האם יש לחסל את יחיא סינוואר? – קריאה להסתכלות חדשה

מי שרוצה שישראל תחסל את יחיא סינוואר, מנהיג ארגון החמאס ברצועת עזה, רק מבטיח לנו עוד ממה שאנו כבר מכירים היטב. הריגת סינוואר עשויה להעניק תחושה של עשיית צדק, בשל אחריותו למותם של ישראלים רבים, אולם חיסולו יוביל ללא צל של ספק לסבב לחימה נוסף ולמותם של ישראלים רבים נוספים. וכשייהרגו עוד ישראלים, ייהרגו הרבה יותר פלסטינים. כבר היינו באירועים כגון אלו בעבר, והם לא פתרו דבר.

יחיא סינוואר – בין קיצוניות לפרגמטיזם

יחיא סינוואר נולד בחאן יונס בשנת 1962. מוצא משפחתו מהעיירה אל-מג'דל (כיום שכונת "מגדל" בעיר אשקלון). הוא למד בבית ספר של האו"ם לפליטים ולאחר מכן למד לתואר ראשון בלימודי ערבית באוניברסיטה האסלאמית בעזה. בשנת 1989 הורשע סינוואר ברצח ארבעה פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל, ונידון לארבעה מאסרי עולם. הוא ישב בכלא 22 שנים לפני ששוחרר בעסקת שליט.

במהלך השנים ניטשו ויכוחים רבים בתוך מערכת הביטחון הישראלית אודות סינוואר – האם הוא פרגמטי או אידיאולוג קיצוני. בדרך כלל, סברו מומחי הביטחון הישראלים שסינוואר אמנם מחזיק בדעות קיצוניות אבל "תפיסתו פרגמטית והוא אחראי ושקול".

בשנת 2006, מילא סינוואר תפקיד מפתח בניסוח "מסמך האסירים" – מסמך הפיוס הלאומי של האסירים, שישבו באותה עת בבתי הכלא הישראליים. בניסוח המסמך השתתפו נציגים מכל הפלגים הפלסטיניים: פתח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין. מסמך האסירים הוא מסמך מהפכני כי בתמיכתו בו הכיר חמאס, הלכה למעשה, בפתרון שתי המדינות. וכך נכתב במכתב האסירים: "העם הפלסטיני במולדת ובפזורה שואף לשחרר את אדמותיו ולהשיג את זכותו לחירות, לשיבה ולעצמאות ולממש את זכותו להגדרה עצמית, לרבות הזכות להקים מדינה עצמאית שירושלים הקדושה היא בירתה, על כל השטחים שנכבשו ב-1967. להבטיח את זכות השיבה לפליטים, ולשחרר את כל האסירים והעצורים, בהתבסס על זכותו ההיסטורית של עמנו על ארץ אבותינו ואבות אבותינו, על אמנת האו"ם, על המשפט הבינלאומי ועל הלגיטימציה הבינלאומית".

באותו מסמך גם הסכים חמאס באופן מובלע להגבלת ההתנגדות המזוינת לאזורים שמעבר לקו הירוק ולהימנעות מביצוע פיגועים בתוך ישראל: "זכותו של העם הפלסטיני להתנגדות ולהיאחזות בדרך ההתנגדות באמצעים שונים ולמיקוד ההתנגדות בשטחים הכבושים מאז 1967, לצד פעילות פוליטית, משא ומתן, פעילות דיפלומטית והמשך ההתנגדות העממית וההמונית לכיבוש על צורותיו השונות והקפדה על השתתפות רחבה של כל המגזרים וההמונים בהתנגדות העממית''.

במהלך המשא ומתן על עסקת שליט, שמו של סינוואר לא עורר התנגדות עזה מצד גורמי הביטחון הישראליים שהיו ממונים על אישור השמות לרשימת המשוחררים. סינוואר לא נחשב לאסיר עם דם יהודים על ידיו היות שהיה אחראי "רק" לרצח פלסטינים. יתרה מזו, ישראל הבינה ששחרור סינוואר שהיה אחד המנהיגים החשובים של חמאס בכלא ושהתנגד לעסקת שליט (משום שסבר שניתן להשיג שחרור של יותר אסירים), הוא חיוני לקבלת הסכמת החמאס לעסקה. סינוואר גם היה צריך להבטיח את תמיכתם של כל אסירי חמאס בעסקה, כולל אלו שלא היו ברשימה.

בשבע השנים האחרונות נקט סינוואר נקט קו בלתי מתפשר במשא ומתן להחזרת גופותיהם של החיילים הדר גולדין ואורון שאול ולהשבת האזרחים אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד. ישראל ניסתה להרחיב את גבולות המשא ומתן ולהציע הקלות בסנקציות הכלכליות על רצועת עזה במקום שחרור אסירים עם דם על הידיים, אולם סינוואר מסרב להתפשר בסוגיית האסירים הפלסטינים. סירובו של סינוואר הופך את המשא ומתן לכמעט בלתי אפשרי לאור התנגדותה של ישראל לשחרור נרחב של מרצחים לאחר עסקת שליט.

מנהיג פלסטיני

נדמה כי כיום סינוואר רואה את עצמו לא רק כמנהיג חמאס ברצועת עזה אלא כמנהיג לאומי פלסטיני, ודאגותיו חורגות מעבר לצורך בהקלת הסגר הישראלי על עזה. סינוואר השכיל להבין שהדרך לאחד את דעת הקהל הפלסטינית עוברת דרך אל-אקצא. הקריאה "אל-אקצא בסכנה" (الأقصى في خطر) שטבע המופתי חאג' אמין אל-חוסייני לפני קרוב למאה, משמשת את סינוואר לגיוס של הפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית – ואף של אזרחי ישראל הפלסטינים – נגד ישראל.

אף שמעמדו של סינוואר חזק, הוא אינו שחקן בלעדי בהנהגת בחמאס ויש בארגון בכירים קיצוניים עוד יותר. פועל יוצא, מזה זמן רב שאני תומך בביסוס תקשורת ישירה מול סינוואר, משום שיש בחמאס גרועים אף ממנו. התקשורת הישירה מול סינוואר שתבוא במקום תקשורת עקיפה דרך מצרים או קטר, צריכה להתבצע באמצעות דיפלומטיה חשאית ולא במהלך פומבי – למרות שלא יזיקו כמה הצהרות חיוביות מצד מנהיגים ישראלים. כך או כך, כל דיון בנושא האסירים הפלסטינים או בנושא ההסדרה או בכל סוגיה אחרת בסכסוך בין ישראל לחמאס, ייתקל בקיר הברזל של חוסר האמון העמוק בין הצדדים. יצירת ערוץ של תקשורת ישירה היא דרך טובה לביסוס אמון התחלתי בין הצדדים.

מנקודת המבט של האינטרסים של ישראל, הן בטווח הקצר והן בטווח הבינוני, הידברות עם סינוואר היא אסטרטגיה נבונה יותר מאשר חיסולו. סיכול ממוקד נוסף רק יביא לעוד סבב מלחמה מיותר מול החמאס. הושטת יד, בניית אמון ומשא ומתן הם הדרך היחידה לצאת מביצת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. ישראל לעולם לא תוכל להיפטר בכוח מארגון החמאס, וככל שהיא פוגעת בו יותר, כך הוא מתחזק יותר. לא הגיע הזמן לנסות משהו חדש?

גרשון בסקין הוא יזם חברתי ופוליטי, מנהל קרן השקעות למען שילוב של פיתוח כלכלי עם יישוב הסכסוך