בלאחר ניסיון ההתנקשות בחייו, דונלד טראמפ היה משוכנע שהבחירות כבר הוכרעו. "תמונת הניצחון" האייקונית שלו כבשה את ארצות הברית ואת העולם כולו, ובמשך כמה ימים היה נדמה שהנשיא לשעבר בדרך לניצחון בטוח על המתושלח היושב בבית הלבן.
אבל כשזה נוגע לפוליטיקה, ההיבריס הוא אם כל חטאת, וגם במקרה של טראמפ, היוהרה הביאה אותו לבצע טעויות שעלולות להכשיל אותו בדרכו לנשיאות. כרגע, ניכר שהטעות העיקרית שעשה טראמפ לאחר ניסיון ההתנקשות, הייתה בחירתו בסנאטור מאוהיו ג'יי. די. ואנס כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.
היו שיעצו לטראמפ למנות כמועמד לתפקיד סגן הנשיא את מושל וירג'יניה גלן יאנגקין או את מושל דקוטה הצפונית דאג בורגום. ליאנגקין ובורגום יש ניסיון ביצועי מוכח ואופי טכנוקרטי שיכול היה לאזן את טראמפ האימפולסיבי ולמשוך בוחרים מהמרכז הפוליטי. אחרי הכל, את המאבק לנשיאות אפשר לסכם במשפט אחד – 40 אחוזים מהבוחרים מצביעים באופן אוטומטי למועמד הרפובליקני ו-40 אחוזים נוספים מצביעים באופן אוטומטי למועמד הדמוקרטי, ולכן המועמדים צריכים להתמקד ב-20 האחוזים שפוסחים על הסעיפים. מהבחינה הזו, יאנגקין ובורגום בעלי התדמית המתונה, היו מסייעים לטראמפ למשוך מצביעים מהמרכז.
אבל טראמפ הקשיב לעצות אחרות. בנו הבכור, דונלד טראמפ ג'וניור, מיודד עם ואנס ומעריץ אותו על "יומני האפלצ'ים", הביוגרפיה שלו שהייתה ברשימת רבי המכר ושאף עובדה לסרט. "אני חושב שהוא חי את התגלמות סיפור החלום האמריקאי" אמר טראמפ ג'וניור על ואנס. עוד תמכו בסנאטור הצעיר מאילינוי, טייקוני הטכנולוגיה איילון מאסק ופיטר טיל (ואנס עבד כמנהל בחברת הון סיכון של טיל) ואיש התקשורת השמרני-טראמפיסטי טאקר קרלסון. טראמפ שכפי הנראה באמת מחבב את ואנס ומתרשם מיכולותיו, בחר בו למועמד לתפקיד סגן הנשיא.
יצא לי להכיר קצת את ואנס במסגרת אירועים פוליטיים בוושינגטון. ואנס הוא אינטלקטואל מבריק עם תואר במשפטים מאוניברסיטת ייל. כשהוא משתתף בדיונים בצוותי חשיבה או מפרסם מאמרים מחכימים בעתוני האליטה הוא רהוט ומרשים. אבל כפי הנראה ואנס הוא לא פוליטיקאי מוצלח במיוחד, ולבטח לא מנוסה דיו. אחרי שהדברים שאמר בריאיון ב-2021 על כך שארצות הברית מנוהלת על ידי דמוקרטים, אוליגרכים תאגידיים "וחבורה של נשים חשוכות ילדים שמגדלות חתולים ושמרגישות אומללות לגבי חייהן ולגבי הבחירות שעשו, אז הן רוצות לאמלל גם את שאר המדינה" הפכו ויראליים, ואנס לא הצליח לשכך את הסערה הציבורית שפרצה, אלא רק להגביר אותה. גם הדברים הקשים מאוד שאמר ואנס על טראמפ בעבר, כולל הודעה פרטית בה תמה אם טראמפ הוא "ההיטלר של אמריקה", הסבו נזק לא מבוטל למרוץ הרפובליקני לנשיאות. אבל הדבר הכי גרוע שהתגלה לגבי ואנס הוא שלכל הפחות בינתיים, מדובר במועמד מאוד לא פופולרי, כולל לא בקרב עובדי הצווארון הכחול במדינות מפתח כמו פנסילבניה, ויסקונסין ומישיגן, שטראמפ ייעד אותו להשיג את קולותיהם.
נראה שעתה טראמפ כבר מתחרט עתה על הבחירה בוואנס, שכן במקום שידברו על הנשיא לשעבר – מצב העניינים שדונלד מעדיף – כולם מדברים על מי שבחר לסגן נשיא.
עם זאת, הבעיה המרכזית שצריכה להטריד את טראמפ נמצאת במקום אחר. בזמן שהוא נישא על גלי פופולריות לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו וטקס המינוי המוצלח בוועדה הרפובליקנית הלאומית, בכירי המפלגה הדמוקרטית בהנהגת הנשיא לשעבר ברק אובמה ויושבת ראש בית הנבחרים לשעבר ננסי פוליטי עשו הפיכת חצר. הנשיא ג'ו ביידן השתכנע לפרוש וקמלה האריס הפכה למועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ביידן בן ה-81 שנלחם עד הרגע האחרון לשמור על תפקידו כמועמד הדמוקרטי לנשיאות, נבעט על ידי "הבוסים" של מפלגתו עבור מועמדת שעד לפני כמה שבועות נחשבה לפוליטיקאית מדרג ג'.
האסטרטגיה של המפלגה הרפובליקנית שהציגה את ביידן כזקן תשוש, התפוצצה לטראמפ בפרצוף. עכשיו האריס בת ה-60 היא המועמדת הצעירה והתוססת וטראמפ הוא הקשיש שרץ לנשיאות. יתרה מכך, כבת לאם מהודו ולאב מג'מייקה, להאריס יש את הזהות הרב-תרבותית שיכולה לעורר את הבייס הדמוקרטי מתרדמתו. אם הדמוקרטים יצליחו להלהיב את שלושת אוכלוסיות המפתח שלהם – שחורים, היספאנים וצעירים – הסיכויים שלהם לנצח בבחירות ישתפרו פלאים.
ואכן, לאחר שרוב משאלי דעת הקהל הראו שטראמפ היה מביס את ביידן, הסקרים האחרונים מלמדים שהמומנטום עובר מהמועמד הרפובליקני למועמדת החדשה של המפלגה הדמוקרטית. האריס הצליחה לצמצם את הפער מטראמפ בכל המדינות המתנדנדות, ועל פי סקרים אחרונים היא אף עברה להוביל במישיגן, בוויסקונסין ובפנסילבניה.
ניסיון ההתנקשות וההתנהגות האמיצה של טראמפ מיד לאחר שירו בו, הביאו רבים לחשוב שהסיפור של הבחירות האלו תם ונשלם. אולם אחרי המינוי הלא מוצלח (בינתיים) של ואנס והפיכת החצר המוצלחת במפלגה הדמוקרטית, ברור לכל שהמרוץ לנשיאות ארצות הברית נפתח מחדש.
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון, לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך בנשיונל אינטרסט מגזין
Report