עלייתה ושקיעתה של קמלה האריס

אחרי שהנשיא המכהן ג'ו ביידן נאלץ לפרוץ מהמרוץ לנשיאות בעקבות הפיכת חצר במפלגה הדמוקרטית, הקמפיין של סגנית הנשיא קמלה האריס שסומנה כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, נפתח בסערה. תוך זמן קצר, עברה האריס להוביל לא רק בסקרים הלאומיים שמקיפים את כלל ארצות הברית אלא גם בסקרים בשש מדינות המפתח הכה קריטיות לניצחון בבחירות. הנשיא לשעבר דונלד טראמפ שעד אז רמס את ביידן בסקרים ושבחירתו נראתה מובטחת אחרי עוז רוח שהפגין במהלך ניסיון ההתנקשות בו, נראה אובד עצות מול הכוכבת הפוליטית העולה.

רוב הפרשנים הפוליטיים הוותיקים הופתעו מהעלייה המהירה של האריס בסקרים משום שהיא תמיד הצטיירה בעיניהם כפוליטיקאית בינונית, חסרת מעוף ונטולת כריזמה, מכיוון שהיא נכשלה כישלון חרוץ כאשר התמודדה על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית ב-2020 (הייתה לה תמיכה כל כך נמוכה שהיא החליטה לפרוש עוד לפני הפריימריז), ובגלל שהיא לא הבריקה במיוחד בתפקידה כסגנית נשיא.

בוושינגטון נהגו להתבדח שביידן בחר את האריס לתפקיד סגנית הנשיא כי הוא הניח שאף אחד לא ינסה להדיח אותו מתפקידו אם יהיה ברור שמי שתחליף אותו תהיה פוליטיקאית שאין לה את הכישורים לפקד על הצבא האמריקאי ולהנהיג את המדינה, קל וחומר להוביל את העולם החופשי. אבל לבוסים של המפלגה הדמוקרטית לא הייתה ברירה אלא למנותה כמועמדת של הדמוקרטים לנשיאות ארצות הברית. אם הם היו מעזים לפסוח על סגנית נשיא, אישה חצי שחורה חצי אסייתית, לטובת גבר לבן, הייתה זו בגידה בעקרונות הגיוון, ההוגנות וההכללה (Diversity Equity Inclusion) הכה חשובים למפלגה הדמוקרטית. בפשטות, אם הם לא היו בוחרים בהאריס, הדבר כנראה היה מוביל למרד בתוך המפלגה הדמוקרטית.

אבל אחרי מינויה של האריס למועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות נראה שמעז יצא מתוק. הטרנספורמציה שעברה סגנית הנשיא הייתה מדהימה. תקשורת המיינסטרים יצאה מגדרה במאמץ לשווק להמונים את בתם של מהגר מג'מייקה ומהגרת מהודו, כמי שמייצגת את הדור האמריקאי החדש, תוך הבלטת הניגודים בין טראמפ לבינה. ואכן, אחרי פרישתו של "מתושלח" ביידן מהמרוץ לנשיאות, הצטייר טראמפ בן ה-78 כפוליטיקאי הישיש. אל מול נציג העבר הנרגן עם התחזיות האפוקליפטיות שלו על התמוטטות ארצות הברית, עמדה כעת מועמדת ססגונית ונמרצת שהציגה חזון מלא אופטימיות לגבי עתידה של אמריקה.

האריס והמועמד שלה לסגן הנשיא, המושל החביב של מינסוטה טים וולז, קנו את ליבם של האמריקאים בגישה החייכנית והקלילה שהפגינו בוועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו, והצמד הדינאמי זינק בסקרים. לאחר העימות הנשיאותי בין האריס לטראמפ הייתה הסכמה רחבה, כולל בין רפובליקנים, שסגנית הנשיא יצאה וידה על העליונה והיא בדרך לניצחון בטוח בנובמבר.

אבל קמפיין הבחירות של האריס החל לאבד גובה אחרי שרבים בציבור האמריקאי גילו שמאחורי החיוכים אין לסגנית הרבה מה להציע להם. האריס, אחרי הכל, הייתה אחראית יחד עם הנשיא ביידן למדיניות של ארצות הברית והבוחרים זוכרים בעיקר את הכישלונות. למרות שהאינפלציה רוסנה בשנתיים האחרונות, עליית יוקר המחיה בתקופת ממשל ביידן עוררה תסיסה ציבורית רבה. נחשולי ההגירה הלא חוקית בארבע השנים האחרונות רשומים על שמה של האריס לא פחות משהם רשומים על שמו של ביידן. ההבטחות שפיזרה האריס בקמפיין על כך שהיא מתכוננת לאמץ מדיניות כלכלית חדשה ומדיניות הגירה שונה נשמעו מאולצות. מדוע היא לא פעלה לעשות זאת לכל אורך כהונתה כסגנית הנשיא? במילים אחרות, האריס אחראית למדיניות שרוב גדול בציבור האמריקאי תופס ככישלון. לעומת זאת, טראמפ שמבטיח לשנות את המדיניות הכלכליות ואת מדיניות ההגירה מקצה אל קצה, מזכיר שבתקופת כהונתו כנשיא הכלכלה פרחה, האינפלציה הייתה בשפל ומהגרים לא חוקיים נעצרו בגבול הדרומי.

טראמפ שב והציג את האריס כחלק מהשמאל הפרוגרסיבי (והיא אכן שמאל פרוגרסיבי), והאריס לא הייתה משכנעת במיוחד כשטענה שהיא שינתה את עמדותיה הקודמות ושכיום היא ממוקמת במרכז הפוליטי. ניכר שרוב הציבור לא קנה את הסבריה, ובתחילת ספטמבר כבר היו סימנים ברורים לכך שהיא מאבדת תאוצה אלקטורלית.

תוצאות מפתיעות במיוחד הופיעו בסקרים שנערכו בקרב בוחרים היספאנים ושחורים. הטענות של הדמוקרטים שטראמפ הוא "גזען" לא שכנעו כנראה את ציבורי הבוחרים האלו. בהשוואה לבחירות הקודמות, טראמפ התחזק מאוד בקרב בוחרים היספאניים, ובמיוחד בקרבב גברים היספאניים, ומעמדו התחזק גם בקרב הבוחרים שחורים, ובמיוחד בקרב גברים שחורים. למעשה, בבחירות אלו בולט "הפער המגדרי" כאשר טראמפ נהנה מתמיכת רוב הגברים והאריס מתמיכת רוב הנשים בפערים גדולים מאי פעם. אבל אם האריס רוצה לנצח היא צריכה את תמיכת הגברים העובדים (במיוחד במדינות המפתח), אך התמיכה שהיא מקבלת מציבור זה נמוכה אפילו מזו שקיבל ביידן.

דמוקרטים רבים חשים היום "חרטת קונה" (buyer’s remorse) ביחס למינויה של האריס כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות במקום ביידן. הם מאוכזבים מכך שלא הצליחה למנף את היתרון המוקדם שהיה לה על טראמפ בסקרים ליצירת יתרון מכריע בשלב זה והם לא תולים הרבה תקוות בניסיונותיה להשיג את תמיכתם של מתנגדי טראמפ במפלגה הרפובליקנית. האריס אמנם הצליחה לעורר את הבייס האלקטוראלי של המפלגה הדמוקרטית אבל בקרב מצביעים עצמאיים (כלומר כאלו שלא רשומים באחת משתי המפלגות הגדולות) היא השיגה רק הצלחה מוגבלת וזה חשוב במיוחד במאבק על הקולות בשבע מדינות המפתח שיכריעו הבחירות: פנסילבניה, מישיגן, אריזונה, צפון קרוליינה, נוואדה וג'ורג'יה. ואכן, בסקרים האחרונים טראמפ כבר חזר להוביל בג'ורג'יה, באריזונה ובפנסילבניה וסגר את הפער בשלוש מדינות המפתח האחרות, והתחושה בקרב עורכי הסקרים היא שהמומנטום נמצא עכשיו לצידו.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון, לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך בנשיונל אינטרסט מגזין