הברית הבלתי כתובה בין נתניהו לחמאס

מאז חזר בנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה הוא בחר לכרות ברית בלתי כתובה עם חמאס נגד הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, אבו מאזן. מטרת הברית אחת: להבטיח את המשך הפיצול בין חמאס ברצועת עזה לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וזאת כדי להחליש את אבו מאזן ולשמר את הקיפאון המדיני (בטענה שאבו מאזן אינו מייצג את כל הפלסטינים).

רבים משבחים את נתניהו על מתינותו לכאורה מול החמאס אבל המחיר של הברית הבלתי כתובה עם החמאס בדם ובדמים כבד מנשוא.

מחיר "המתינות" של נתניהו

מדינת ישראל השקיעה וממשיכה להשקיע משאבים טכנולוגיים ותקציביים כדי להתגונן מפני ארגון טרור קיקיוני. כיפת ברזל, טכנולוגיית חשיפת המנהרות, גדרות משוכללות, בניית גדר ימית – כל אלה עלו מיליארדי שקלים. בימים אלה, טובי המוחות בישראל עוסקים במציאת פתרון טכנולוגי – שגם הוא יעלה ודאי מיליונים רבים – לנשק "המתוחכם" מתוצרת חמאס, עפיפונים ובלוני תבערה המעלים באש את שדות הדרום.

בשל רצונו של נתניהו לשמר את הסטטוס-קוו יצאה ישראל למבצע "עמוד ענן" ב-2012 ולמבצע "צוק איתן" ב-2014, כאשר כל אותה עת הקסאמים ממשיכים לאיים על אזרחי המדינה, וחמאס הולך ומשתכלל ובונה מנהרות ומשדרג את טיליו.

למעשה, בין מבצע עופרת יצוקה לבין מבצע עמוד ענן, שוכללה דוקטרינת "התהדייה" לכלל שלמות. אם לפני עופרת יצוקה יצא צה"ל לפעולות קרקעיות בעזה בעקבות ירי קסאמים, אחרי המבצע גם פעולות אלה חדלו. בעמוד ענן נמנעה ישראל מפעולות קרקעיות והסתפקה בהפצצות מן האוויר במשך שמונה ימים.

גם מבצע צוק איתן לא שיקף תפנית בדוקטרינה. בשמונת הימים הראשונים של המלחמה המשיכו נתניהו, שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל בני גנץ להעביר בקשות לחמאס להפסקת אש מיידית, אף שידעו על איום המנהרות ולמרות שאלוף פיקוד הדרום דאז, סמי תורג'מן, הופיע בהקבינט והזהיר מפני מנהרה התקפית מוכנה לפעולה שבתוכה כבר נמצאים מחבלי חמאס.

כעבור פחות מ-24 שעות פרצו מחבלים מהמנהרה, ולנתניהו לא נותרה ברירה אלא להורות על פעולה קרקעית להשמדת המנהרות. צוק איתן הסתיים בתיקו, כשחמאס עומד על רגליו וממשיך לשלוט ברצועת עזה.

כיפת ברזל מיירטת טיל שנורה לעבר אשדוד במהלך מבצע "צוק איתן"

נתניהו מיטיב להבין שהאסטרטגיה הצבאית המתונה שמציעים שרי הביטחון בממשלתו משרתת את האידיאולוגיה המדינית שלו, שהרי אם חמאס יקרוס התחליף יהיה הרשות הפלסטינית, שמעמדה יתחזק. וזה בדיוק מה שנתניהו איננו רוצה שיקרה. הסכנה הגדולה ביותר בעיניו היא הסדר מדיני והעברת שטחים לפלסטינים. לכן הוא עושה כל שיש לאל ידו כדי להחליש את הרשות, אפילו במחיר חיזוקו של ארגון המאיים על ביטחונה של ישראל.

בישיבת ועדת החוץ והביטחון האחרונה שבה השתתפתי לפני פרישתי מהכנסת, ביולי 2009, הבעתי את עמדתי באוזני נתניהו. הסכמתי עם טענתו שממשלתו של אהוד אולמרט הייתה אחראית לקסאמים שנורו על באר שבע ועל אשדוד אחרי ההתנתקות, בדיוק כפי שהממשלה בראשותו של אריאל שרון הייתה אחראית לקסאמים שנורו על שדרות לפני ההתנתקות. עם זאת, הזהרתי אותו: "אם לא תגרום לקץ שלטון חמאס, כפי שהבטחת, אתה תהיה אחראי לקסאמים שייפלו על תל אביב".

אבל דברי שקעו בתוהו, וטילי חמאס אכן הגיעו לתל אביב.

הסכנה האמיתית בעיני נתניהו

מנהיגי חמאס וערוצי התקשורת הרשמיים שלו עוסקים בהסתה חריפה ושיטתית נגד ישראל, וגם הרשתות החברתיות מתפקעות מדברי הבלע שהארגון מפיץ. כל פיגוע טרור שבו יהודים נרצחים הוא סיבה למסיבה בכלי התקשורת של חמאס. לעומת זאת, הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, אבו מאזן, פועלים ללא לאות נגד ארגוני הטרור הפלסטיני בכלל וחמאס בפרט.

ב-2019 שוגרו מרצועת עזה לכיוון ישראל כ-1,300 רקטות – הייתה זו השנה האלימה ביותר מאז מבצע צוק איתן – ואילו ביהודה ושומרון נרשמה ירידה במספר הפיגועים. 2019 התאפיינה כשנה השקטה ביותר ביהודה ושומרון, יחסית לארבע השנים האחרונות, ובעיקר ראוי לציין את הירידה במספרם של פיגועי הירי: מ-54 בשנת 2016 ל-19 בשנת 2019. נראה כי המספרים מדברים בעד עצמם; בשעה שבעזה, החמאס – שקיבל חסינות מנתניהו – יורה כמויות אדירות של טילים על ישראל ללא תגובה משמעותית מצדה, שיתוף הפעולה הביטחוני בין הרשות הפלסטינית לישראל מניב תוצאות מרשימות במלחמה בטרור.

אבו מאזן מתנגד באופן אידיאולוגי לטרור, ומיישם זאת במאבק גם במישור המעשי. הוא סבור שהטרור פוגע בעם הפלסטיני, ולכן פועל להפסקתו. הוכחה מצוינת לכך היא השקט המופתי שנשמר בגדה במהלך מבצע צוק איתן ב-2014. בעוד 2,000 תושבי הרצועה, חלקם חפים מפשע, נהרגו בידי חיל האוויר הישראלי, דאג אבו מאזן להרגעת הגדה והשיג תוצאות מצוינות.

שלא כמו חמאס, הרשות הפלסטינית היא גוף לגיטימי ומתון, והיא ממשיכה לפעול נגד הטרור, אף שהתהליך המדיני נמצא בשפל המדרגה. אלא שנתניהו מעוניין להכפיש את דמותו של אבו מאזן בציבור הישראלי ולשמר את התפיסה הרווחת ש-"אין פרטנר" בצד הפלסטיני ולכן אין טעם לחתור לפתרון שתי המדינות. אבו מאזן נתפס בעיני נתניהו כמסוכן בהרבה מאיסמעיל הנייה.

אבו מאזן ובנימין נתניהו בשיחות שרם אל-שייח', 2010. אבו מאזן המתון הוא הסכנה האמיתית בעיני נתניהו

"חזק מול החמאס"

"אז אני רוצה להגיד כאן ועכשיו: אנחנו לא נעצור את צה"ל, אנחנו נשלים את המלאכה, אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס, אנחנו נחזיר את הביטחון לתושבי אשקלון, לתושבי אשדוד, לתושבי שדרות ובאר שבע ויבנה, אנחנו נחזיר את הביטחון לתושבי ישראל... אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של החמאס. אנחנו נחזיר לכם, לכולכם, לכם את הביטחון" (חלק מנאום שנשא נתניהו באשקלון במהלך מערכת הבחירות של 2009).

מאז מבצע צוק איתן, ישראל מזינה ומתחזקת את חמאס. חומרי הבניין שמהם נבנות המנהרות נכנסים באדיבות ישראל; כל ביקור אקראי במעבר כרם שלום יוכיח זאת. נתניהו מצדיק את הדבר בטיעונים על חשיבות שיקום הרצועה לצורך מניעת טרור. אבל טיעונים אלה אינם אלא הבל מוחלט; חומרי בניין אינם מצרכי מזון.

מאז ההתנתקות ונוכח טרור החמאס יש, כאמור, לישראל לגיטימציה מלאה בעולם למוטט את חמאס. אחרי מבצע עופרת יצוקה הגיעו נציגי כל מדינות אירופה לישראל למפגן תמיכה באולמרט. יתר על כן, הראשונות שמעוניינות בקץ שלטון חמאס הן המדינות הערביות המתונות. חבר שנכח בוועידת המדינות הערביות ב-2009, מעט אחרי מבצע עופרת יצוקה, סיפר לי על האכזבה שהביעו כל המנהיגים הערבים המתונים מכך שישראל אינה מחסלת את שלטון החמאס.

אחרי עלייתו של עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון במצרים, התמיכה האזורית בהפלת חמאס גדולה אף יותר. אם בעבר חשש חוסני מובארק מתגובת האחים המוסלמים, א-סיסי – שהכניע את הארגון – כבר אינו מהסס לתקוף את חמאס.

כזכור, במרץ 2018 פרץ סבב לחימה מול חמאס, כאשר התחילו "תהלוכות השיבה" לאורך הגדר. עימות זה שב ומוכיח כי בניגוד למסר שממשלות ישראל העבירו לציבור, אין שחר לתפיסה שאפשר לנהל עם חמאס משא ומתן להשגת תהדייה לטווח ארוך. זו אינה אלא אשליה מסוכנת.

מאז מרס 2018 נורו מהרצועה כ-1,200 טילים ופגזים (מהם טיל אחד על באר שבע, שני טילים על תל אביב וטיל אחד על השרון). על כך הגיבה ישראל במאות תקיפות של בניינים ריקים. אירועים אלה הוכיחו עד כמה חזקה הברית הבלתי כתובה בין נתניהו לחמאס. למרות ירי הטילים והפצמ"רים ושריפת השדות, נתניהו נמנע מלפעול בעוצמה אמיתית נגד חמאס.

ב-2017 הציע חמאס לרשות הפלסטינית לחזור לנהל את כל העניינים האזרחיים ברצועה. עם זאת, הארגון עמד על כך שיוכל לשמר את כוחו הצבאי. הרשות הפלסטינית דחתה את ההצעה ודרשה לחזור לשלטון מלא בעזה על פי העיקרון: "שלטון אחד, חוק אחד, נשק אחד". ממשלת נתניהו התעלמה מדרישת הרשות, ולמעשה אימצה את עמדת חמאס. מאז, הרשות הפלסטינית תובעת לחזור לשלטון מלא בעזה, והפסיקה להעביר כספים לרצועת עזה, בטענה שיש בהם כדי לחזק את חמאס. הטענה כי אבו מאזן איננו מעוניין לחזור לרצועת עזה היא נטולת בסיס. תביעתו של אבו מאזן ל-"שלטון אחד, חוק אחד, נשק אחד" מקובלת על ארצות הברית, מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ, אך מי שדוחה אותה הוא נתניהו, שאינו מעוניין בקיומם של שלטון אחד, חוק אחד ונשק אחד בגדה וברצועה, ולכן הוא ממשיך לשמר את שלטון חמאס ולהידבר איתו.

למעשה, נתניהו כה מעוניין לתחזק את חמאס עד שהוא ממש מנהל קמפיין נגד מיטוטו. במהלך צוק איתן נרשם שיא חדש ומדאיג במיוחד בקמפיין הזה. על פי חשיפתו של העיתונאי בן כספית ב"מעריב", נתניהו הדליף לתקשורת את המצגת שהציג צה"ל לקבינט, שלפיה כיבוש הרצועה יעלה בחיי מאות מחיילינו ויצריך תקציב של מיליארדי שקלים. נתניהו היה כה להוט לשכנע את הציבור שאין אפשרות ריאלית למוטט את חמאס, עד שהיה מוכן להדליף מסמך סודי.

בהמשך קבע בג"ץ כי נסיבות הדלפת המצגת מעוררות "חשד סביר לביצוע עבירה פלילית". יש אפוא יסוד סביר לחשוב שנתניהו איננו בוחל בשום אמצעי, ובלבד שיצליח לשמר את הסטטוס-קוו עם החמאס, אותו "דו-קיום" מעושה.

חשוב להבהיר: כדי למוטט את שלטון חמאס אין צורך שישראל תכבוש את עזה. ישראל צריכה לקבל החלטה פשוטה להחזיר את שלטון הרשות הפלסטינית לעזה, ואחר כך עליה להידבר עם מצרים, הרשות הפלסטינית וארצות הברית על הדרכים המדיניות – ואם יהיה צורך גם הצבאיות – כדי לגרום לכך. אבל נתניהו מסרב לעשות זאת גם במחיר של חילוקי דעות עם מצרים ועם ארצות הברית.

נתניהו איננו בוחל בשום אמצעי כדי להמשיך לחזק את חמאס. כך למשל, בנובמבר 2018 התיר לקטר להעביר כ-150 מיליון דולר, בשלבים, לחמאס. קטר היא מדינה תומכת טרור המסייעת לחמאס, וללא תמיכתה היה חמאס קורס. למעשה, נתניהו משלם דמי חסות לחמאס כדי שהארגון יואיל בטובו להימנע משיגור קסאמים ויחדל לשרוף את שדותינו בנגב. אגב, הסכום שהוזכר למעלה מחוויר לעומת הסכום האדיר של מיליארד דולרים שהעבירה קטר לחמאס מאז 2012, באישורו של נתניהו. לפחות מחצית הסכום הגיעה לידי חמאס, לרבות הזרוע הצבאית. מזעזע, אך זאת האמת: הכסף שאישרנו להעביר לחמאס שימש אותו כדי לפגוע בחיילינו במבצע צוק איתן.

הברית הבלתי כתובה

אני מניח שחלק מהקוראים סבורים שהתיאוריה על הברית בלתי כתובה בין החמאס לבין נתניהו היא חסרת שחר. ובכן, הבה נבחן רק קומץ מהעדויות המלמדות על ברית זו.

ב-2019, אלוף (במיל') גרשון הכהן, איש ימין מובהק ומקורב לראש הממשלה, אמר את הדברים האלה: "צריך לומר את האמת: האסטרטגיה של נתניהו היא למנוע את אופציית שתי המדינות, ולכן הוא הפך את חמאס לשותף הכי קרוב שלו. בממד הגלוי חמאס אויב, בממד הסמוי הוא בעל ברית".

נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ, התייחס לסוגיה זו בריאיון שנתן לעיתון הכוויתי "אל אנבא": "כל פתרון שייכפה על האזור יהיה זמני ועשוי להתפוצץ. נתניהו לא מעוניין בפתרון שתי המדינות, אלא רוצה ליצור הפרדה בין עזה לגדה כפי שאמר לי בסוף 2010".

אבל, כידוע, הודאת בעל דין כמאה עדים. ב-11 במרס 2019 קיים נתניהו פגישה סגורה עם אנשי הליכוד, שעליה דוּוח ב"ג'רוזלם פוסט". לפי הדיווח אמר נתניהו: "העברת הכסף היא חלק מהאסטרטגיה להפריד בין הפלסטינים בעזה ובגדה. כל מי שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית צריך לתמוך בהעברת הכספים מקטר לחמאס. כך נסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית".

נתניהו צדק בהחלט כשאמר ב-2009: "איננו יכולים לקבל בסיס איראני בנגב וצמוד לשפלת החוף – זה בלתי אפשרי"; "מי שמאפשר לחמאס לקבל כסף, מאפשר לו לקבל נשק, והנשק יופנה נגדנו"; "מדינת ישראל, מדינה שלמה מתרפסת בפני עיר. עיר! עיר של טרוריסטים". נתניהו יודע היטב כי דבריו אלה נכונים גם היום, אבל בעיניו סיפוח זוחל של יהודה ושומרון חשוב יותר מהסוגיה הביטחונית הקשורה בהעברת כסף מקטר לחמאס. מבחינת נתניהו, אין כל מניעה שתושבי הדרום יהיו בני ערובה בידי החמאס, ייחנקו מעשן השריפות ומרעל הצמיגים שמבעיר החמאס – העיקר שהרשות הפלסטינית לא תחזור לשלוט בעזה.

כל עוד חמאס מושל בעזה, הוא מאיים על ביטחונה של ישראל. גם אם ייהרסו כל המנהרות, וגם אם ייפגע כושר הבנייה של החמאס, ימצא הארגון דרכים לפגוע בתושבי ישראל. אם לא מנהרות, יש עפיפונים ובלוני תבערה, ובעתיד יהיו כנראה רחפנים נושאי רימוני נפץ, ואם לא רחפנים, יימצאו לחמאס תחבולות אחרות.

גם אם סבב הלחימה הנוכחי יסתיים מחר, הרי העימותים הבאים מול החמאס ברצועת עזה הם רק שאלה של זמן. במאבק הזה כבר ניסינו הכול: הטלנו מצור; הסכמנו על הודנה; השקענו מיליארדי שקלים באמצעי הגנה. אבל כל אלה היו ללא הועיל. חמאס ממשיך לפגוע בישראל, ומי שמשלם את המחיר הוא הציבור בישראל, ויותר מכול, תושבי עוטף עזה. חמאס גם השית אסון הומניטרי נורא על תושבי עזה ולכן, הדבר הכי הומניטרי שאפשר לעשות לטובתם – ולטובתנו – הוא למוטט את שלטון חמאס. הפתרון ההגיוני היחיד לבעיית עזה הוא לא לחסל את היתושים אלא לייבש את הביצה.

בפרפרזה על דבריו של וינסטון צ'רצ'יל אפשר לומר כי מול החמאס ברצועת עזה ישראל נתניהו היה יכול לבחור בין החרפה של ברית לא כתובה עם חמאס – כחלק מהאסטרטגיה המובילה אותנו למדינה דו-לאומית – לבין מלחמה. נתניהו בחר בחרפה וכולנו "נזכה" במלחמה.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל