אם תיבחר לנשיאות ארצות הברית, מה יהיה יחסה של קמלה האריס לישראל?

זאת תהיה טעות לנסות ולחזות את מדיניות החוץ של מועמד לנשיאות ארצות הברית על פי ההצהרות שלו (או שלה, במקרה שלנו) על פי הבטחותיו במערכת הבחירות. וודרו ווילסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט רצו לבית הלבן כשהם מבטיחים לבוחר האמריקאי שהם לא יערבו את ארצות הברית במלחמות באירופה ובסוף הם הובילו את מדינתם לשתי מלחמות עולם.

עם זאת, ישנם גם מקרים בהם המועמדים לנשיאות מקיימים מה שהבטיחו בתחום מדיניות החוץ במערכת הבחירות. דונלד טראמפ הבטיח להעביר את השגרירות האמריקאית בישראל לירושלים ולבטל את הסכם הגרעין עם איראן והוא קיים את ההבטחות האלו.

נראה לי שאל היחס הלא אוהד שמפגינה קמלה האריס כלפי ישראל במערכת הבחירות, ועוד לפניה, צריך להתייחס כאל הבטחה שתתממש. היעדרותה המופגנת של סגנית נשיא ארצות הברית מנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס והדברים שאמרה על המצב ברצועת עזה אחרי פגישתם, הם רמז עבה למדיניות אותה תאמץ כנשיאה – אם תיבחר.

גישתה של האריס לישראל משקפת את השינויים שחלו במפלגה הדמוקרטית בעשור האחרון. כשהאריס נבחרה בשנת 2017 לייצג את מדינת קליפורניה בסנאט, היא החליפה שם את הסנאטורית היהודית ברברה בוקסר שהייתה אחת התומכות הנלהבות ביותר של ישראל על גבעת הקפיטול (גילוי נאות: אשתי שימשה בזמנו כעוזרת של בוקסר). בעוד בוקסר ייצגה את הגוורדיה הוותיקה של המפלגה הדמוקרטית בכל מה שנוגע לישראל, האריס מייצגת את הכוחות החדשים שעלו במפלגה.

האבולוציה הפוליטית של דמוקרטים ותיקים כמו בוקסר וכמו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, התרחשה בתקופה שבה הזיכרון של השואה ושל תקומת ישראל ב-1948 עדיין היו חרוטים בזיכרון הקולקטיבי של האליטות והציבור הרחב בארצות הברית. אולם, בעשורים האחרונים אימצו חלקים גדולים והולכים מהמפלגה הדמוקרטית תפיסות של שמאל רדיקלי שרואה בישראל מדינה "קולוניאליסטית" ובפלסטינים אוכלוסייה "ילידית". שינויים דמוגרפיים דרמטיים שינו את הפרופיל של הבוחרים הדמוקרטיים ושל פעילי המפלגה. האירים, האיטלקים והיהודים ששלטו במפלגה הדמוקרטית מאז זמנו של הנשיא רוזוולט התחלפו בהדרגה בשחורים והיספאנים שמהווים מרכיב קריטי בבסיס האלקטוראלי שלה. על פי משאלי דעת הקהל, הבוחרים השחורים וההיספאנים נוטים להתייחס לישראל באופן ניטרלי במקרה הטוב ובאופן עוין במקרה הרע. הוסיפו לזה את הגידול המשמעותי של האוכלוסייה המוסלמית בארצות הברית – במדינת המפתח מישיגן, למשל, יש הרבה יותר מוסלמים מיהודים – ותבינו מדוע המפלגה הדמוקרטית רגישה היום פחות לקול היהודי אוהד ישראל. זה לא מקרה שכל חברי ה-Squad שמובילים את הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ושמפגינים סנטימנטים אנטי ישראלים בוטים, הם שחורים, היספאנים ומוסלמים.

האריס לא רק שלא מפספסת את האיתותים האלקטורליים האלו, אלא מזדהה איתם מתוקף הזהות הפוליטית שלה במפלגה. האריס, כבת לאב מג'מייקה ולאם מהודו, היא הפנים החדשות של המפלגה הדמוקרטית שהפכה את פוליטיקת הזהויות למרכיב מרכזי באידיאולוגיה המפלגתית. על אף עברה הפרו-ישראלי של המפלגה הדמוקרטית, אם האריס תיבחר לנשיאות, אפשר להניח במידה רבה של וודאות שהיא תאמץ את העמדה הביקורתית, אם לא עוינת, כלפי ישראל, שמאפיינת את הכוחות העולים במפלגה.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון, לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך בנשיונל אינטרסט מגזין