בתמונה התקדמות הפלישה הרוסית עד 1 במרץ 2022
בימים האחרונים ניתן לראות שהכוחות הרוסים שפלשו לאוקראינה עצרו את התקדמותם בחלק מהמקומות. ההתנגדות העזה של האוקראינים כנראה הביאה לעצירת ההתקדמות הרוסית במספר מקומות, אבל ישנה גם אפשרות נוספת – "עצירה אופרטיבית".
נמוגות ההתקפה
ההוגה הצבאי קרל פון קלאוזביץ טען שההגנה היא צורת הקרב החזקה יותר שכן ההתקפה נוטה להיחלש באופן עקבי. מרגע שההתקפה מתחילה, דברים משתבשים – מה שקלאוזביץ הגדיר בתור "חיכוך", מושג מרכזי בתורתו.
הכוח התוקף סופג אבדות, מתפתחות תקלות, יש בלבול, עייפות ושחיקה מוראלית. לא זאת בלבד, ככל שמתקדמים יותר לעומק שטח האויב, כך יש לו יותר הזדמנויות להתקפת נגד. ההתקדמות חושפת את אגפי הכוח התוקף. אבטחת אגפים חשופים דורשת חיילים ומעכבת את התנועה ואם לא מאבטחים את האגפים, אפשר לנתק אותם בקלות. כדי לתספק את הכוח המתקדם נוצרים צירי הספקה. ההתפתחויות הטכנולוגיות בלוחמה הפכו את צירי ההספקה לא רק לחשובים יותר לתפעול הצבא אלא גם למורכבים יותר. בתקופת קלאוזביץ, למשל, היו פחות צירי אספקה ממש שיש כיום כי אז נהגו להסתמך במידה רבה על אספקה מקומית של מזון, והיה הרבה פחות ציוד ותחמושת – כל הצבא של נפוליאון, כנראה היה צריך פחות טונאז' יומי מאוגדה מודרנית אחת. על כל פנים, ככל שצירי הספקה מתארכים, כך צריך יותר כוחות כדי לאבטח אותם, והם חשופים יותר להתקפה.
קלאוזביץ הסביר כי בשלב מסוים מגיעים ל-"נמוֹגוּת ההתקפה" – המצב שבו המשך התקפה מחליש את התוקף באופן המסייע למגן, עד לנקודה בה הכוחות המגנים יכולים לצאת להתקפת נגד מוצלחת. קלאוזביץ כינה זאת "החרב המבזיקה של הנקמה", כאשר התוקף הצליח יותר מדי, מה שהחליש אותו יתר על המידה ואפשר למגן לעבור להתקפה. ואכן, ההיסטוריה הצבאית מספקת אינספור דוגמאות לכוחות שהתקדמו יתר על המידה ואז הובסו עקב קשיים לוגיסטיים או שהאויב שחשבו שקרס, עשה להם מארב קטלני.
קרל פון קלאוזביץ
עצירה אופרטיבית
תורת הלחימה הסובייטית פיתחה פתרון לבעיית נמוגות ההתקפה – "עצירה אופרטיבית".
הרעיון הסובייטי היה שגם את ההתקפה מצליחה מעל ומעבר לכל הציפיות, יש לקבוע מראש את קווי ההתקדמות, וכאשר מגיעים לנקודת עצירה שנקבעה מראש – עוצרים. אחרי עצירת ההתקדמות, נערך הכוח התוקף להגנה זמנית של נקודת העצירה. ואז נשלחים כוחות נוספים כדי לחזק את הכוח המתקדם, מקדמים את הדרגים הלוגיסטיים, ואז, כשהכוח התוקף מחוזק ומתוספק, אפשר להמשיך ולהתקדם.
החיסרון הברור של העצירה האופרטיבית הוא החמצת הזדמנויות. נניח, למשל, שבמלחמת ששת הימים, צה"ל היה עושה עצירה אופרטיבית אחרי חיסול הצבא המצרי בצפון סיני וניתוקו בדרום. עצירה כזו הייתה נותנת למצרים זמן מסוים להתאושש, מה שאולי היה מקשה על ישראל לכבוש את כל חצי האי סיני.
אבל לעצירה אופרטיבית יש גם יתרון ברור – מניעת קטסטרופות. הצבא הסובייטי שפעל בתרגולות קשיחות יחסית ושיצא מנקודת הנחה שיריביו טובים מבחינה טקטית, העדיף להימנע מסיכונים גדולים, גם אם פירוש הדבר היה מתן זמן התאוששות לאויב, מה שאולי יקשה על המשך ההתקפה. עם זאת, צריך לסייג שלא מדובר בחששנות לשמה, אלא בהבנה שהתפתחה כבר בצבא האדום, לפיה יש אמנם צורך במהירות ובלחץ על האוייב, אולם בלעדי תמיכה לוגיסטית מספקת ובלי עצירה להתארגנות להמשך תנועה, הסיכונים עולים והתועלת יורדת.
אבל איך כל זה רלוונטי למה שקורה עכשיו באוקראינה?
מעבר להתנגדות האוקראינית העזה, יש הגיון לא מבוטל בכך שהצבא הרוסי הפולש יעצור את התקדמותו מדי פעם כדי לתגבר את הכוחות ולשפר את המצב הלוגיסטי לפני שמחדשים את ההתקפה. למיטב ידיעתי, הצבא הרוסי עדיין לא הפעיל את העתודות שלו וחלק ניכר מהכוחות המצויים בתוך אוקראינה טרם נכנסו ללחימה. כך שאם הצבא הרוסי פועל באוקראינה לפי תורת הלחימה הסובייטית הוותיקה – בהתאמות להבדלים הלא מבוטלים בין הצבא האדום לבין הצבא הנוכחי – הרי גם אם הכוחות המתקיפים לא ייתקלו בהתנגדות עזה, עדיין אפשר יהיה לצפות לעצירת ההתקדמות פעם בכמה זמן.
שיירה רוסית גדולה בדרך לחיזוק הכוחות הרוסים המצויים סמוך לקייב
יגיל הנקין הוא ד"ר להיסטוריה צבאית, עמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון
I’m looking for reading recommendations on the topics your writing on. Could you please share? I understand this is unusual request but I had to ask.
My email is yogevkarny@gmai l.com.
Report