הזדמנות אסטרטגית בלבנון

בתמונה הנזקים בנמל ביירות לאחר הפיצוץ

הדיון הציבורי שהתפתח בישראל בעקבות פיצוץ הענק בנמל ביירות בשאלת הגישה שצריכה ישראל לאמץ כלפי לבנון מחמיץ את העיקר. הדיון אינו נוגע לשאלה האם לבנון היא מדינת אויב או עד כמה חכמה הייתה ההחלטה להאיר את בניין עיריית תל אביב באורות דגלי מדינת לבנון. אלו סוגיות ה-"מדליקות" את הרשתות, הפוליטיקאים וגורמי התקשורת המחפשים בכל פינה את העילה לסיבה למסיבה, אבל הן רחוקות מהעיקר.

העניין המרכזי שצריך לעמוד לנגד עיניה של המדינה נוגע למשמעות האסטרטגית של האירוע בלבנון, שוודאי אין איש (גם לא אנשי המוסר האנושי) החולק כי גורמים מרכזיים בה מהווים איום ממשי לביטחון ישראל ולשלום אזרחיה. מנקודת מבט זו, לא צריך להתהלל או לבכות על מר גורלה של לבנון, אלא להבין כי הסיטואציה הנוכחית מייצרת הזדמנות אדירה לישראל לפרק ולנטרל את אחד מגורמי הסיכון המרכזיים שלה – חזבאללה.

למעשה האירוע בלבנון אינו יוצר מציאות חדשה לגמרי. מי שעוקב אחר הנעשה במדינה הקטנה והמורכבת הזו יכול להתרשם משני תהליכים מקבילים שהתרחשו בה בשנים האחרונות. הראשון נוגע להפיכת העדה השיעית, באמצעות הזרוע הצבאית והפוליטית שלה חזבאללה, לגורם ההגמוני במערכת הפוליטית בלבנון.

התהליך השני עיקרו התערערות המערכת הפוליטית והכלכלית הלבנונית שמתנהלת בדפוסים כושלים המזכירים דפוסים דומים במדינות ציר ההתנגדות, איראן וסוריה. לא כאן המקום לנתח את הסיבות לקריסתה הכלכלית של לבנון אבל אין חולק על תוצאותיה של מציאות זו שהביאה לא מעט אזרחים לחרפת רעב. וכל זאת עוד לפני מגפת הקורונה אשר יצרה משבר כלכלי עולמי והוסיפה משקולת נוספת על הכלכלה הלבנונית השוקעת.

מנקודת מבט ישראלית, העמקת החיבור שבין לבנון לבין חזבאללה נתפסה כיתרון בהסתכלות על המערכה העתידית מול הארגון. אבל בה בעת, הגבילה מציאות זו את מרחב התמרון הישראלי מחשש להתלקחות צבאית כוללת שתעמיד בסכנה מוחשית את העורף הישראלי. זאת בגלל ארסנל הטילים העצום שבו מחזיק החזבאללה. הפגיעה שנפגע העורף הישראלי כתוצאה מהעימותים מול חמאס ברצועת עזה, תיראה כמשחק ילדים בהשוואה לפגיעה שתיגרם לעורף במקרה של עימות עתידי מול החזבאללה.

בעשור האחרון נשמר סוג של מאזן הרתעה בין ישראל לחזבאללה שהעדיף לנתב חלק ניכר מהאנרגיות שלו למלחמת האזרחים בסוריה. עם זאת, החזבאללה לא הפסיק את תהליך ההתחמשות שלו ובעיקר בנשק תלול מסלול בעל רמת דיוק גבוהה אשר מסכן יעדים אסטרטגיים בישראל. על מידת הזהירות שבה נקטה ישראל כלפי חזבאללה תעיד היערכותו המגננתית של צה"ל לאחרונה – היערכות שנועדה למנוע מחזבאללה להגיב בהצלחה על הריגת פעיל של הארגון באחת מהתקיפות המיוחסות לחיל האוויר בסוריה.

במהלך השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה (2006) נוצר סוג של סטטוס קוו בין ישראל לחזבאללה. הסטטוס קוו שירת את האינטרסים של שני הצדדים. חזבאללה המשיך להיאחז בערך ההתנגדות תוך שהוא לוקח חלק פעיל במלחמת האזרחים בסוריה. ואילו ישרה מיקדה את מאמציה במאבק נגד אחיזת איראן בסוריה תוך שהיה נמנעת מטיפול שורש באיום הטילים המדוייקים המצויים בידי חזבאללה בלבנון.

טיל פאתח 110 האיראני המצוי גם בידי חזבאללה, הוא טיל מדוייק הנחשב לנשק "שובר שיוויון"

הפיצוץ בנמל ביירות מוסיף לקשיים הכלכליים והפוליטיים שחווה לבנון בשנה האחרונה אשר הוציאו לא מעט אזרחים לרחובות. אבל אין מדובר בתקרית קטנה אלא באירוע משמעותי שיכול להפוך לקש ששבר את גבו של הגמל המקרטע. גודל האסון, שיעור הנפגעים, הרס התשתיות והיקף המשאבים הדרושים כדי להתמודד עם השלכות האירוע הם בסדרי גודל משמעותיים. סביר הניח שלאסון בנמל ביירות תהיה השפעה רבה גם על היבטים הנוגעים לפוליטיקה הפנימית בלבנון וספציפית למעמדו של חזבאללה.

קשה להעריך האם האסון בנמל ביירות יעצור את התהליך שבמסגרתו הפך חזבאללה ללבנון ולבנון הפכה לחזבאללה, אבל בהחלט יש לכך פוטנציאל. הקולות הנשמעים בעת הזו בלבנון, מפנים אצבע מאשימה כלפי חזבאללה על הפיצוץ בנמל ביירות. זאת על סמך ההנחה כי החזבאללה מחזיק ארסנל שלם של נשק וחומרי נפץ על אדמת לבנון. אבל גם אם חומרי הנפץ של החזבאללה לא היו הגורמים לפיצוץ, נוצר מרחב אפשרויות מעניין לרשות ישראל.

ישראל צריכה לגבש תוכנית אופרטיבית שתשים לה כיעד יצירת זיקה בין הסיוע הבינלאומי לשיקום לבין לבין פירוק חזבאללה מנשקו. בכך תוגשם המטרה האסטרטגית החשובה של החלשת מעמדו של הארגון בלבנון אבל חשוב מכך ניטרול גורם הסיכון העיקרי הנשקף ממנו, קרי ארסנל הטילים העצום ובעיקר הטילים המדוייקים.

תוכנית כזו צריכה למנף את הביקורת הקיימת ממילא בלבנון כלפי חזבאללה, את הצורך של לבנון בסיוע דחוף ואת מצבה הרעוע ממילא של הכלכלה הלבנונית. מדובר בתהליך לא פשוט שיחייב התנהלות דיפלומטית מאומצת, אבל קשה שלא לראות את ההזדמנות שעשויה לפרק את אחד מהאיומים האסטרטגיים העיקריים הנשקפים לישראל. ולא פחות חשוב, מדובר בפעולה דיפלומטית ולא לוחמתית. יתרה מזאת, בניטרול היכולת האסטרטגית של חזבאללה אפשר אולי יהיה לחסוך את העימות הקטלני הבא בין ישראל ללבנון, ובייחוד עימותים הבאים כהנחייה של איראן.

ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה בתחום הסכסוך היהודי-ערבי והחברה הישראלית ובכיר לשעבר בשירות הביטחון הכללי