"זה תלוי הקשר" – בעקבות הופעתן של שלוש נשיאות אוניברסיטאות העילית בשימוע בקונגרס

בתמונה חצר אוניברסיטת הרווארד

צפיתי בשימוע בקונגרס שנערך לנשיאות אוניברסיטאות הרווארד, MIT ופנסילבניה בסוגיית האנטישמיות בקמפוסים. זו הייתה צפייה מרתקת. מוסד "השימוע" בקונגרס הוא בעל ערך גדול לדמוקרטיה. לא בכל יום אתה נתקל בשלוש מנהיגות של מוסדות העילית של האקדמיה האמריקאית מזיעות מול חברי קונגרס דעתניים וחדים (ברובם), שמעמתים אותן עם שאלות קשות.

מתשובותיהן של נשיאות האוניברסיטאות ניכר שהן עברו הכנה אינטנסיבית על ידי עורכי דין לפני המפגש. הן גם היו מאוד מתואמות בעמדות שהשמיעו. אבל ההחלטה של השלוש להיצמד לניסוחים משפטיים מעורפלים היתה בעוכריהן. במקום לשדר עוצמה, מנהיגות ובהירות מוסרית, הן שידרו חולשה ועמימות מוסרית.

הקטע שעורר את התגובה הציבורית העזה ביותר, היה החלק בשימוע בו אליס סטפניק, חברת בית נבחרים רפובליקנית צעירה בוגרת הרווארד, חשפה את העובדה ששלוש נשיאות האוניברסיטאות לא רואות את הקריאה לרצח עם של יהודים בתור עבירה משמעתית בהכרח. כשסטפניק שאלה את ד"ר סאלי קורנבלות, נשיאת MIT, "האם הקריאה לרצח עם (genocide) של יהודים מפרה את קוד ההתנהגות או הכללים של MIT לגבי בריונות או הטרדה, כן או לא?" השיבה קורנבלות "אם [הקריאה] מכוונת לאינדיבידואלים, לא הצהרות פומביות". כשסטפניק התעקשה על תשובה ישירה יותר, השיבה קורנבלות (אגב, יהודיה בעצמה) את התשובה המדהימה הבאה: "שמעתי קריאות שיכולות להיות אנטישמיות, תלוי בהקשר בו קוראים לחיסול העם היהודי". כשחברת בית הנבחרים הפנתה את אותה שאלה לליז מגיל, נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, היא הצליחה להתעלות על קודמתה והשיבה "אם הביטוי הופך להתנהגות, זה יכול להיחשב הטרדה". כשמגיל חזרה על תשובה תמוהה זו, אמרה לה סטפניק "שהתנהגות פירושה ביצוע רצח עם". כשקלודין גיי, נשיאת הרווארד, נשאלה אותה שאלה היא ענתה "זה תלוי הקשר". סטפניק התעקשה על תשובה ישירה יותר, אבל גיי שבה והשיבה שקריאות לרצח עם של יהודים נחשבות להטרדה ובריונות בהרווארד רק על פי ההקשר בו הן נאמרות.

ניכר שהעמדות שהביעו קורנבלות, מגיל וגיי מתיישרות עם התפישה החוקתית האמריקאית שעושה הבחנה בין "ביטוי" לבין "התנהגות". אבל ההצמדות לתפישה החוקתית איננה בהכרח מתאימה למוסד אקדמי שיש לו קוד אתי וגם שליחות חברתית וחינוכית, קל וחומר לאור הגישה המגבילה לחופש הביטוי באוניברסיטאות ביחס לכל מה שהאליטה האקדמית הפרוגרסיבית קובעת שהוא ביטוי פסול או דעה אסורה. אוניברסיטת הרווארד מדורגת במקום האחרון בארצות הברית במידת ההגנה על חופש הביטוי בקמפוס וקשה לי להאמין שגיי היתה מסכימה לכך שבשם חופש הביטוי אפשר יהיה לקרוא לחיסולם של השחורים בארצות הברית.

לנוכח הפיגוע התודעתי, פרסמו נשיאות הרווארד ופן הודעות בהן הן חזרו במידה רבה מהעמדות שהשמיעו בשימוע, ובייחוד מהתעקשותן שלא לראות קריאות לרצח עם של יהודים כהטרדה או כבריונות שמצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים. נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה אף הגישה את התפטרותה. אולם, למרות שיש סימנים מעודדים בתגובה הציבורית לאמירות השערורייתיות של נשיאות האוניברסיטאות, מצפייה בכל חמש השעות של השימוע (ובכלל ממעקב אחר המתרחש באקדמיה האמריקאית) עולה תמונה מדאיגה מאוד באשר למתרחש באוניברסיטאות העילית.

כך, למשל, מיליארדי דולרים מועברים מקטר לאותם מוסדות (קטר הפכה לתורם הזר הגדול ביותר לאקדמיה האמריקאית בשני העשורים מאז אסון התאומים). אפשר להניח שהמטרה של קטר היא לא אהבת הידע, אלא ניסיון להחדיר את עמדותיה של אותה מדינה תומכת חמאס לתוך האליטה האמריקאית. בשימוע נחשף סקר ממנו עלה ש-80 אחוזים מהסגל בהרווארד הגדירו את עצמם כליברלים או כמאוד ליברלים (פרוגרסיביים-ווק), רק אחוז אחד מהמרצים הגדיר את עצמו כשמרן, ואף אחד לא הגדיר את עצמו כמאוד שמרן. תופעה זו של אחידות מחשבתית כה רבה במוסד בו מגוון הדעות הוא חיוני, גם היא מדאיגה למדי. חלק נרחב מהדיון עסק בגוף שאמור לייצר תחושת שייכות – המשרדים וכוחות המשימה לגיוון, צדק והכלה (Diversity, Equity and Inclusion). משרדים אלו הפכו לא רק למעוזים של פרוגרסיביות ששופטת את המציאות רק דרך תיאוריות של צדק גזעי, שתופסת "לובן" (Whiteness) בתור הבעיה המרכזית של העולם, ושנלחמת לדיכוי כל מי שסוטה מהאורתודוקסיה הזו, אלא גם לריכוז של גורמים אנטי ישראליים רדיקליים. קיצורו של דבר, יש לישראל, ולכל השמרנים והליברלים המתונים, סיבות רבות לדאגה.

המצב באוניברסיטאות בישראל לא חמור כמו בארצות הברית, אבל הוא בדרך לשם. צריך להבין שמה שקרה בהרווארד הוא קריאת השכמה לאוניברסיטאות במדינות המערב להתעשת, כי אם הן לא תתעשנה, לא רק שהמצב האקדמי שלהן ימשיך להידרדר, אלא גם היכולת המוסרית להבדיל בין טוב לרע תיעלם מהן לגמרי.

משה כהן-אליה הוא פרופסור מן המניין, הפקולטה למשפטים, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים