בום טראח קרבאך

בתמונה הפגנת תמיכה בצבא האזרבייג'אני שנערכה בבאקו ימים מספר לאחר תחילת המשבר 

הסכסוך בין ארמניה לאזרבייג'אן על השליטה בחבל נגורנו קרבאך הוא אחד מהסכסוכים הבינלאומיים שלא שומעים עליהם הרבה בחדשות אלא כאשר האלימות מתפרצת שם מחדש. חידוש הלחימה בין אזרבייג'אן לבין המובלעת הארמנית בנגורנו קרבאך עורר עניין גם בישראל.

התקשורת הישראלית סיקרה את סבב הלחימה תוך נטייה לאזכור פבלובי של סחר הנשק של ישראל עם אזרבייג'אן ושל ההימנעות הישראלית מהכרה בג'נוסייד הארמני. ואילו במרחב הפייסבוק של ישראלים יוצאי ברית המועצות פרצה סערה עזה סביב השאלה מי הטובים ומי הרעים בסכסוך על נגורנו קרבאך. אך זו גם זו מייצגות גישה שטחית להבנת הנושא.

את העימות בנגורנו קרבאך יש לבחון לא מתוך גישה צדקנית, לא מתוך פרספקטיבה "ישראלית" ולא מתוך קשר יהודי או רומנטיקה היסטורית, אלא מתוך ניתוח אובייקטיבי ככל הניתן של המציאות בהווה ושל אירועי העבר.

היסטוריה מקוצרת של הסכסוך בנגורנו קרבאך

ארמניה ואזרבייג'אן קמו כמדינות עצמאיות עם התפרקותה של ברית המועצות ב-1991. המתחים האתניים בין ארמניה לאזרבייג'אן החלו עוד בשלהי שנות השמונים כאשר שתי הרפובליקות היו קומוניסטיות למהדרין.

חבל נגורנו קרבאך מאוכלס ברובו המוחלט על ידי ארמנים ומכונה בארמנית "ארצאך". לאחר שהצבא האדום כבש את אזרבייג'אן ואת ארמניה ב-1920 נכלל חבל נגורנו קרבאך, חרף הרכבו האתני, ברפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'אן. בתקופת הרפורמות של מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, הארמנים תבעו את החבל לעצמם משום שאוכלוסייתו ארמנית ברובה ומשום שיש לארמנים קשר היסטורי ותרבותי עתיק לחבל.

מחוז (אובלסט) נגורנו קרבאך בתקופת ברית המועצות

במהלך ההתפרקות ההדרגתית של ברית המועצות חלה התעוררות לאומנית עזה בנגורנו קרבאך הן בקרב הרוב הארמני והן בקרב המיעוט האזרי החי בחבל. השנאה האתנית בין הצדדים העמיקה ובסופו של דבר פרצו עימותים מזויינים ביניהם. הארמנים גירשו אזרים מכפרים אזריים בקרבאך ובארמניה והאזרים נקטו בפוגרומים שכללו רצח, אונס וביזה, בסומגאיט ובבאקו (גם הארמנים נקטו בפוגרום משלהם בחוג'אלי).

בין השנים 1992 ל-1994 הסלים הסכסוך לכדי מלחמה בהיקף מלא שבסופה נחלה אזרבייג'אן תבוסה צורבת. הארמנים הצליחו להקים בנגורנו קרבאך רפובליקה ארמנית "עצמאית" ואף לכבוש שטחים בתוך אזרבייג'אן שיצרו חיבור בין החבל המנותק לבין ארמניה. הפסקת האש שהושגה ב-1994 הופרה מאז מספר פעמים.

לאחר הפסקת האש של 1994 הפך חבל נגורנו קרבאך ממובלעת בתוך אזרבייג'אן לרפובליקה "עצמאית" עם חיבור לארמניה

מי התחיל את סבב העימות הנוכחי ומדוע עכשיו?

נשיא אזרבייג'אן אילהם אלייב הוא כנראה מי שיזם את סבב הלחימה הנוכחי אולם הוא שגה קשות בקריאת המפה הגיאופוליטית. אלייב חשב, ככל הנראה, שראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן שעלה לא מזמן לשלטון, מתעב את "החבורה של קרבאך" ולא ימהר לתמוך בהם. נדמה שאלייב גם סבר שיתעלמו מהתוקפנות שלו מפני שהעולם עסוק בקורונה.

אבל אלייב טעה ובגדול. ארמניה נזעקה מייד לעזרת הארמנים בנגורנו קרבאך. הטענות של ארמניה זכו לאוזן קשבת במערב. אלייב הימר שטורקיה תבוא לעזרתו ובזאת צדק, אולם הסיוע הטורקי לאזרבייג'אן מעורר דאגה במדינות אירופה ואף ברוסיה. אלייב גם העריך הערכת יתר את יכולות הצבא האזרי, שהצלחת הפלישה שלו לתוך נגורנו קרבאך מוגבלת למדי.

מפת הלחימה בעימות הנוכחי בנגורנו קרבאך. בכתום ובצהוב השטחים הארמניים בנגורנו קרבאך. בירוק בהיר שטחים מחבל נגורנו קרבאך שנכבשו בעבר על ידי אזרבייג'אן. בירוק הבהיר ביותר ובוורוד בהיר שטחים שנכבשו על ידי אזרבייג'אן במהלך העימות הנוכחי ושטחים שלא ברור מי מחזיק בהם עתה

הקשר הטורקי

מאז התפרקות ברית המועצות טורקיה מקיימת יחסים קרובים עם אזרבייג'אן ורואה בה מדינה אחות. השפה האזרית היא הקרובה ביותר לטורקית האנטולית מבין השפות הטורקיות. טורקיה מסייעת לאזרבייג'אן ובכך מחזקת הן הנטייה הפן טורקית שלה והן את מעמדה כמעצמה אזורית שתומכת בבעלות בריתה. בנוסף, ארדואן מעוניין לדחוק את רגלי ישראל מהסחר הביטחוני עם האזרים (לטורקיה תעשייה ביטחונית מפותחת).

אולם, ניכר שאלייב מתכוון לרתום את ארדואן למטרות אזריות ולא לרתום את עצמו למטרות טורקיות. אביו של אילהם אלייב, היידר אלייב שכיהן כנשיא אזרבייג'אן במשך עשור, היה קודם לכן איש קג"ב ובכיר במפלגה הקומוניסטית. כמו האב גם הבן מתעב אסלאמיסטים מכל הסוגים, בין אם הם איראנים שיעים ובין אם הם טורקים סונים. בהקשר הישראלי יש לציין כי בעידן של ירידה מתמדת במחירי הנפט ושל עודף היצע, ספק אם אלייב יחליט "להתנתק" מישראל רק כי ארדואן חפץ בכך.

נשיא אזרבייג'אן אילהם אלייב ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן

מה תעשה רוסיה?

רוסיה נשארת הנעלם הגדול ביותר של המשוואה הקווקזית.

בעיקרון, רוסיה היא בעלת בריתה של ארמניה אבל בפועל הגישה הרוסית מורכבת יותר. אמנם, יש לארמניה חוזה הגנה עם רוסיה ואלפי חיילים רוסים מוצבים בשטחה, אבל אזרבייג'אן תוקפת, נכון לעכשיו, רק את נגורנו קרבאך. כלומר, רוסיה פטורה מלבוא להגנתה של ארמניה.

ספק אם פוטין חפץ להתערב בעימות צבאי נוסף ובייחוד לא בעניין נגורנו קרבאך היכן שהרווח הרוסי הפוטנציאלי מהתערבות צבאית מוגבל ביותר. יתרה מזו, נשיא רוסיה מתעב את ראש ממשלת ארמניה פאשיניאן מפני שהלה עלה לשלטון כתוצאה ממחאה עממית, וכידוע פוטין לא נלהב, בלשון המעטה, ממהפכות דמוקרטיות כה קרוב לאמא רוסיה.

אזרבייג'אן מנהלת יחסים תקינים עם רוסיה. אלייב עצמו מדבר רוסית שוטפת ללא שמץ של מבטא, ורוסיה היא ספקית נשק חשובה לאזרבייג'אן.

בנוסף, רוסיה היא יושבת ראש משותפת בצוותא עם ארצות הברית וצרפת של "קבוצת מינסק", שתפקידה לקדם משא ומתן לשלום בין ארמניה לבין אזרבייג'אן בחבל נגורנו קרבאך. תמיכה גלויה של פוטין בארמניה תאפשר לאזרבייג'אן להטיל ספק ביכולת של רוסיה לשמש כמתווך הוגן.

ראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין

על החיסרון בנקודת מבט "ישראלית" וברומנטיקה היסטורית

בישראל קיים יחס מורכב לסכסוך בנגורנו קרבאך המושפע במידת מה מהדרך בה ישראלים, ובייחוד יוצאי ברית המועצות, תופסים את שתי המדינות.

הארמנים הם עם נוצרי עתיק בעל תרבות ומורשת היסטורית עשירות ביותר. גורלו של העם הארמני דומה מבחינות רבות לעם היהודי. כמו אצל היהודים, יש בפזורה הארמנית יותר ארמנים מאשר בארץ מולדתם. העם הארמני ברוך כשרונות עם משוררים, אמנים, מדענים וזמרים משארל אזנבור עד קים קרדשיאן. בברית המועצות נהגו לזהות את הקשר בין העם היהודי לעם הארמני בדרך ייחודית עליה אפשר ללמוד מהבדיחה הסובייטית הבאה: "יהודי זקן מצווה על ילדיו לשמור על הארמנים כי קודם ישחטו את הארמנים ואחר כך את היהודים, בעוד ארמני זקן אומר לילדיו את אותו הדבר על היהודים". לפיכך, הסימפטיה של ישראלים יוצאי ברית המועצות לארמניה מובנת.

באזרבייג'אן קיימת קהילה יהודית עתיקה אליה נספחו מסוף המאה ה-19 ואילך גם יהודים אשכנזים וגיאורגים. הקהילה היהודית באזרבייג'אן נהנית מיחס ידידותי של השלטונות ושל האוכלוסייה שרובה מוסלמי שיעי. אזרבייג'אן היא מדינה שיעית אבל חילונית ומסבירה פנים לתייר הישראלי. למרות היותה שיעית, לאזרבייג'אן יחסים מתוחים עם איראן. לעומת זאת, יחסיה של אזרבייג'אן עם ישראל טובים מאוד. אזרבייג'אן היא ספקית הנפט הראשית של ישראל מחד גיסא ולקוח חשוב של תעשיות הביטחון הישראליות מאידך גיסא (הנושא האחרון מהווה טריגר קבוע בתקשורת הישראלית שלא נלהבת במיוחד ממכירת נשק למדינות שאינן פציפיסטיות כמו גנדי).

אולם אין בכל האמור לעיל שום קשר לשאלה מי צודק בסכסוך על נגורנו קרבאך. אי אפשר להבין את מהות הסכסוך המורכב הזה אם נוקטים בפרספקטיבה "ישראלית" או בוחנים את הנושא מתוך רומנטיקה היסטורית כזאת או אחרת. גם ההשוואה של הסכסוך בנגורנו קרבאך לסכסוך הישראלי-פלסטיני שמוזכרת לעתים היא פשטנית ומופרכת. שכן האזרים דורשים להחזיר לעצמם את השליטה על חבל נגורנו קרבאך המוכר כחלק מאזרבייג'אן על ידי הקהילייה הבינלאומית, אך לא שוללים את זכות קיומה של ארמניה.

יתרה מזאת, מנהיגים ארמניים המנסים לפרוט על נימי רגשות השואה של הישראלים כאשר הם משווים את הלחימה בנגורנו קרבאך לג'נוסייד הארמני ולשואה לא משיגים שום מטרה ורק פוגעים בעצמם. התעמולה הארמנית באירופה מנסה ליצור עירוב מכוון בין הטורקים העות'מאנים שטבחו בארמנים לבין האזרים המודרנים שאיתם ארמניה שרויה בסכסוך גאופוליטי קלאסי. אין חולק שהמעורבות הטורקית היא מסוכנת וחייבים לעוצרה, אולם היא מסוכנת לא מפני פגיעה במשפט הבינלאומי המופשט ובטח לא בגלל ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית אלא בגין טיבו של המשטר הטורקי העכשווי שהוא אסלאמיסטי, לאומני קיצוני ותוקפני.

נשיא אזרבייג'אן אילהם אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן בזמנים שלווים יותר

הסכסוך בנגורנו קרבאך מורכב מאוד וספק אם יש בו צד "צודק" באופן חד משמעי. לכן, ראוי לבחון את הנושא מתוך עיון מחקרי ולא מתוך ניסיון להוכיח נקודה צדקנית כזו או אחרת, כמו שנהוג ומקובל בתקשורת הישראלית. פרשן צריך לנסות לנתח נושאים מורכבים בלי להיכנע לאינסטינקט המוסרני שבסופו של דבר נוטה להדרדר לכדי ראיה פשטנית של טובים ורעים. במקרה של נגורנו קרבאך אין שחור ולבן אלא רק גוונים של אפור. כפי שציינתי לעיל, נשיא אזרבייג'אן הוא, כפי הנראה, היוזם של סבב האלימות הזה, אבל גם ארמניה לא צדיקה גדולה שכן היא אינה מתכוונת לוותר על הטריז הארמני "העצמאי" בתוך אזרבייג'אן.

אלכס גרינברג חוקר את ההיסטוריה המודרנית של איראן ושל מזרח אירופה ועובד כאנגליסט גיאופוליטי