להתכונן לעידן שלאחר עבאס

באוקטובר 2003, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה שבה נהרגו מאות ישראלים ופלסטינים, התחלתי לקבל שיחות טלפון מבכירים פלסטינים שבעבר השתתפו במפגשים עם ישראלים, בתקופה שקדמה לתחילת תהליך השלום הרשמי. בכירים אלו יצרו איתי קשר כדי להציע שנארגן שיחות דיסקרטיות בין קובעי מדיניות משני הצדדים במטרה לשים קץ לאלימות האינתיפאדה ולחזור לשולחן המשא ומתן.

רון פונדק, יהי זכרו ברוך, אז מנהל מרכז פרס לשלום, אמר לי באותה תקופה שגם הוא קיבל פניות דומות. אני נזכר בזה כעת כי כמו אז גם כיום אני מקבל פניות מבכירים פלסטינים המבקשים לארגן פגישות דיסקרטיות עם בכירים ישראלים במטרה לחדש דיאלוג לגיבוש חזון חדש בין שני העמים החיים בין הים לבין הנהר.

חלק מהאנשים הפונים אליי מקווים שעדיין ניתן לממש את פתרון שתי המדינות. אחרים מציעים לנסות למצוא עקרונות משותפים לפרדיגמה פוליטית אחרת. המשותף בין כל הפלסטינים הפונים אליי הוא שכולם נמנים עם אלו שיכולים בעתיד הלא רחוק להיות חלק מההנהגה הפלסטינית החדשה בעידן שלאחר עבאס.

עברו שנים רבות מאז שהתנהל דיאלוג אסטרטגי אמיתי בין ישראלים לפלסטינים. כמעט כל המגעים בין פלסטינים לבין ישראלים ברמות בכירות בעשור האחרון היו פונקציונליים, אם בין גורמי ביטחון ואם בין אנשי עסקים. התיאום הביטחוני או הקשרים הכלכליים לא היו אידיאולוגיים ולא הונעו מרצון ליצירת שלום מדיני.

לדיאלוג מונחה שלום אפילו לא היה, בשנים האחרונות, "קהל לקוחות" בצד הישראלי או בצד הפלסטיני. הפוליטיקאים הישראלים לא היו מעוניינים בדיאלוג עם עמיתיהם הפלסטינים. כשהנשיא עבאס הציע לי ״קארט בלאנש״ להזמין מנהיגים ישראלים מהמרכז או מהימין בישראל למפגשים איתו, כולם סירבו. פלסטינים בכירים שבעבר היו מעורבים עמוקות במפגשים עם ישראלים במשך שנים דחו גם הם הזדמנויות להתקשרות מחודשת, משום שחשבו שזה חסר תועלת או משום שחששו מפני פעילי האנטי נורמליזציה בפלסטין.

מעניין לציין שהפניות אליי הן מאנשים שאינם חלק מהמשטר הנוכחי של הרשות הפלסטינית ולא אילי הון המקורבים לשלטון. מדובר באנשים מוכרים בציבור, שבעבר היו בשר מבשרה של הרשות הפלסטינית אך כיום יכולים להיחשב כמשתייכים לאופוזיציה לעבאס. הם מגיעים מהחוגים המזוהים עם הפת"ח, ויש ביניהם גם כמה גורמים עצמאיים.

שאלתי את אלו שפנו אליי, כולם תושבי הגדה המערבית, מה באשר לעזה וכיצד נוכל לשתף בדיאלוג חדש גם אנשים משם. חמאס שרוי כעת בעיצומן של בחירות סודיות פנימיות ומורכבות לוועד הפועל החדש – ההנהגה הבכירה של התנועה. רוב מי ששוחחתי עמו סבור כי יחיא סנוואר ייבחר לעמוד בראש החמאס. סנוואר נחשב פרגמטי ותומך בהסדרה ארוכת טווח עם ישראל ואפילו מדברים על תמיכתו בהודנא – שביתת נשק לעשר שנים. לא סביר שחמאס ינהל שיחות שלום עם ישראל, אך ייתכן כי סנוואר יאפשר שיחות שלום בין הישראלים לבין הפלסטינים בגדה המערבית בלי לחבל בתהליך.

הבחירות שנערכו לאחרונה בארצות הברית בוודאי ישפיעו על העתיד הישראלי-פלסטיני וכנראה ייפתחו אפשרויות חדשות לעיצוב היחסים האלה בעידן שאחרי עבאס. אולי אפשר יהיה לערב את איחוד האמירויות הערביות כשותף או כנותן חסות לדיאלוג ישראלי-פלסטיני מסוג חדש. איחוד האמירויות יכול למלא תפקיד חיובי מאוד – אולי תפקיד חיובי יותר מזה שארצות הברית מילאה בארבע השנים האחרונות ואולי אף תפקיד מאוזן יותר מזה שארצות הברית הייתה מסוגלת אי פעם למלא. כל תרומה של איחוד האמירויות למאמץ שלום מחודש בין ישראל לפלסטין בוודאי יתואם עם הסעודים וללא ספק גם עם מצרים וירדן. דיבידנד השלום בסבב ההתפתחויות הנוכחי של נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, בחריין וסודן עשוי להתברר כגדול הרבה יותר מהשקעות כלכליות ועסקאות נשק.

כולנו צריכים לזכור שלא רחוק היום בוא נגיע לעידן שלאחר עבאס, לאחר נתניהו ולאחר טראמפ, ועלינו להתכונן לכך.

גרשון בסקין הוא יזם חברתי ופוליטי. ספרו האחרון In Pursuit of Peace in Israel and Palestine יצא לאור באוניברסיטת ונדרבילט שבארצות הברית ועתיד לצאת לאור בערבית בירדן ובלבנון