

כיפת ברזל בפעולת יירוט במהלך מבצע "שומר החומות"

בשורש המלחמה הנוכחית בין ישראל לבין הפלסטינים ניצב הכיבוש – בדיוק אותה סוגיה שניצבה במוקד כל המלחמות הקודמות בין שני הצדדים. הפתרון של שתי מדינות לשני עמים נדמה שכבר אין לו תקומה. פועל יוצא, בין הים לבין הנהר מתקיימת מציאות דו לאומית חד מדינתית ולצידה ישות פלסטינית אסלאמית ברצועת עזה. בתוך רצועת עזה עצמה, יותר משני מיליון תושבים חיים בעוני מחפיר ותלויים בחסדי ישראל בלי תקווה. אין סיבה לחשוב שמי שחי בעזה יהיה מוכן לקבל מצב זה לעולמי עד.

בכל פעם שנראה כי חמאס נחלש ודעת הקהל ברצועת עזה נודדת הלאה ממנו, באה מלחמה שמחזקת מעמדו הציבורי. הזעם בעזה על הנזק הרב שגרמה המלחמה הנוכחית לא יופנה כלפי חמאס, כפי שאולי מקווים בישראל, אלא יופנה אך ורק לעבר ישראל. חמאס מצטייר כגורם היחידי שמוכן לעמוד נגד התוקפנות הישראלית, לאתגר את ישראל באופן צבאי ואף להגיע עימה לתיקו בשדה הקרב אם לא לניצחון. חמאס הפגין את עוצמתו הצבאית במטחים כבדים של רקטות ובירי לעבר ירושלים וגוש דן. חמאס אף הצליח להביא לסגירה חלקית של נמל התעופה בן גוריון. יתר על כן, לפי מה שמספרים לי מקורותיי ברצועת עזה, הפגיעות של ישראל במנהרות לא הסבו נזק כה רב כפי שעולה מתיאורו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, וזאת משום שעומקן גדול יותר מיכולת החדירה של הפצצות של צה"ל (כמובן, אין לי דרך לאמת את הדברים).

סבב הלחימה הנוכחי יסתיים בסופו של דבר וסביר להניח שסיומו יהיה דומה לדרך בה הסתיימו סבבי הלחימה הקודמים. נתניהו ישוב וירשום לעצמו הישגים מרשימים בהרחקת הסיכוי לתהליך מדיני. הבחירות אשר "עלולות" היו להביא לידי פיוס בין חמאס לבין הפת"ח לא תתקיימנה. נתניהו שוב החליש את כוחו של החמאס, אבל המשיך לשמור אותו בשלטון והפופולריות של הארגון תגדל. נתניהו הביא להשפלת הנשיא עבאס והמהומות שפרצו בגדה המערבית רק יחזקו את המוסכמה הישראלית שאין פרטנר פלסטיני.

אבל לסבב הלחימה הנוכחי תהיה השפעה רבה גם על המצב הפוליטי-חברתי בתוך מדינת ישראל. ממשלה של גוש השינוי כנראה כבר לא תקום. "האיום הפוליטי" של מפלגה ערבית שרוצה להשפיע על הממשלה מבפנים, לא ישוב להטיל אימה על הפוליטיקה הציונית בתקופה הקרובה. לעומת זאת, הלגיטימיות של חבר הכנסת איתמר בן גביר ושל חבר מרעיו גברה ומתנחלים חמושים זכו ללגיטימציה להסתובב במדינה ולהזכיר לערבי ישראל מי בעל הבית כאן.

הדרך לסבב הלחימה הבא

ומה באשר להמשך המדיניות הישראלית מול הפלסטינים? ובכן, נכון לעכשיו אין שום נתיב לקידום משא ומתן בין ישראל לפלסטינים. לישראל אין גם שום כוונה נראית לעין לוותר במשא ומתן על שטחים ביהודה ושומרון. כמו כן, אין שום נתיב ברור לשיפור המצב הכלכלי ברצועת עזה, וישראל והחמאס אינם מוכנים לשיח ישיר ביניהם. בגדה המערבית, הרשות הפלסטינית לא תחזיק מעמד עוד זמן רב בלי שיתרחש שינוי משמעותי בשלטון שם וביחסים שלה עם ישראל.

סיום סבב הלחימה הנוכחי יהיה רק עוד פסק זמן קצר במלחמה המתמשכת בין ישראל לבין החמאס ברצועת עזה. אולם הפעם נגרם גם נזק חסר תקדים למארג היחסים בין יהודים לבין פלסטינים אזרחי ישראל, שכדי לתקנו יידרשו מאמצים של שנים.

מכוניות שרופות של יהודים שהוצתו במהלך המהומות בלוד

בין הים לבין הנהר חיים שני עמים. רבים בשני העמים מאמינים שהם בעלי הבית היחידים בארץ הזאת, ושהשטח שייך להם בלבד. במשך שנים נוהלו דיונים על חלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים. מדינות העולם משלמות מס שפתיים לסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המקבל יותר זמן אוויר בתקשורת העולמית מכל סכסוך אחרי בעולם, אבל בסופו של דבר, רק הפלסטינים ואנחנו נמצאים כאן ואין מי שיבוא להציל אותנו מעצמנו.

לי ברור ששום דבר לא ישתנה עד שלא יקומו מנהיגים חדשים לישראל ולפלסטינים. מנהיגים בעלי חזון ושיעור קומה זה מה שנחוץ לפלסטינים ולנו. כמה עוד סבבי לחימה יהיו עד שנראה מנהיגות כזאת? אינני יודע. עם זאת, אני יודע שגם ישראל וגם הפלסטינים, כולל חמאס, נשארים כאן. אף צד לא ירים ידיים. אין ניצחונות במלחמה הזאת ואין לה פתרונות צבאיים. יום יבוא ונבין שחייבים לדבר על איך חיים ביחד. בינתיים אני מציע למדינות שרוצות לעזור לנו בפתרון הסכסוך, להכיר במדינת פלסטין ולהתחיל לדבר עם חמאס. הסיכוי להביא למיתון העמדות של חמאס באמצעות הכרה בינלאומית ומשא ומתן גדול לאין שיעור מהסיכוי להשיג זאת באמצעות חיל האוויר של מדינת ישראל.

גרשון בסקין הוא יזם חברתי ופוליטי. ספרו האחרון In Pursuit of Peace in Israel and Palestine יצא לאור באוניברסיטת ונדרבילט שבארצות הברית ועתיד לצאת לאור בערבית בירדן ובלבנון