אני מניח שבשלב מאוחר זה לא הרבה שרדו את חילופי הדברים הארוכים ביני לבין ד"ר אסף צימרינג, הממשיך לטעון שאני מפיץ כזבים, הטעיות ו-"תיאוריות קונספירציה" בנוגע לחקירות טראמפ סביב פרשת השת"פ הרוסי. מאמרו השני, צר לי לבשר, אינו מופרך פחות מהראשון, וגם כאן הוא נשען בעיקר על מסמכי אפולוגטיקה וסומך על העבריינים ובני בריתם כדי שירגיעו אותו שלא נעשתה כל עבירה. צימרינג רואה רק את מה שמאיר לו פנסם, ומאחר שידיעותיו על ההקשר קלושות, סופו שהוא שוב מגשש באפלה, ובמיוחד בכל הקשור לשאלה איך ולמה נפתחה החקירה.
הפעם במקום להתווכח במישור התיאורטי, פשוט נפגיש את התיאוריה שלו עם העובדות, שהן תרופה בדוקה כנגד מגדלים בנויים באוויר.
אבל לפני הכול ומעל הכול, זו הפעם השנייה שצימרינג מצליח לכתוב אלפי מילים בלי להתמודד ברצינות עם הטענה המרכזית העומדת כנגדו, עם האקדח המעשן המהווה הוכחה שלא הופרכה לפי שעה, שהקנוניה נגד דונלד טראמפ הייתה ממשית ולא "תיאוריית קונספירציה": ידוע גם מן המסמכים שצימרינג כה מרבה לצטט, ובמיוחד מהדו"ח המפורט של מייקל הורוביץ, המפקח הכללי של משרד המשפטים (מינוי של אובמה), שהאפ-בי-איי הונה את בתי המשפט כדי להשיג צווים להחדרת אמצעי ניטור לתוך קמפיין של מפלגת האופוזיציה.
לדבר הזה אין שום הסבר משכנע זולת העובדה שבכירים בממשל אובמה קשרו קשר והשתמשו במשטרה החשאית וביכולות הריגול של המדינה כדי להכשיל יריב פוליטי כפי שעושות מדינות טוטליטריות ודיקטטורות של העולם השלישי. בתוך כל הררי החומר, הדו"חות, הכתבות, השימועים והחקירות, לא נמצא אפילו בדל הצדקה למעשה זה. לכתוב מאמר המתיימר להפריך את הטענה לקיומה של הקנוניה בלי להתייחס לשאלה זו, הרי הדבר דומה במקצת למאמר המבקש להפריך טענה על רצח, אבל מתעלם מקיומה של גופה. ואף על פי כן אתייחס למה שיש במאמרו של צימרינג, ולא רק למה שאין בו, ואענה, לטובת הפרוטוקול לפחות, על כמה מטענותיו המרכזיות.
"העין השביעית" והצנזורה החדשה
אבל לפני כל זה, עוד מילה על האכסניה שבה פירסם צימרינג את צמד מאמריו, "העין השביעית" – אתר תעמולה שמאלני המתעטף באצטלה המטעה של עיסוק נטול פניות ב-"ביקורת התקשורת". מפני שאתר זה, שיש לו תרומה מסוימת לשחיקה האורווליאנית של השפה ולהשחתה של האתיקה במקצוע העיתונות, בחר שלא במקרה במסגור הדיון סביב המושג "תיאוריית קונספירציה". אין בזה שום דבר מקורי, כמובן, זו הדרך הקבועה של השמאל לעשות דה לגיטימציה לדעות שאינו רוצה לשמוע.
אבל מאז מאמרו הראשון של צימרינג בנושא ("העין השביעית", 01.11), התקיימה מערכת בחירות סוערת בארצות הברית, ובעקבותיה התגברה באופן מדאיג מגמת הצנזורה השמאלנית. המונח "תיאוריית קונספירציה" הצטרף למשפחה שלמה של מושגים שנעשו לפתע נהוגים בשיח הציבורי שלנו, כגון "דיסאינפורמציה", "בדיקת עובדות", "פייק ניוז" ומניעה של הפצת "שקרים", שמות הקוד החדשים להצדקת ההסתרה של עובדות וההשתקה של עמדות פוליטיות שאינן נוחות לשמאל.
כמה מביש שאתר המתהדר בתואר "ביקורת התקשורת" הפך לאחד מראשי החץ של קידום המגמות הצנזוריאליות החדשות, תחת המסווה הקלוש של דאגה לטוהר האמת בשיח. ולכן אין זה מקרה כלל שהוא מסגר את הוויכוח ביני לבין צימרינג כהתנגשות בין דעה מנומקת לתיאוריית קונספירציה. בכותרת שניתנה למאמרו השני של צימרינג הושקע מאמץ מיוחד למקסם את המסגור הזה: "הקנוניה נגד אמריקה – לחובבי הז'אנר: צלילה נוספת לטרללת הקונספירטיבית שמקדם דוקטור גדי טאוב" ("העין השביעית", 01.12). הצהובון השמאלני החדש מגיש לכם, אם כן, מדע בידיוני מז'אנר ה-"טרללת הקונספירטיבית" של דוקטור סטריינג'לאב. ובכן, ד"ר סטריינג'לאב ינסה מיד להנחית את ספינת הטרללת חזרה על כוכב הלכת ארץ, בממלכת העובדות, וזה כשלעצמו יהיה, נדמה לי, מספיק כדי לדעת מה קונספירטיבי ומה אמת.
אבל מעבר לכך, ההתגייסות של אתר העוסק בתקשורת כנגד חופש העיתונות וחופש הדעה היא בכל זאת לא דבר של מה בכך ויש בה עניין גם בלי קשר לוויכוח ביני לבין ד"ר צימרינג. מהיכרותי עם הצדקנות האנורקטית של השמאל – שילוב לא נעים של שטחיות, תחושת אדנות מובנת מאליה, והעדר גמור של מודעות עצמית – לא אתפלא לגלות שאנשי "העין השביעית" שכנעו את עצמם שמאבקם כנגד חופש העיתונות הוא אכן מאבק "על האמת". אבל האמת כמובן הפוכה: הפעלת צנזורה פוגעת ישירות בחתירה אחר האמת, המתנהלת תמיד על ידי ניסוי וטעיה. זו הסיבה שחברות טוטליטריות – שבהן יש מי שיודע מהי "האמת" ובסמכותו לאסור על הציבור לחרוג ממנה – טובות במשמעת אבל חלשות בתגליות, המצאות וחידושים. ולבסוף כל מיניסטריון אמת, סופו שהוא עושה ההפך ממה שהוא אומר – אוסר על האמת בשם השקר.
כך קרה כמובן גם עם אופנת הצנזורה החדשה. הרי כל זה התחיל ערב הבחירות כאשר בשם המאבק ב-"דיסאינפורמציה" הטילו הרשתות החברתיות ואיתם רוב אירגוני החדשות הממוסדים של השמאל והמרכז איפול כמעט מוחלט על תחקיר אודות משפחת ביידן. זאת למרות שמן הרגע הראשון היה ברור שגם אם מקור המידע של התחקיר מעורר שאלות, תוכן התחקיר תואם את העובדות הידועות זמן רב, שהתקשורת הקפידה גם קודם לכן להצניע, ולעתים להכחיש.
התחקיר צונזר לא מפני שהיה בו שקר, וודאי לא מפני שהוא לא היה אמין – תירוץ מגוחך מטעם האנשים שהפיצו מידע מופרך על סף הקומי אודות טראמפ ורוסיה במשך ארבע שנים – אלא דווקא משום שהיה ברור שעיקריו אמת (והוא אכן אומת תוך ימים ממקורות אחרים). משפחת ביידן גורפת הון באמצעות קשרי עסקים עם מוסדות סיניים, קשרים שראשיתם לפני יותר מעשור וחצי, בהקמת חברה משותפת לבנק של סין ולבנים של ג'ו ביידן וג'ון קרי (במקרה של קרי, בן חורג). הצנזורה לא נועדה לבלום שקר, אלא להסתיר את האמת, כדי שהאמת לא תפגע בסיכוייו של ג'ו ביידן להדיח את דונלד טראמפ מן הנשיאות.
איזו מסקנה הסיקו הבולשביקים ממשטרת "ביקורת התקשורת" מדיכוי האמת? יחד עם עמיתים רבים בתקשורת השמאלית, כגון נחום ברנע, רביב דרוקר, נדב איל, אטילה שומפלבי ואחרים, הם הגיעו למסקנה שגם כאן ראוי להפעיל צנזורה. מאמר מתפייט של עוזי בנזימן, העורך המייסד של "העין השביעית", עטף את כל זה במלל צדקני על איך עיתונות שאינה חוסמת "שקרים" מזיקה לדמוקרטיה ("העין השביעית", 17.11). אבל הוא יכול היה לומר באופן יותר ישיר שהוא פשוט מציע לנו ללמוד מהניסיון האמריקאי איך להשתיק יריבים פוליטיים על ידי זה שנקרא לאמת שאינה נוחה לנו שקר, ואז נאסור על הפצת "השקר", או על ידי שנדביק לתוכן לא נוח לנו אזהרה נוסח "טרללת קונספירטיבית" שתייתר את צורך בוויכוח ענייני. "העין השביעית", בקצרה, חותרים לשחזר כאן את הניסוי האמריקאי בדיכוי חופש הדעה. זו, בקליפת אגוז, ה-"ביקורת" שלהם על התקשורת: היא לא מספיק בולשביקית לטעמם.
אני מניח שהקורא לא יהיה מופתע יתר על המידה לגלות שאת התעמולה הזאת כנגד חופש הביטוי המסתווה מאחורי "ביקורת התקשורת" הניאו-בולשביקית ממנת בחלקה "הקרן החדשה לישראל", שעל סדר יומה האנטי ישראלי אני מניח שאין צורך להרחיב את הדיבור. אבל אני משער שפחות ידועה העובדה שחלק מן המימון לאתר האנטי עיתונאי הזה היה אמור להגיע מהאיחוד האירופי במסגרת מיזם משותף של "העין השביעית", רופאים למען זכויות אדם, וארגון בריאות נפש בעזה (כך לפי אתר הנציבות האירופית). המיזם הזה בוטל בסופו של דבר, כנראה בגלל הקורונה, אבל לא צריך ניחוש פרוע מידי כדי להבין מה הייתה רוחו.
בין הקריאה להחשכת מסכים באמצע דבריהם של פוליטיקאים שלא נשאו חן בעיני השמאל, לבין הקריאות לטיהור השיח משקרים, אני מניח שגורלי שפר יחסית. מכיוון שיאמר לטובת "העין השביעית" שבתחילה, לפני שזכיתי להכתרה כמטורלל קונספירטיבי, הם לא ביקשו להחיל את הצנזורה עלי באופן ישיר. אולי זה מפני שהצעתי לשוקי טאוסיג, עורך האתר, להגיב למאמרו הראשון של צימרינג ממש לפני שאופנת ההשתקה הגיעה לחופי ארצנו – כלומר לפני הבחירות באמריקה. טאוסיג הסכים.
כזכור – לששת קוראי שאולי זוכרים – אני הוא שמשכתי את המאמר מפרסום ב-"עין השביעית" אחרי שהבנתי שהמשחק מכור, ולא רק שצד אחד בלבד רואה את מאמריו של השני לפני פרסום, אלא שטאוסיג עומד לפרסם את התגובה המוכנה מראש של צימרינג סמוך לאחר פרסום המאמר שלי.
מאז היו לי עוד חילופים עם טאוסיג, שאין צורך להלאות בהם את הקורא, ואפשר מבחינתי לתייק אותם תחת הכותרת "מביך". אבל אחרי כל זה ציפתה לי עוד הפתעה מתחום האתיקה עם פרסום מאמרו השני של צימרינג: או אז גיליתי שהשאלות שקיבלתי מטאוסיג אודות סימוכין לחלק מטענותיי לא נבעו מקפדנותו כעורך, אלא מפני שמי שעבד בשצף קצף על פיענוח דבריי בטרם פרסומם לא היה טאוסיג אלא צימרינג, שבלי להתבלבל הסביר במאמרו השני איך טאוסיג בעצם שימש לו מעין תחקירן, שלא לומר דנידין העורך ואינו נערך בעורף האויב. כלומר, שאלות ההבהרה שטאוסיג שלח לי בדואר האלקטורני נועדו לאפשר לצימרינג שיפור עמדות בתחום הביבליוגרפיה. לא אני אומר זאת. צימרינג אמר: "לבקשת מערכת 'העין השביעית' לסימוכין שלח טאוב קישור לכתבה הזו של AP". על זה נהוג לומר, נדמה לי, שמחתי לעזור.
מהי קונספירציה?
ועכשיו, בלב פתוח ובנפש חפצה, אפשר לפנות לתוכן מאמרו השני, הארוך לא פחות, של ד"ר צימרינג. אז ראשית, את רוב האנרגיה הרטורית של מאמרו משקיע צימרינג באותו מסגור שעליו טרחו עורכיו, קרי שימוש נרחב בטקטיקה שאפשר לקרוא לה "הגחכת הקונספירטיביות". זה טיעון שאפשר לסכמו כך: לא יכול להיות שכל כך הרבה אנשים במקומות רבים ושונים כולם קשרו קשר לצורך מטרה כה סודית.
אבל האמת היא שכדי לעשות קנוניה, לא בהכרח צריך קשר סודי של כל האנשים הרבים שבהם מדובר. כדי לתאר איך כל זה עובד, צריך להבין את הממשק בין קשירת קשר במעגל לא גדול של בכירים, לבין הסוציולוגיה הארגונית של מוסדות היררכיים, ומה קורה כשכל זה נטוע בתוך הקשר של רוח כללית של אליטה שיש לה מטרה משותפת ברורה. במקרה זה מדובר באליטה שרצתה להיפטר בכל מחיר מדונלד טראמפ, הזר הפרוע שחדר לקודש קודשיה והפר את סדרי העולם שבאמצעותם צברו חבריה הרבים גם כסף וגם כוח. אז ישנה קבוצה קטנה של קושרים ממש, שתפקידם להמציא נרטיב שקרי, ולשוות לו מראה אמין, וישנם רבים מאד בבירוקרטיה ומעבר לה – עד וכולל עיתונאים ואקדמאים כמו צימרינג – שכמהים מאד להאמין בנרטיב שרקמו בשבילם, ומוכנים להתעלם מכל מה שמפריע לאמונתם זו.
וזה מה שאכן קרה. לקנוניה עצמה היו שותפים מעטים, אבל לניסיון להשתמש בה כדי להדיח את טראמפ, ואחר כך לרצון לכסות על עקבותיה ולהצדיק אותה בדיעבד היו שותפים רבים. אז כשמצטטים את דו"ח מולר שהוא אחד משני המקורות העיקריים שצימרינג סומך עליהם בעיניים עצומות, צריך לזכור שרוברט מולר, לשעבר ראש האפ-בי-איי, הוא הבוס לשעבר וחבר קרוב של ג'יימס קומי שתחתיו התנהלה החקירה העבריינית. ולכן, מובן מאליו שהדו"ח שיפיק החבר של קומי, שבעצמו בא מתוך אותה מערכת, יעשה את שלושת אלה:
א. יגן על המערכת.
ב. יישאר נאמן לחבר ולפקוד לשעבר.
ג. יפקיד את המלאכה בידי צוות של שונאי טראמפ מובהקים.
טקס המינוי של ג'יימס קומי (משמאל) לתפקיד ראש האפ-בי-איי. מימין ראש האפ-בי-איי היוצא, רוברט מולר
אבל למרות כל זאת הדו"ח לא הצליח להוכיח את תיאוריית הקנוניה בין דונלד טראמפ לבין ולדימיר פוטין. כל מה שדו"ח מולר יכול היה לעשות, ובמקרה של צימרינג בהצלחה, הוא ליצור אצל הקורא תחושה כאילו הייתה הצדקה לכל המאמץ שהושקע בניסיון להוכיח דבר שמעולם לא קרה. לשם כך, למשל, הורשע ג'ורג' פאפאדופולוס על הונאת החוקרים לגבי עבירה שהוא לא עשה (ראו לעניין זה מאמרי הקודם, "דיומא" 25.12).
ומה יש במאמר מעבר ל-"הגחכת הקונספירטיביות"? עיקרו, כמו קודמו, טיעון אודות נסיבות פתיחת החקירה נגד טראמפ, חקירת "קרוספייר הוריקיין". וכפי שמיד נראה, המבנה שצימרינג בונה תלוי כולו בתיארוך אחד קריטי: הזמן שבו הגיע המידע ממה שמכונה "תיק סטיל" לידי האפ-בי-איי. לכן לא קשה להפריך את התיאוריה שלו: התיארוך שהוא נסמך עליו שגוי. או מדוייק יותר: שקרי. אפשר לקבוע זאת בביטחון, מפני שמקור השקר ידוע לנו, וכך גם סדר הדברים האמיתי.
ננסה לעשות את זה פשוט ככל האפשר כדי שגם מי שאינו משוגע לדבר יוכל לעקוב אחרי הקו הראשי של העלילה. צימרינג יוצא נגדי ונגד גלעד צוויק על החשיבות שאנחנו מייחסים לתיק סטיל. לדבריו, תיק סטיל הגיע לידי האפ-בי-איי רק אחרי פתיחת החקירה. לכן ברור שהסיבה לפתיחת החקירה לא יכולה להיות תיק סטיל.
צימרינג מקדיש מילים רבות כל כך כדי לתקוף אותי ואת צוויק על החשיבות המופרזת, לדעתו, שאנחנו מייחסים לתיק סטיל. אבל החשיבות שצוויק ואני מייחסים לתיק סטיל לא תלויה בשאלה האם זה היה הבסיס לפתיחת החקירה. החשיבות של התיק היא, לפי גרסתנו, בכך שהוא שימש בסיס להונאת בתי המשפט לשם השגת צווי ניטור לקמפיין טראמפ. שאלת העילה הפורמלית לפתיחת החקירה היא לכן בעינינו משנית.
מאחר שצימרינג מתעלם מן ההוכחה המובהקת ביותר לקיומה של קנוניה, הונאת בתי הדין לצורך השגת צווי ניטור, נוח לו לעסוק במקום זה בשאלת הסיבה הפורמלית לפתיחת החקירה. ומאחר שאין לו אלא פנסם של מסמכי הטיוח להאיר לו את דרכו, הוא מניח בתמימות שהסיבה הרשמית לפתיחת החקירה היא בהכרח הסיבה האמתית לפתיחת החקירה. ולכן, לא עולה על דעתו האפשרות סימפטית פחות: שהסיבה הרשמית נועדה להסתיר את הסיבה האמתית. אז אם בתשובתי הקודמת התמקדתי בשאלה האם העילה הרשמית – מיד נזכיר מהי – הייתה מוצדקת כשלעצמה, הפעם נבחן גם את השאלה האם העילה הרשמית היא אכן תחילתה האמיתית של החקירה. התשובה בקצרה היא: לא.
והנה התשובה ביתר אריכות.
מיפסוד
נזכיר בקיצור נמרץ, אם כן, מהי אותה עילה רשמית לפתיחת החקירה. בסוף יולי הגיע לאפ-בי-איי מידע מדיפלומט אוסטרלי. המידע הזה, אומרים לנו, היה כל כך מרעיש, שבתוך ימים ספורים נפתחה רשמית חקירת "קרוספייר הוריקן" כנגד קמפיין טראמפ.
מה אם כן היה כל כך חשוב במידע שמסר אותו דיפלומט אוסטרלי ומאין הגיע המידע לידיו? התשובה היא שהמידע הגיע לידיו חודשיים קודם, אבל רק עכשיו, לקראת סוף יולי התבהרה לו משמעותו, כשוויקיליקס החלו להדליף אימיילים של מטה המפלגה הדמוקרטית (DNC). בבת אחת, נפל לו האסימון. הדיפלומט האוסטרלי נזכר שחודשיים קודם לכן הוא שמע משהו מוזר ממתנדב זוטר בקמפיין טראמפ. המתנדב, ג'ורג' פאפאדופולוס, סיפר, לטענת הדיפלומט, שחודש לפני פגישתם, הוא אכל ארוחת בוקר עם פרופסור מסתורי ממלטה, ג'וזף מיפסוד שמו. ומיפסוד דנן, שאך זה שב מביקור במוסקבה, אמר לפאפאדופולוס שלרוסים יש לכלוכים על המועמדת הדמוקרטית, הילרי קלינטון, בדמות "אימיילים של קלינטון". אז עכשיו, כשוויקיליקס החלו לשחרר את האימיילים של מטה המפלגה הדמוקרטית, הדיפלומט האוסטרלי עשה אחד ועוד אחד והבין שזה הדבר שאליו התכוון פרופ' ג'וזף מיפסוד!
פרופ' ג'וזף מיפסוד
האם היקש של דיפלומט זר, לגבי שיחה, אודות שיחה אחרת, שעסקה בשמועה, מפי מקור שהוא במקרה הטוב צבעוני, יכולה להיות סיבה לפתיחת חקירה חודרנית של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית כנגד מועמד לנשיאות?
צימרינג חושב שכן.
ויש לו נימוק. הנה כך הוא מתאר את הדברים שעליהם הוא מבסס את עיקר טענתו להצדקת החקירה:
" ה-FBI למד על הפגישות האלו של מיפסוד ופאפאדופולוס ביולי 2016 מפיו של דיפלומט אוסטרלי. אותו דיפלומט שמע מפאפאדופולוס עצמו על הפגישה הזו עוד במאי 2016, אבל רק אחרי שכל העולם ואשתו למדו על האימיילים, כלומר רק ביולי 2016, נפל לו האסימון – מאיפה לעזאזל פאפאדופולוס ידע על האימיילים האלה כל-כך מוקדם?! – והוא פנה לרשויות האמריקאיות. גם ב-FBI הופתעו לגלות שפאפאדופולוס ידע על האימיילים שבידי הרוסים עוד לפני שה-FBI עצמו ידע עליהם, ולכן החליטו לפתוח בחקירה. לפי העולה מכל המידע שיש בידינו, זו ולא אחרת היא הסיבה לפתיחת החקירה" (ההדגשות שלי, ג.ט.).
אבל זה לא כל המידע שיש בידינו. זה אפילו לא כל המידע שיש במסמכי הכיסתו"ח. ולזה אני מתכוון כשאני אומר שאי אפשר להבין את הפרשה בלי להבין את ההקשר. אין שום סיבה להניח שמיפסוד ידע מראש על שחרור האימיילים של וויקיליקס, מפני שלא זה מה שהוא אמר.
מיפסוד דיבר על "אימיילים של קלינטון", אבל אלה לא היו אימיילים של קלינטון. הם היו אימיילים של מטה המפלגה הדמוקרטית.
מיפסוד דיבר על לכלוכים שיגרמו נזק לקלינטון, אבל לא היה באימיילים שום דבר שיגרום לה נזק.
ובעיקר, כשבוחנים את ההקשר, מובן מה ניסה מיפסוד לרמוז, ואיך הרמז היה אמור להיות מובן על ידי כל אדם סביר שלא מנסה לאנוס את העובדות. הדבר שעליו דיברו "כל העולם ואישתו" באפריל 2016 היה האימיילים של קלינטון, כלומר על השערורייה שרדפה אותה לגבי אימיילים שעברו דרך שרת האינטרנט הפרטי שלה בבית, במקום דרך המערכת הרשמית של משרד החוץ. קשה לשער שמיפסוד התכוון למשהו אחר, או שפאפאדופולוס הבין משהו אחר. כלומר, מה שמיפסוד אמר לא קרה, ומה שקרה לא היה מה שמיפסוד אמר.
הניסיון לבסס את החקירה על ההיקש המאולץ הזה מריח ממניפולציה המבקשת לשכתב לאחור את האירועים כך שייראה כאילו הייתה סיבה לחשוד שהערת אגב של פרופ' תימהוני ממלטה ליועץ זוטר שקמפיין טראמפ אפילו לא טרח לשלם לו שכר, באמת הייתה הבסיס לחקירה נגד מועמד יריב לנשיאות בעוון קשר קרימנאלי עם הקרמלין. זה לא נשמע רציני. מפני שזה באמת לא רציני.
אבל זו לא הבעיה העיקרית בתיאוריה שעליה סומך צימרינג את ידיו.
כפי שציינתי בסיבוב הקודם, אם זה היה הבסיס האמיתי לחקירה, זה יותר מקצת מוזר שהאפ-בי-איי לא טרח לזמן את מר פאפאדופולוס הצעיר לחקירה במשך שישה חודשים תמימים (חודשים שבהם עסק האפ-בי-איי בהונאה של בתי המשפט כדי להחדיר אמצעי ניטור לקמפיין של טראמפ על בסיס "תיק סטיל").
צימרינג משיב שנעשו פעולות חקירה סמויות כנגד פאפאדופולוס חודשיים אחרי פתיחת החקירה (גם זה לא בדיוק שיא הדחיפות). חלקן שוות פירוט בהקשר אחר, על שום צבעוניותן – למשל ניסיונה המגושם של הסוכנת החשאית הבלונדינית, "אזרא טורק" לפתות את פאפאדופולוס בזמן ביקור שלו באנגליה. אבל נדמה לי שצימרינג מפרש את האירועים האלה הפוך: מאחר שהאפ-בי-איי ידע שאין בידיו יותר מתירוץ קלוש לפתיחת החקירה, הוא ניסה להוציא מפאפאדופולוס בעורמה איזו אמירה קצת יותר מפורשת, משהו יותר ברור או מוצק, שיצדיק את זימונו לחקירה.
הוסיפו לכך את העובדה שפאפאדופולוס התייחס לאמירות של מיפסוד על אותם אימיילים שנמצאים בידי הרוסים בביטול גמור, עד כדי כך שמעולם טרח לדווח עליהם לאיש בקמפיין, והתמונה המתקבלת מקשה מאד לקרוא אל תוך האירועים איזו קנוניה זדונית בין טראמפ לפוטין. קשה לראות איך השערה אודות ברית סתרים זדונית בין מנהיגים עולה מתוך שברי שיחה בין פרופסור תמהוני שאיש לא מכיר, לבין יועץ זוטר שאיש לא סופר.
אבל צימרינג קונה את התירוץ הרעוע בלא עוררין, והסיבה לכך קשורה לעובדה שלוח הזמנים שעליו הוא מתבסס שגוי מיסודו. ומקור השגיאה בשקר שיצא ישר מתוך תיבת התהודה של הדמוקרטים, במטרה ליצור מצג שווא שתפקידו להפיל בפח את הקורא התמים, ולגרום לו לנתק בין "תיק סטיל" לבין "פתיחת החקירה". צימרינג נפל בדיוק בפח שכרו לו.
אני שם את "פתיחת החקירה" במירכאות, מפני שהחקירה בפועל קדמה לפתיחתה הרשמית, ובניגוד לגרסה הרשמית, היא לא נולדה בין ה-22 ליולי (מועד תחילת שחרור האימיילים של וויקיליקס) לבין ה-31 ביולי (הפתיחה הרשמית של החקירה) על סמך רעיון שעלה במוחו של דיפלומט אוסטרלי. החקירה התבשלה בהדרגה בתוך האקו-סיסטם של המפלגה הדמוקרטית, מתוך הקשרים בין קמפיין קלינטון, שבחוגיו אספו חומר – לפחות מאז מאי 2016 – במטרה להעליל על טראמפ קנוניה עם פוטין, לבין רשויות הביון והאכיפה של ממשל אובמה, לרבות הסי-איי-אי והאפ-בי-איי. והקשרים האלה, כפי שנראה להלן, היו דו כיווניים.
סטיל
כבר במאי, יותר מחודשיים לפני הפתיחה הרשמית של החקירה, שכרו האנשים שעבדו בשביל קלינטון את שירותיו של המרגל הבריטי בדימוס, כריסטופר סטיל. החברה ששכרה אותו, פיוז'ן ג'י-פי-אס, עבדה עבור קמפיין קלינטון (בתיווכו של משרד עורכי הדין פרקינס-קוי). פיוז'ן ג'י-פי-אס שכרה את סטיל באופן ספציפי בגלל התמחותו בנושא רוסיה. סטיל ניפק את המזכר הראשון מתוך מה שעתיד להיות "תיק סטיל" ב-20 ביוני, יותר מחודש לפני שההיקש המדובר עלה בדעתו של הדיפלומט האוסטרלי.
כריסטופר סטיל
האמנם ייתכן שלרשויות הביון והאכיפה, הפועלות תחת ממשל דמוקרטי, לא היה מושג על מה שמתבשל בקמפיין של המפלגה הדמוקרטית? האם בכירי ממשל אובמה ואנשי אמונו, התנהלו במנותק מהקמפיין של שרת החוץ שלו לשעבר?
צימרינג משיב בחיוב.
צימרינג מניח את מלוא משקל טיעוניו על הסברה שהאפ-בי-איי לא ידע על חומרי תיק סטיל עד אמצע ספטמבר 2016, חודש וחצי אחרי "פתיחת החקירה". אבל הקביעה הזאת מקורה בניסיון הונאה שעליו ניצח חבר בית הנבחרים אדם שיף, שהיה הנציג הבכיר של המיעוט בוועדת המודיעין של בית הנבחרים בשנתיים הראשונות לממשל טראמפ.
וועדה זו, בראשות דוין נונס הרפובליקני, חשפה את הדרך בה הונה האפ-בי-איי את בתי המשפט במטרה להשיג צווי ניטור כנגד יועץ זוטר של טראמפ (במסמך שזכה לכינוי "מזכר נונס" – ראו מאמרי הקודם לעניין זה). המיעוט הדמוקרטי בוועדה, בראשות אדם שיף, מיהר לנפק מסמך כיסתו"ח בדמות מזכר נגדי, שבו נקבע שהאפ-בי-איי קיבל מידע על תיק סטיל רק בתאריך המאוחר הזה – אמצע ספטמבר. הקביעה הזאת היא שקרית על פניה. כיום, אנחנו כבר יודעים זאת בוודאות.
כריסטופר סטיל קיבל שכר מהאפ-בי-איי כ-"מקור אנושי סודי" לאורך רוב שנת 2016, ולפחות עד אוקטובר של אותה שנה (האפ-בי-איי נאלץ להרחיק את סטיל מחקירת קרוספייר הוריקן לאחר שנודע ברבים שהוא מדליף אינפורמציה לעיתונות).
סטיל הועסק, אם כן, במקביל, גם בידי קמפיין קלינטון וגם בידי האפ-בי-איי. האם שני מעסיקיו לא ידעו זה על זה? האם כל אף אחד משניהם לא התעניין מה עושה סטיל אצל השני?
בהחלט ידעו, ובהחלט התעניינו, וגם השתמשו בו כדי להעביר אינפורמציה ביניהם.
אנחנו יודעים זאת משום שסטיל נפגש עם סוכן של האפ-בי-איי, מייקל גטה, ב-5 ביולי בלונדון, ומסר לו "מידע" לפיו טראמפ נמצא בכיס של פוטין. ולא רק שסטיל מסר ל אפ-בי-איי אינפורמציה מ-"תיק סטיל" המפורסם, כולל הסיפור על סרט של אורגיית השתנות שטראמפ כביכול השתתף בה ושנמצא כביכול בידי פוטין, למטרות סחיטה, אלא גם האפ-בי-איי עצמו מסר לסטיל אינפורמציה אודות קשרים לכאורה בין טראמפ לפוטין (בפגישה שנערכה בתחילת אוקטובר). זאת למרות ידיעה ברורה שסטיל יעביר את המידע למעסיקיו שעבדו בשירות קמפיין קלינטון.
כלומר, הרשויות הפדרליות סייעו באופן אקטיבי לקמפיין קלינטון במאמצי הכתמת טראמפ בעלילה הרוסית. צימרינג אמור לדעת אודות המפגש בין סטיל לנציג האפ-בי-איי בתחילת יולי, מפני שהדברים מוזכרים בהרחבה בדו"ח של המפקח הכללי של משרד המשפטים שממנו הוא מרבה לצטט (הפגישה ביולי מתוארת בעמ' 97-95 בדו"ח והפגישה באוקטובר מתוארת בעמ' 115-114).
הקשרים בין קמפיין קלינטון לבין סוכנויות הביון בממשל אובמה
במקביל למערכת היחסים בין סטיל לבין האפ-בי-איי המתוארת לעיל, גלן סימפסון, הבעלים של פיוז'ן ג'י-פי-אס שהעסיקה את המרגל הבריטי בדימוס, מסר את המידע של סטיל לברוס אוהר, בכיר במשרד המשפטים ביולי, לפני פתיחת החקירה (כזכור, האפ-בי-איי כפוף למשרד המשפטים). בעקבות גילוי הקשרים בין השניים על ידי ועדת המודיעין של הסנאט, משרד המשפטים הדיח את ברוס אוהר מתפקידו (אוהר נותר בתפקיד זוטר יותר במשרד המשפטים).
ואם זה לא מספיק, אישתו של ברוס אוהר, עבדה עבור פיוז'ן ג'-פי-אס בפרויקט שאסף מידע על קשריו לכאורה של טראמפ עם הרוסים.
איזה עולם קטן.
בכתבה של חדשות אי-בי-סי נטען שאוהר לא הייתה מעורבת באופן ישיר. ובכן, אוהר היא מומחית לרוסיה, אך אין לפסול את האפשרות שהיא לא עסקה בפרויקט איסוף המידע של חברת ג'י-פי-אס על הקשרים של טראמפ עם הרוסים, אלא חקרה את חמיצות הבורשט ואת רפרטואר תיאטרון הבולשוי.
אבל זה לא הכול. אם מישהו עדיין חושב שבכירי רשויות המודיעין והאכיפה בממשל אובמה לא ידעו שהעלילה על טראמפ ופוטין היא פרויקט של קמפיין קלינטון, בא המודיעין הרוסי ועדכן אותם על התוכניות של הילרי קלינטון.
כפי שנחשף בוועדת המשפט של הסנאט באמצעות מכתב של ראש המודיעין הלאומי, ג'ון רטקליף מה-29 בספטמבר 2020, ואומת באמצעות חשיפת הערות בכתב ידו של ג'ון ברנן, ראש הסי-איי-אי – אובמה ובכירים נוספים תודרכו בידי ברנן על כך שהמודיעין הרוסי סבור שב-26 ביולי הילרי קלינטון עצמה אישרה תכנית להעליל על טראמפ קשר עם הרוסים סביב הדלפת האימיילים של וויקיליקס (המודיעין לא ידע לפסוק עד כמה מידע זה הוא מהימן). בין השאר רשם לעצמו ברנן בכתב ידו, כנראה לקראת התדריך, את המשפט הזה:"CITE alleged approval by Hillary Clinton – on 26 July – of a proposal from one of her foreign policy advisors to vilify Donald Trump by stirring up a scandal claiming interference by Russian security services"
יש להניח שהידיעה לא הפתיעה חברי ועדת המשפט של הסנאט. נוסף לכל מה שהיה ידוע להם עד אז, הרי ב-24 ביולי הוציא מנהל הקמפיין של הילרי קלינטון, רובי מוק, הודעה פומבית לפיה הרוסים חדרו למחשבים של מטה המפלגה הדמוקרטית, וגנבו משם את האימיילים שזה עתה הודלפו, וכל זאת כדי לסייע לטראמפ. אך האף-בי-איי מעולם לא בדק את הכוננים של שרתי מטה המפלגה בעצמו. שון הנרי, מנכ"ל חברת ביטחון הסייבר שבדקה אותם, הוא המקור לטענה שהפריצה אכן הייתה רוסית. בעדותו בפני בית הנבחרים, התברר שגם זו רק השערה ולא קביעה מבוססת (עוד על כך להלן).
הרושם המצטבר הוא שלמטה הקמפיין של הילרי הייתה תוכנית להעליל על טראמפ כאילו הוא קשר עם הרוסים כדי לגנוב את הבחירות, והרשויות שפעלו תחת ממשל אובמה הפשילו שרוולים ושיתפו פעולה עם התכנית בשמחה.
חשוב להדגיש שכל העובדות שהבאתי לעיל אודות האינטראקציות בין הדמוקרטים ושלוחיהם לבין סוכניות הביון תחת ממשל אובמה, הן רק שבריר מהמידע שכבר התגלה לנו בנושא.
האפשרות הגרועה יותר – ההסבר שמציע לי סמית
ואולי זה אפילו גרוע יותר. שמא היו אלה שירותי המודיעין הידידותיים לקלינטון של הממשל הדמוקרטי שהגו את רעיון החקירה מלכתחילה, ומכרו אותו לקלינטון או לקמפיין שלה? כנראה לא נדע בוודאות. לא בעתיד הקרוב, בכל אופן. אבל כמה מהעיתונאים החוקרים היותר טובים שעסקו בפרשה, כמו לי סמית, סבורים שהחקירה עצמה לא נולדה באפ-בי-איי כלל. היא הוצעה לאפ-בי-איי, אולי אפילו נאכפה עליו, על ידי ראש הסי-איי-אי, ג'ון ברנן.
ברנן העיד בקונגרס שבסוף יולי 2016 הוא אסף צוות של מנתחי מודיעין מהמועצה לביטחון לאומי, הסי-איי-אי והאפ-בי-איי, כדי לרכז את כל המודיעין שהיה להם על קשרים אפשריים בין טראמפ לפוטין. "הייתי מודע למידע מודיעיני אודות קשרים בין אנשי ממשל רוסים ואזרחי אמריקאים, וזה היה הבסיס לחקירת האפ-בי-איי", אמר ברנן לקונגרס. הוא רצה, כך אמר, "לוודא שכל פיסת אינפורמציה מודיעינית שהייתה לנו תשותף עם האפ-בי-איי כך שהם יוכלו לקבל אותה". עוד אמר ברנן בעדותו שהוא החל לשתף את האפ-בי-איי בקיץ 2016. האם זה היה לפני סוף יולי? כנראה שכן, מפני שברנן לא יכול היה להתאפק מלקחת קרדיט על החקירה כולה, והוסיף שלמעשה "אפילו לפני" הקיץ. בעצם, אמר, היה "שיתוף אינפורמציה נמשך עם האפ-בי-איי וכך זה היה במהלך השנה [over the course of the year]" (לי סמית, "הפוטש המתמיד", עמ' 20).
האיסוף בסי-איי-אי, מתברר, התחיל לפני פתיחת החקירה באף-בי-איי. לפי דיווח של הגרדיאן, שירותי ביטחון בריטיים העבירו לסי-איי-אי, מסוף 2015 ואילך, מידע על מגעים בין אנשים המקורבים לטראמפ לבין הרוסים. שירותי ביון של מדינות אחרות היטו אף הם אוזן לאינפורמציה בנושא, במהלך המחצית הראשונה של 2016, וגם מידע זה נאסף בסי-איי-אי.
מתקבל הרושם שהחקירה של האפ-בי-איי כנגד אנשיו של טראמפ החלה מפני שברנן לא יכול היה לבצע אותה בעצמו בשל המגבלות החלות על הסוכנות שבראשה עמד. לסי-איי-אי אסור לרגל אחרי אמריקאים, ולכן ברנן דחף מידע לאפ-בי-איי וכך דחק בג'יימס קומי, ראש האפ-בי-איי, לפתוח בחקירת "קרוספייר הוריקן". ברנן המשיך להפעיל לחץ על קומי באמצעות הדלפה, כאשר תידרך את הסנטור הדמוקרטי הארי ריד בנושא הקשרים בין טראמפ לרוסיה. ריד, כנראה בעידודו של ברנן, או לפחות בהסכמתו – מאחר שמדובר היה במידע מסווג – כתב מכתב גלוי לג'יימס קומי הדורש לוודא שחקירה אכן מתנהלת. המכתב נתן פרסום פומבי לשמועות – הן אודות החשד לקנוניה בין טראמפ לפוטין, והן אודות חקירה בנושא שהעניקה לשמועות משקל של סמכות. לא קשה לנחש שהמטרה הייתה להרתיע מצביעים פוטנציאליים של טראמפ. הניו יורק טיימס פרסם את המכתב של ריד במלואו, חודש אחרי פתיחת החקירה נגד קמפיין טראמפ, וכחודשיים לפני שהושג צו הניטור באמצעות הונאת בית המשפט.
זה אותו ג'ון ברנן, אולי כדאי להזכיר, שעל הדו"ח שנכתב תחת פיקוחו, מסתמך צימרינג, בין השאר, כדי להרגיע אותנו שהחקירה הייתה ללא דופי. הדו"ח של ברנן הוזמן על ידי אובמה אחרי שטראמפ נבחר. זאת משום שהניצחון של טראמפ ב-2016 היה תקלה לא צפויה. אם הילרי קלינטון הייתה נבחרת, כפי שכולם היו בטוחים שיקרה, היה אפשר לסמוך עליה שתקבור את עקבות החקירה. אבל כשטראמפ ייכנס לחדר הסגלגל, הוא יוכל להתחיל לשאול את רשויות האכיפה למה בעצם חשדו בו שהוא סוכן רוסי, ועל סמך מה הכניסו אמצעי ניטור לתוך הקמפיין שלו. הדו"ח של ברנן נועד ליצור מראית עין של הצדקה לחקירה, חתומה בחותמת "קהיליית המודיעין". על צימרינג, בכל אופן, התרגיל עבד היטב. להסתמך על ברנן בנושא חקירות טראמפ זה בערך כמו להסתמך על ריצ'רד ניקסון שיסביר את ווטרגייט.
ג'ון ברנן
סיכום (עד הפעם הבאה)
אין, לפי דעתי, צורך דחוף במיוחד להוכיח את התיאוריה שברנן הוא שהינדס את כל מהלך פתיחת החקירה. מה שברור הוא שהתיאוריה הנקייה והקומפקטית שצימרינג מאמץ בלי ביקורת מדו"חות רשמיים – כאילו הערה של פרופסור שרלטן באוזני עוזר זוטר, שהובנה בדיעבד ובאופן שגוי על ידי דיפלומט אוסטרלי, היא היא סיבת החקירה – היא פשוט חסרת שחר. גם תאריך הפתיחה הרשמי של תיק החקירה, ה-31 ביולי 2016, הוא בעצם חסר משמעות. תארוך זה נועד להסתיר את הפעילות הענפה של בכירי ממשל אובמה ושל קמפיין קלינטון במהלך החודשים הקודמים, בהם חיפשו דרך להדביק על טראמפ את עלילת השת"פ הרוסי.
זה היה מהלך פוליטי, מתחילתו ועד קריסתו עם הגשת דו"ח מולר.
אבל חלק ממטרות המהלך הושגו. הכסתו"ח הצליח בפן הציבורי באמצעות אינספור צימרינגים בארצות הברית (וכמה בישראל), שעדיין מנפנפים בנרטיבים מטעים על ההצדקה שכביכול הייתה לחקירה. אבל החקירה לא הייתה מוצדקת והיא לא באמת עסקה בהתערבות הרוסים בבחירות. המטרה של החקירה הייתה למנוע מטראמפ את הנשיאות, ואחרי שזה לא עבד, לשתק את נשיאותו.
ולסיום, יש טעם לשאול את עצמנו עוד שאלה: אם תיאוריית ההפרעה הרוסית לבחירות נסמכת במידה גדולה כל כך כל גניבת האימיילים ממטה המפלגה הדמוקרטית בידי הרוסים, אז למה האפ-בי-איי מעולם לא טרח לבחון פיזית את הכוננים של השרתים האלה? ולמה הסכים להשאיר את החקירה של הפריצה, לבקשת המפלגה הדמוקרטית, בידי חברת ביטחון סייבר פרטית, בשם CrowdStrike, ששכרה המפלגה עצמה? ואם מנכ"ל החברה הזאת, שון הנרי שכבר הזכרתי לעיל, הוא שהפיץ בקרב עיתונאים את הידיעה, שמעולם לא אומתה על ידי האפ-בי-איי, שרוסים הם שגנבו את האימיילים שאחר כך הפיצה וויקיליקס, למה כשהוא העיד בשבועה בבית הנבחרים הוא סירב לעמוד מאחורי הקביעה הזאת ואמר רק שיש לו "דרגה גבוהה של ביטחון" ולא הוכחה לכך, ושאופי החדירה "מתאים" (consistent) ל-"יריב שהוא מדינת לאום" והשיטה "מזוהה עם ביון רוסי"? איך הביטחון הגמור שהוצג בתקשורת לפתע הפך להשערה מלומדת המלווה בשפע התפתלויות זהירות בפני וועדה של בית נבחרים (לשקר לקונגרס בשבועה זו עבירה פלילית בארצות הברית)? אם יש חשד אמיתי לגניבת הבחירות בידי הרוסים, אולי צריך היה להתעניין קצת יותר לא במה שטראמפ עשה, אלא בסוגיה המרכזית הזאת שעליה אומרים שהיא עילת כל החקירה.
ונקודה אחרונה. אם במשך ארבע שנים האכילה אותנו התקשורת באגדה על כך שטראמפ הוא "נכס" של המודיעין הרוסי, האין זה מוזר שאותה תקשורת השתיקה בתקיפות עדויות נרחבות ומוצקות לכך שסין העתירה על משפחת ביידן הזדמנויות עסקיות רווחיות מזה שנים רבות, כולל באמצעות חברת CEFC שככל הנראה הייתה ארגון חזית של המודיעין הסיני לשיחוד פוליטיקאים ברחבי העולם? למה הסתירו מאמריקה, עד לאחר הבחירות, שמתנהלת חקירה הקשורה בחברה זו כנגד בנו של ג'ו ביידן?
שאלות אלה כנראה לא יתבררו מחיטוט חוזר באותם דו"חות ששימשו את מערכות האכיפה והביון של ארצות הברית כדי לכסות על מעשיהן המפוקפקים תחת ממשל אובמה. ולמרבה הצער, אין שום סימן שמעשים מפוקפקים כאלה לא יחזרו תחת ממשל דמוקרטי חדש.
גדי טאוב הוא ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית באוניברסיטה העברית, סופר ותסריטאי
Report