"אנחנו מטילים מצור מוחלט על העיר עזה. אין חשמל. אין מזון. אין מים. אין דלק. הכול סגור. אנחנו נלחמים בחיות אדם – ואנחנו נוהגים בהתאם" אמר שר הביטחון יואב גלנט בתחילת המלחמה. והנה, לא עברו אפילו שלושה חודשים וישראל התקפלה כמעט לחלוטין.
שר הביטחון גלנט: "הוריתי להטיל מצור מוחלט על רצועת עזה. לא יהיה חשמל, מזון ודלק. אנחנו נלחמים בחיות אדם ונוהגים בהתאם"@ItayBlumental pic.twitter.com/82Vbwavj4c
— כאן חדשות (@kann_news) October 9, 2023
ההתקפלות
כבר ב-17 בנובמבר אישר קבינט המלחמה להכניס לרצועת עזה 60 אלף ליטר דלק ביום. למרות שרק עשרה ימים קודם לכן אישר ראש הממשלה בנימין נתניהו שאין כניסת דלק ללא שחרור חטופים, ישראל לא קיבלה חטוף אחד עבור הדלק שהוכנס, והחמאס אפילו לא נדרש להעביר מידע על החטופים או לאפשר להם להיפגש עם הצלב האדום בתמורה. כניעה מוחלטת.
ב-6 בדצמבר אישר הקבינט להכפיל את כמות הדלק הנכנסת לרצועת עזה ל-120 אלף ליטר דלק ביום. זמן קצר לאחר מכן, אישר הקבינט פתיחה של מעבר "כרם שלום" לצורך הכנסת משאיות עם סיוע הומניטרי.
על אף הזמן הקצר שעבר מאז טבח שמחת תורה, ישראל שוב מאפשרת הספקת מזון ודלק לחמאס, והפעם היא עושה זאת תוך כדי מלחמה שבאה להשמיד את ארגון הטרור. חלק לא מבוטל מהמזון המוכנס לרצועת עזה נלקח על ידי מחבלי החמאס, והדלק משמש אותם לתפעול מערכות האוורור במנהרות. כלומר, המזון והדלק שהקבינט אישר להכניס לרצועה, מחזקים את כוחות החמאס, מאריכים את המלחמה ומסכנים את חייהם של חיילי צה"ל.
לחץ אמריקאי
ההתקפלות הישראלית לא התרחשה בחלל ריק. הקבינט הסכים להכנסת דלק ומזון לרצועת עזה כתוצאה מלחץ אמריקאי. לצערי, אני מכיר את הלחץ האמריקאי ואת האפקטיביות שלו ממקור ראשון. כיהנתי בשתי ממשלות שנכנעו ללחץ אמריקאי ובשני המקרים התוצאות היו הרות אסון.
בעקבות לחץ של הממשל האמריקאי, הסכימה ממשלת שרון להשתתפות החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית. לנוכח הלחץ הניכר שהפעילה ארצות הברית על ישראל, גם אני הסכמתי לכך. עד היום אנו משלמים את המחיר הכבד על הכניעה ללחץ האמריקאי בסוגיה זו.
המקרה השני היה בממשלת אולמרט שנענתה לדרישת האמריקאים שלא להורות על הפצצת תשתיות ברחבי לבנון במלחמה ב-2006. פעולה זו הייתה מקצרת את מלחמת לבנון השנייה ומונעת אבדות רבות. במקרה הזה, התנגדתי לכניעה ללחץ האמריקאי, אבל רוב חברי הממשלה חשבו אחרת ממני.
המלחמה נגד שלטון החמאס היא מקרה חד וברור הרבה יותר מאשר הבחירות לרשות הפלסטינית ומלחמת לבנון השנייה. אחרי הטבח שערך החמאס באזרחי ישראל, ולנוכח הידיעה הברורה שהדלק והמזון יסייעו לו להמשיך ולהילחם, אסור בתכלית האיסור להיכנע ללחץ האמריקאי. למרות שהנשיא ביידן מסייע לנו רבות במלחמה, הן באספקת תחמושת והן במטרייה מדינית בזירה הבינלאומית, הפעם נתניהו היה צריך לעמוד בלחץ ולסרב להכניס מזון ודלק לרצועת עזה.
בין ביבי לבי.ג'י
בדיון בוועדת החוץ והביטחון שנערך לפני שבועיים, התייחס נתניהו ליכולת העמידה שלו בלחץ אמריקאי בהשוואה לזה של דוד בן-גוריון. "בן גוריון היה מנהיג דגול, אבל בסוף הוא נכנע ללחץ אמריקני. ראש ממשלה שלא יכול לעמוד בלחץ האמריקני – שלא ייכנס ללשכת ראש הממשלה", אמר נתניהו והוסיף "רק אני יכול לעמוד מול לחץ".
ובכן, בן-גוריון נאלץ להתמודד מול לחצים גדולים פי כמה מאלו שנתניהו צריך להתמודד מולם, ובכל מקום בו אינטרס לאומי חשוב של ישראל עמד על הפרק, הוא לא נכנע. כאשר מחלקת המדינה האמריקאית דרשה מהנהגת היישוב לדחות את מועד הכרזת המדינה והעבירה איומים ישירים ועקיפים אם לא תתקבל דרישה זו, בן-גוריון לא חת ולא נרתע (על אף שהמדינה שבדרך הייתה חלשה לאין ערוך בהשוואה לישראל של היום). נתניהו לא רק שנכנע ללחץ האמריקאי להכניס דלק ומזון לרצועה, אלא שגם התיר למזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן להשתתף בישיבות הקבינט המלחמתי – דבר שלמיטב ידיעתי הוא חסר תקדים בקנה מידה עולמי.
ארצות הברית היא חברה נאמנה של ישראל, אבל גם לחברים נאמנים צריך לדעת מתי לומר "לא". למרבה הצער, אי אפשר להשוות את מי שמנהיג את ישראל כיום לענק כמו בן-גוריון.
חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל
Report