פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ג' – הופעת המסלול המקביל: הסדרה בציר ישראל-קטר-חמאס

ההתקדמות במסלול הפיוס הפלסטיני העמידה את נתניהו, לקראת סוף יוני, תחת לחץ כבד. מבית לחץ עליו הציבור הישראלי למצוא פתרון לצעדות הגדר ולטרור העפיפונים, שאיימו על הריבונות בגבול ושפגעו בביטחון תושבי עוטף עזה ובשדותיהם. מחוץ לחצו עליו פוטין ואל-סיסי לתמוך בפיוס פלסטיני כבסיס להסדרה בעזה, ואליהם הצטרף בעקיפין גם ג'ארד קושנר. אפילו על כישלון מגעי הפיוס לא יכול היה נתניהו לבנות, בהתחשב בהודעות החיוביות של הצדדים.

כמוצא אחרון מן הסבך נאלץ לסכן את תדמיתו הימנית ולחפש "הסדרה" עוקפת-פת"ח, עם אותה סיעה בחמאס שהתנגדה לפיוס, בתיווך גורם ערבי שמוכן היה להתעמת עם מצרים. ב-2 ביולי אישר לראשונה מוחמד עמאדי, "שגריר" קטר ברצועת עזה, שישראל מנהלת מגעים לא ישירים עם חמאס במטרה להגיע להסדרה הומניטרית.

יחיא סינוואר לא היה מוכן לתת לקטרים לחבל בפיוס וניסה להקשות על הסדרה כזו בהציבו כתנאי לה שחרור אסירים המוני. זאת למרות התראות מפי המתאם המיוחד מטעם האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון לאזור, ניקולאי מלדנוב, שהבהיר לו שההנהגה בישראל לא תוכל להסכים לכך. מלדנוב עוד ימלא תפקיד משמעותי באפיק הסדרה זה.

ניקולאי מלדנוב

שבוע לאחר מכן הודיעה הנהגת חמאס שהיא מוכנה למפגש פיוס בקהיר, אך האשימה את הרש"פ בניסיון למנוע הקלות על המצור בעזה והביעה מחויבות לתמיכה "בכל סוגי המאבק". למחרת הצטרפה לקהיר משלחת בראשות סאלח אל-עארורי, והמצרים הפעילו עליה לחץ להסכים לפיוס, תוך איום בסגירת מעבר רפיח, אותו כבר סגרו קודם לכן לשלושה ימים במטרה להפריע לניסיונות התיווך של ה-"שגריר" הקטרי עמאדי בין ישראל לחמאס ולהבהיר שהמפתח לפתרון נמצא בקהיר.

ב-16 ביולי פרסם עמוס הראל שמתקיימים למעשה שני אפיקי מגעים במקביל. ראש השב"כ נדב ארגמן דן מול ראש המודיעין המצרי, עבאס כאמל, על הסדרה הכוללת בתוכה פיוס פלסטיני, בעוד מלדנוב מתווך בין ישראל לחמאס, בסיועו של ראש המל"ל מאיר בן-שבת, נאמנו של נתניהו.

יום למחרת, בעיצומם של חילופי אש בין חמאס וישראל, אמר עמאדי לרשת הטלוויזיה הקטרית אל-ג'זירה: "בין ישראל לחמאס יש הבנה שלא להרוג אף אחד בחילופי האש ביניהן. יש לנו מצב של עימות מדוד ונשלט – ישראל יורה על עמדות של חמאס שפונו מאנשים וגם חמאס יורה על מקומות בהם אין אנשים".

לפי עמאדי, בעוד שבהנהגת חמאס היה יחס של אי אמון כלפי התיווך המצרי, נחשב התיווך הקטרי אמין הן על חמאס והן על ישראל. עמאדי הוסיף שדיבר עם יועצי טראמפ על פרויקטים לקידום בעזה, אלא שישראל התעקשה שההסכמות יהיו מול הרש"פ ומעדיפה שמצרים היא שתטפל בהסדרה.

התיווך של מלדנוב נמשך בפגישה נוספת עם הנייה ב-24 ביולי. כמה ימים מאוחר יותר נמסר שהלה ממשיך בניסיונות התיווך בין הפלסטינים, במסגרתם נפגש עם הנייה פעם נוספת. במקביל, דווח ב-27 ביולי כי בקהיר ישנה אופטימיות בנוגע לאפשרות לפריצת דרך, וכאמל עדכן בהתפתחות את אנשי טראמפ.

מהצד הישראלי המשיך ארגמן להוביל את המגעים. הדלפה מישיבת קבינט מראשית אוגוסט חשפה כי הוא התנגד להסדרה הקטרית, ותמך בגיבוי ישראלי לפיוס הפלסטיני. באחד הדיווחים נטען כי ארגמן "מידר [הדגשה שלנו א. ב. ו-י. ג.] מן המתרחש כמה מנציגי זרועות הביטחון האחרות". לא מן הנמנע שהממודר היה בן שבת שהעדיף את התיווך הקטרי בו היה מעורב, ואף ייתכן שהוא "האישיות הבכירה" שאהוד יערי דיווח על נסיעתה לקטר לקיים שיחות בנוגע לגיוס כספים לתקצוב ההסדרה.

אפשרות נוספת היא ראש המוסד יוסי כהן, המקורב גם הוא לנתניהו ונוהג לבצע עבורו שליחויות רגישות לארצות ערב. ארגמן מצא לו שותף בשר הביטחון ליברמן, שהביע התנגדות עקבית להסדרה ישירה עם חמאס. לימים, כשייסעו לקטר ראש המוסד יוסי כהן ומפקד פיקוד דרום הרצי הלוי, כדי לדאוג להמשך התיווך הקטרי, יחשוף זאת ליברמן בערוץ חדשות ויבקר את המהלך בחריפות.

נדב ארגמן

כפי שתיארנו בכתבה הקודמת, באותו הזמן היו המגעים לפיוס הפלסטיני – בחסות המודיעין המצרי – על סף סגירה. למאמצי נתניהו למנוע את המהלך הצטרף שליח האו"ם מלדנוב. ב-29 ביולי נפגש מלדנוב עם שר החוץ המצרי סמאח שוקרי והציג לו מתווה של הסדרה בין ישראל לחמאס, תוך איום שכישלונו יוביל להתנגשות חזיתית בין ישראל לחמאס.

קשה לראות בפגישה זו משהו אחר מלבד ניסיון להכשיל את הפיוס. דווקא היתכנות המימוש שלו היא שדרבנה את מלדנוב לקדם מול שר החוץ המצרי – ולא מול אנשי המודיעין שהובילו את המגעים באפיק הפיוס – את אפיק ההסדרה הישירה. זאת בניסיון לחסום את אפיק הפיוס.

לאור כישלון מאמציהם של נתניהו ומלדנוב לטרפד את הפיוס הפלסטיני, שכבר הגיע אל סף חתימה, החליט הראשון לשלוף את "נשק יום הדין": ב-2.8.18 התירה ישראל למשלחת של בכירי חמאס בראשות אל-עארורי להיכנס לעזה, תוך הבטחת חסינות מחיסולים. כניסת המשלחת התאפשרה בתיווכם של מצרים ושל מלדנוב. הגעת אל-עארורי לרצועת עזה חיזקה את כוחם של אלו שם שהיו מעוניינים באפיק הקטרי. שליח האו"ם מלדנוב ליווה את השיחות מקרוב, וניסה להסדיר מסלול חדש להזרמת כספים לרצועה, שיתבסס על קטר.

אנו סבורים שנתניהו אישר את כניסת אל-ערורי לרצועה, לאחר שנים של איסור בשל מעורבותו הישירה בפיגועים קטלניים, במטרה לדחוף להכרעה במחלוקת הפנימית בחמאס לטובת אפיק ההסדרה על פני אפיק הפיוס. לפי חבר הכנסת אלי אבידר ממפלגת ישראל ביתנו, אישור זה ניתן למרות התנגדותו של שר הביטחון ליברמן.

נתניהו אף הגדיל לעשות וביטל נסיעה מתוכננת לקולומביה תחת הנימוק שעליו "לעקוב אחר המצב ברצועה". את הסיבה האמיתית לביטול – רצונו להבטיח את מסלול ההסדרה – ניתן היה להסיק ממקורבו, השר שטייניץ, שאמר כי: "אנו בדרך להסדרה ארוכת טווח עם חמאס [הדגשה שלנו א. ב. ו-י. ג.]".

בדיעבד, נראה שהדיונים שהתקיימו בצמרת החמאס בעזה עם חברי המשלחת של אל-עארורי היוו נקודת מפנה לטובת מסלול ההסדרה הישירה.

המצרים המתוסכלים ארגנו קבלת פנים לא נעימה למשלחת חמאס בכניסתה לעזה דרך מעבר רפיח. הרש"פ הרגישה שהיא נדחקה אל מחוץ לשיח, שכאמור עסק רק בהסדרה בין ישראל לבין החמאס חמאס בתיווך מלדנוב. חששות אלה אושרו כשבוטלה פגישה בין הפלגים בנושא הפיוס שנועדה להתקיים במצרים בחסות המודיעין המצרי ולא נקבע לה מועד חלופי. בעקבות זאת הזהירה הרש"פ את חמאס מפני חתימה על הסכם עם ישראל על חשבון האחדות הלאומית.

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק א' – ניסיון פיוס וכישלונו

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ב' – ניסיון פיוס שני וצעדת השיבה הגדולה

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ד' – ההתקדמות באפיק ההסדרה והניסיונות לבלימתו

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ה' – הסדרה או מלחמה

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ו' – מאזן הכוח שנוצר

אבשלום בן צבי מלמד היסטוריה ותרבות יהודית-ציונית וכותב את יומן הרשת עמדת תצפית

יותם גבעולי חי בלייפציג, לומד גרמנית ועוסק בהיסטוריה פוליטית