"אחרי יום שבת, מגיע יום ראשון" – מה פשר השינוי העמוק שחל ביחס של צרפת לישראל?

בתמונה צועדים בצעדה נגד האנטישמיות בפריז, 12 בנובמבר 2023

בעשורים האחרונים התרגלנו לריטואל קבוע בצרפת. בכל התפרצות אלימה של הפלסטינים ובכל סבב לחימה של ישראל ברצועת עזה, ההמון המוסלמי הגדול בצרפת משתולל ברחובות ותוקף יהודים. ובכל פעם שזה קורה, הממשלה מכחישה שאנטישמיות בכלל קיימת בצרפת, והתקשורת הצרפתית מלבה את האש ומאשימה את ישראל בפשעי מלחמה.

אבל זה לא מה שקרה הפעם.

בשעה שמאות אלפי מפגינים שוטפים את רחובות לונדון בקריאות להשמיד את ישראל ושסטודנטים יהודים בארצות הברית חשים פחד בתוך הקמפוסים, צרפת נראית שקטה בהשוואה. זה לא שאין מתח באוויר, אך הפעם פעלה הממשלה הצרפתית במהירות ובנחישות. מרבית ההפגנות הפרו-פלסטיניות נאסרו על בסיס הטענה שהן עלולות לשבש את הסדר הציבורי והמשטרה עצרה מאות אנשים שהשתתפו בתקריות אלימות ובהתפרעויות. הפעם, הממשלה לא טייחה את התקריות האנטישמיות, ולא הקטינה מחומרתן, ואנשים נעצרו גם על אמירות אנטישמיות.

הפעם, הממשלה גם לא הסתפקה בגינוי רפה של האלימות הפלסטינית ולא עברה באופן מיידי לבקר את התגובה הצבאית של ישראל. להפך, בימים הראשונים אחרי טבח השבעה באוקטובר הביע הנשיא מקרון תמיכה בלתי מסויגת בישראל ועוד נמתחה עליו ביקורת על כך שאינו תומך בה מספיק. מאז כבר הספיק מקרון לחזור למדיניות "בעד ונגד" (בו זמנית) הקבועה שלו, שהפכה אותו לבדיחה בצרפת ובעולם. יחד עם זאת, התמיכה חסרת התקדים לה זוכה ישראל במערכת הפוליטית בצרפת נותרה בעינה, והיא משתרעת מהימין הקיצוני ועד השמאל – מלבד השמאל הקיצוני של ז'אן לוק מלנשון.

אני מדבר בשם כולנו כשאני אומר שאנחנו שותפים לצערה של ישראל.

אנחנו, הצרפתים, חווינו על בשרנו את הכאב הזה. למדנו על בשרנו שדבר אינו יכול להצדיק טרור.

צרפת מגנה בחריפות הגדולה ביותר את מעשי הזוועה הללו. נאמר זאת בצורה ברורה: החמאס הוא ארגון טרור.…

— Emmanuel Macron (@EmmanuelMacron) October 12, 2023

מלנשון שהגיע למקום הרביעי בבחירות לנשיאות ב-2017 ולמקום השלישי ב-2022 הוא הגרסא הצרפתית של ג'רמי קורבין. מלנשון הוא קומוניסט שמתחזה לסוציאליסט, ואנטישמי כמעט מוצהר. לא מפתיע אפוא שהוא סירב לגנות את חמאס וסירב להשתתף בצעדה הגדולה נגד האנטישמיות בטענה שזהו "מפגש לתומכים ללא תנאי בטבח [של ישראל בעזתים]".

Dimanche manif de « l'arc républicain »du RN à la macronie de Braun-Pivet. Et sous prétexte d’antisémitisme, ramène Israël-Palestine sans demander le cessez-le-feu. Les amis du soutien inconditionnel au massacre ont leur rendez-vous.

— Jean-Luc Mélenchon (@JLMelenchon) November 7, 2023

הצעדה, שנערכה ב-12 בנובמבר ושבה השתתפו מעל 100 אלף אנשים על פי המשטרה, הייתה יוצאת דופן ממספר סיבות. קודם כל, הצעדה הייתה יוזמה של הפרלמנט, והשתתפו בה ראש הממשלה המכהנת ונשיאי עבר (יש לציין שגם ראש הממשלה, אליזבת בורן, וגם יושבת ראש האספה הלאומית, יעל ברון-פיבה, הן יהודיות). שנית, מארין לה פן, מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני "האיחוד הלאומי", השתתפה בהפגנה, ואף זכתה לאהדה רבה בציבור עקב השתתפותה. כזכור, אביה, ז'אן-מארי לה פן הקים בשנות השבעים את הגרסא הקודמת של המפלגה, "החזית הלאומית", ביחד עם אנטישמים קתוליים ועם משתפי פעולה עם הנאצים. כיום, בתו מפרסמת הצהרות פרו-ישראליות שהיינו מצפים לשמוע מחבר הפרלמנט הציוני מאיר חביב (חביב נבחר לאספה הלאומית מטעם אזור הבחירה השמיני של אזרחים צרפתים שמתגוררים מחוץ לצרפת – אזור בחירה שרוב החברים בו הם צרפתים שגרים בישראל. הוא גם חבר קרוב של נתניהו).

Footage from the march against antisemitism in France today.

Around 100 000 people attended.

pic.twitter.com/D948dtOQDT

— Luc Bernard (@LucBernard) November 12, 2023

בעוד מלנשון בונה על ההצבעה של מיליוני המוסלמים, אי אפשר להאשים את שאר המפלגות בהתחרות על הקול היהודי הלא גדול במיוחד, אז מה פשר השינוי העמוק שחל ביחסה של המערכת הפוליטית בצרפת לישראל? והשינוי הזה אינו נחלת הפוליטיקאים בלבד, שכן גם התקשורת הצרפתית ברובה, שינתה את הטון שלה כלפי ישראל. ערוץ החדשות CNews, השני ברייטינג בין ערוצי החדשות הרבים של צרפת, בולט במיוחד בגישה פרו-ישראלית מוצהרת (ערוץ זה נחשב לפוקס ניוז הצרפתי אך הוא הרבה יותר אינטלקטואלי ואיכותי ממנו), אבל גם הערוצים האחרים שבדרך קבע מגלים עוינות ארסית כלפי ישראל, יותר מתונים מהרגיל.

כפי הנראה, השתנה יחסן של המערכת הפוליטית ושל התקשורת לישראל השתנה בעקבות גל הפיגועים ההמוניים שחוותה צרפת בין 2012 ל-2016 ובעיקר בעקבות מתקפת הטרור המשולבת בפריז, בנובמבר 2015, במהלכה נרצחו 130 בני אדם, 90 מהם בקונצרט שנערך בתיאטרון בטאקלאן. בשנים האחרונות גם גוברת המודעות הצרפתית לאנטישמיות הרווחת בקרב מוסלמים בצרפת. פיגועים נגד הקהילה היהודית והתחזקות האנטישמיות הניעו יהודים צרפתים רבים לעלות לישראל בעשור השני של המאה ה-21, ובעקבות תופעה זו התחזקה ההבנה בצרפת שאם היהודים עוזבים את המדינה אז המצב הוא כנראה בכי רע.

גם הטענה השחוקה של ממשלות צרפת שהמהגרים המוסלמים השתלבו באופן מוצלח במדינה ושגישת הרב-תרבותיות מובילה את הרפובליקה לעתיד משגשג, נשמעת משכנעת פחות ופחות לאוזנם של הצרפתים. מאות מובלעות מוסלמיות עצמאיות למחצה שקמו בצרפת בעשורים האחרונים ושהמשטרה כמעט ולא מעזה להיכנס לתוכם, קוראים תגר על הריבונות הצרפתית, והמצב רק הולך ומחמיר.

רבים בצרפת מבינים שהיהודים הם רק הראשונים בתור – "אחרי יום שבת, מגיע יום ראשון" (פתגם ערבי קלאסי שמשמעותו בעבר הייתה שלמעשים יש השלכות, ושכיום משמש אסלאמיסטים לומר שאחרי היהודים, יגיע תורם של הנוצרים). יותר ויותר צרפתים רואים עתה את ישראל באור שונה, כמבצר של הציוויליזציה המערבית מול הברבריות של הפונדמנטליזם האסלאמי, ותופסים את המאבק שלנו כמאבק שלהם. נותר רק לתהות האם הצרפתים לא התעוררו מאוחר מדי?

בנימין לאשקר הוא מנהל של חברת ברנדינג וייעוץ אסטרטגי, לשעבר שליח של קרן היסוד בצרפת ויועץ בענייני קליטה לראש עיריית ירושלים. מחבר הספר Pourquoi les Juifs quittent la France ("מדוע היהודים עוזבים את צרפת")