ביידן וטראמפ, סיבוב שני – זה שיורד וזה שעולה

מספר ימים לפני שהנשיא ג'ו ביידן עמד לשאת את נאום מצב האומה השנתי, התגלגלה שמועה בוושינגטון שבסוף הנאום הוא יודיע על החלטתו לא לרוץ לתקופת כהונה נוספת ולאפשר למועמד דמוקרטי אחר להתמודד על הנשיאות מול המועמד הרפובליקני, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.

שמועה זו כנראה התבססה על אנלוגיה היסטורית להודעתו הדרמטית של הנשיא לינדון ג'ונסון על כוונתו לפרוש מהמרוץ לנשיאות על רקע צניחת הפופולריות שלו בשל התמשכות המלחמה בווייטנאם.

כמו ג'ונסון בזמנו, גם ביידן נראה כמי שסיכוייו להיבחר מחדש הולכים ופוחתים. הפופולריות הנמוכה שלו נובעת לא רק מכישלונו במאבק מול הסתננות מהגרים לא חוקיים לארצות הברית מגבולה הדרומי ומהגאות במחירם של מוצרי צריכה בסיסיים אלא גם מהספקות של הציבור האמריקאי באשר לכושרו הפיזי והמנטאלי של ביידן בן ה-81 לשמש כנשיא לתקופת כהונה נוספת. וגרוע מכל מבחינתו של ביידן, אפילו בקרב הבוחרים הדמוקרטים חלה צניחה משמעותית בתמיכה בו. ניכר שרבים מהבוחרים הדמוקרטים מעדיפים שג'ו יבלה את זמנו עם נכדיו ויאפשר למועמד דמוקרטי אחר לרוץ לנשיאות במקומו.

לעומת ביידן, מצבו הפוליטי של דונלד טראמפ מצוין ורק משתפר והולך. המרוץ לנשיאות החל באופן רשמי ביום שלישי, אחרי ששני המועמדים הבטיחו לעצמם את המועמדות לנשיאות, ולטראמפ כבר יש יתרון בסקרים על הנשיא המכהן. חשוב אף יותר, טראמפ מוביל עתה בכל שבע המדינות "המתנדנדות" (swing states). ולטובת מי ששכח, בבחירות 2020 ניצח ביידן בשש מתוך שבע המדינות "המתנדנדות".

התחזקות האפשרות שביידן יפסיד למועמד כמו טראמפ, שמעורר אנטגוניזם רב ושמסובך בארבעה משפטים פליליים, היא כה מדהימה, עד שאפשר להבין מדוע אפילו פרשנים פוליטיים בכירים דנו ברצינות באפשרות שביידן יפרוש מהמרוץ לנשיאות ערב נאומו על מצב האומה.

אבל ביידן שהגיע לנאום בפני הקונגרס, היה שש אלי קרב ונחוש להוכיח לשומעיו ולאומה כולה כי הוא מוכן ומזומן למאבק האיתנים מול הדונלד בנובמבר. הנשיא היה חד, ולא היסס לסטות מהנאום המוכן ולעקוץ באופן ספונטני את יריביו הרפובליקנים באולם. ביידן לא נקב בשמו של טראמפ – הוא התייחס אליו רק בתור "קודמי בתפקיד" – אבל תקף אותו בעוז ובאמצעות רמזים עבים הזהיר את הבוחרים מפני הסכנה שיריבו מהווה לדמוקרטיה האמריקאית.

אין ספק שנאומו של ביידן שיפר את מצב הרוח של הדמוקרטים אבל ספק אם הוא שינה במשהו את הכיוון האלקטורלי של מערכת הבחירות. יתרה מכך, ביידן עשה עבודה טובה בנאומו אבל קשה לראות כיצד יעמוד הפוליטיקאי הקשיש בלחץ הנורא של מערכת הבחירות, שכנראה תהיה סוערת ומלוכלכת במיוחד.

טראמפ אולי צעיר מביידן רק בארבע שנים, אבל הוא נראה הרבה יותר אנרגטי ויש לו תמיכה גורפת בבייס הרפובליקני. על פי סקר של הניו יורק טיימס 97 אחוזים מאלו שהצביעו לטראמפ בשנת 2020 מתכוונים לעשות זאת שוב בנובמבר. ניכר שההתקפות של הדמוקרטים על טראמפ ושלל הבעיות המשפטיות שלו רק חיזקו את מעמדו בקרב הבייס הרפובליקני. בקיצור, הקואליציה הרפובליקנית שהעניקה לטראמפ 47 אחוז מהקולות לפני ארבע שנים נשארה שלמה ומגובשת.

לעומת זאת, הקואליציה הדמוקרטית שהביאה את ביידן לבית הלבן ב-2020 מתפוררת והולכת. רק 83 אחוזים מאלו שהצביעו לביידן בבחירות הקודמות מתכוונים לחזור ולהצביע עבורו ו-10 אחוזים מתכוונים להצביע לטראמפ. ואם זה לא מספיק גרוע, אז הרבה בוחרים שהצביעו עבור ביידן לפני ארבע שנים, מתכוונים לא להצביע בכלל הפעם.

ברמת המיקרו, ביידן מאבד את התמיכה של קבוצות מפתח במפלגה הדמוקרטית. ב-2020 הוא נהנה מיתרון עצום על טראמפ בקרב צעירים בגילאים 18 עד 29 ומיתרון משמעותי בפרברי הערים הגדולות. בסיבוב הנוכחי ניכרת שחיקה בתמיכה בביידן בפרברים ובחודשים האחרונים הצליח טראמפ להשיג יתרון בקרב הצעירים בגילאים 29-18.

מעוררת השתאות עוד יותר היא הירידה הדרמטית בתמיכה בביידן בקרב שחורים והיספאנים – שתי קבוצות דמוגרפיות שבאופן מסורתי מצביעות לדמוקרטים – והעלייה המפתיעה בתמיכה בטראמפ בקרב קבוצות אלו. בעשורים האחרונים מועמדי המפלגה הרפובליקנית לנשיאות לא לא זכו לתמיכה של יותר מ-12 אחוזים בקרב שחורים. בסקר שנערך בספטמבר, זכה טראמפ לתוצאה מדהימה של 25 אחוזי תמיכה בקרב בוחרים שחורים, ובסקר אחר מאותה תקופה זכה לתמיכה מרשימה של 47 אחוזים מקרב הבוחרים ההיספאנים.

אם המגמה של החודשים האחרונים תימשך עד לבחירות, אנו בדרך לשינוי מהפכני באופן שבו בוחרים לא-לבנים מצביעים בארצות הברית. וזה קצת אירוני אם לוקחים בחשבון שהדעה המקובלת לגבי טראמפ הייתה, עד לאחרונה, שתהיה לו תמיכה אפסית בקרב בוחרים שחורים ושההתקפות הבוטות שלו נגד ההגירה הלא חוקית ממקסיקו וממרכז אמריקה תחסל אותו בקרב בוחרים היספאנים. אבל מסתבר שהאפיל של הדונלד והמסרים שלו קונים לבבות גם ברקב הבוחרים הלא-לבנים. כך, למשל, בוחרים היספאנים רבים תומכים בהגבלות על כניסתם של מהגרים היספאנים לא חוקיים.

ואם זה לא מספיק גרוע לביידן גם כך, אז המלחמה ברצועת עזה יצרה קרע עמוק בין הבוחרים המוסלמים לבינו. למרות שמוסלמים הם לא כוח אלקטורלי חשוב ברמה הלאומית, הם יכולים להשפיע על תוצאת הבחירות במישיגן, שהיא מדינת מפתח מבחינתו של ביידן. תמיכתו המוצהרת של ביידן בישראל בחודשים הראשונים למלחמה, כנראה גם החלישה את בסיס התמיכה בו בקרב השמאל הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. מכאן הלחץ הגובר שמפעיל הממשל האמריקאי על ישראל והאמירות הבוטות של הנשיא, סגנית הנשיא ומנהיג הרוב הדמוקרטי נגד ממשלת נתניהו, מתוך תקווה שזה יקנה את ליבם (וקולם) של המוסלמים והפרוגרסיביים.

ביידן היה יכול לשפר את מצבו האלקטורלי אם היה מצליח למשוך לשורותיו את הרפובליקנים שתמכו בניקי היילי ושלא מוכנים להצביע לטראמפ. לרוע מזלו, תומכי היילי סולדים מהפלג הפרוגרסיבי החזק במפלגה הדמוקרטית, מהווקיזם שלו, מהאובססיה שלו לפוליטיקת הזהויות, ובאופן אירוני גם מהעוינות שלו לישראל. בשל הזיגזג שלו ביחס למלחמה ברצועת עזה, ביידן עלול לצאת קירח מכאן ומכאן – גם לאבד את השמאל הפרוגרסיבי ואת המוסלמים בגלל תמיכתו בישראל, וגם לאבד אנשי מרכז ורפובליקנים שונאי טראמפ בגלל העוינות שלאחרונה הוא מפגין כלפיה.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי ופרשן לעניינים גלובליים, ובעבר מרצה למדע המדינה באמריקן יוניברסיטי ועמית מחקר במכון קאטו