בתמונה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מכריז על המבצע הצבאי באוקראינה, 24 בפברואר 2022
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, החלו ארצות הברית ובעלות בריתה לקדם מהלכים דיפלומטיים וכלכליים משמעותיים כנגד רוסיה והממשל האמריקאי ביקש מישראל לתמוך בפומבי במהלכים אלו.
בעקבות הציפייה האמריקאית שישראל תעמוד לצידה בזירה הדיפלומטית, נקלעה הממשלה הנוכחית לדילמה. מצד אחד, ישנם אינטרסים ישראלים חשובים שיעמדו בסיכון אם התגובה הישראלית תרגיז את רוסיה, אך מצד שני ברור לכל שישראל זקוקה לארצות הברית ולעיתים אף תלויה בה.
לאור ההתנגשות בין האינטרסים המנוגדים, בחרה ממשלת ישראל לדבר בשני קולות בניסיון לא להרגיז אף אחד. אולם, ניסיונה של הממשלה ללכת בין הטיפות רק הביא להירטבותה בממטרים של ביקורת מצד רוסיה, מצד אוקראינה ומצד ארצות הברית.
לאור הביקורת הגוברת על התגובה בשני קולות, אני מסופק אם ממשלת ישראל תוכל להמשיך בדפוס התנהלות זה גם הלאה. חשוב להבין כי מבחינת ישראל אין מוצא אידיאלי או אפילו מוצא טוב מהדילמה הדיפלומטית הנוכחית. כל החלטה תגרום נזק לישראל ולכן צריכים לשאוף לצמצם אותו עד כמה שניתן.
נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, חושף סנקציות שיוטלו על רוסיה, למחרת הפלישה לאוקראינה
ניטרליות מעורפלת
ייתכן שישראל יכולה להמשיך ולנקוט בניטרליות מעורפלת כדי לקנות זמן וזאת על בסיס התקווה שהמלחמה תסתיים במהירות. ההנחה שעומדת בבסיס תפיסה זו היא שסיום מהיר של הלחימה, ולו בנצחון רוסי, יחליש את הלחץ על ישראל להביע עמדה דיפלומטית חד משמעית בפומבי. אמנם, המלחמה עשויה להסתיים בניצחון רוסי מהיר (גם אם לאחר מכן יצטרכו הרוסים כנראה להתמודד מול מלחמת גרילה בתוך השטח הכבוש), אבל בהחלט ייתכן שהמערכה תימשך זמן ניכר עם עליות וירידות בעצימותה. נכון שיש גם סיכוי מסוים שהצדדים יגיעו להסכם הפסקת אש בזמן הקרוב, אולם ספק אם אוקראינה תסכים לתנאים הדרקוניים שהציגה רוסיה לשם כך.
בהקשר זה יש לזכור כי מדיניות של ניטרליות מעורפלת כבר שירתה את ישראל היטב בסוגיית הסכסוך הרוסי-אוקראיני. כידוע, המלחמה בין הצדדים פרצה ב-2014. מאז ועד היום, נמנעה ישראל מהתייצבות גלויה לצד אחד מהניצים ומדיניות זו הצליחה (או לפחות הצליחה לא להרגיז אף אחד יותר מדי). אולם, ספק אם גישה זו תקצור הישגים במצב שמתפתח עתה.
חשוב להבין שגם אם המלחמה עצמה תדעך, יימשך המאבק בין רוסיה לבין ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות גם בשנים הבאות ואולי אף יגיע להסלמה מסוכנת. נאט"ו מתגברת את כוחותיה במדינות הסמוכות לאוקראינה ואם רוסיה תצליח להשתלט על כל אוקראינה או על מרביתה עלול להיווצר חיכוך בין הכוחות הרוסיים לבין כוחות נאט"ו. די בתקרית אחת, ולו כתוצאה מטעות, למשל יירוט לא מכוון של מטוס רוסי, כדי לגרום להסלמה. כלומר, במקרה הגרוע יכולה להתפרץ מלחמה בין רוסיה לבין כוחות נאט"ו, אולם גם במקרה "הטוב", בו ישמרו שני הצדדים על ריסון והמאבק ביניהם ייערך רק בזירה הפוליטית, הדיפלומטית והכלכלית, יופעל לחץ על ישראל לבחור צד בסכסוך.
אמנם, ישראל יכולה לשוב ולהציע את שירותיה כמתווכת בין רוסיה לבין אוקראינה. הצעה כגון זו מאפשרת לישראל לטעון כי עליה לשמור על ניטרליות למקרה שתיבחר על ידי הצדדים הניצים לתווך ביניהם. ברם, ספק אם ישראל יכולה לשמש כמתווכת בסכסוך הרוסי-אוקראיני וזאת בשל מגוון סיבות: ישראל מזוהה עם ארצות הברית (מה שמציב אותה, לפחות בעיניים רוסיות, בצד האנטי-רוסי); לישראל אין ניסיון רב בתיווך בינלאומי; לישראל אין משקל בינלאומי גדול מספיק כדי לתווך במשבר כה משמעותי; לישראל יש יריבים רבים בעולם שיתנגדו לתיווך שלה בסכסוך הזה משום שהדבר עשוי לחזק אותה במישור הבינלאומי. לכך יש להוסיף כי אם התיווך הישראלי ייכשל, אפשר יהיה להאשים את ישראל בכישלון המגעים ובהשלכות השליליות של כישלון זה.
ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, מתייחס לפלישת רוסיה לאוקראינה
הבעיה של ישראל עם רוסיה
ארצות הברית מכירה את מערכת האילוצים עימה מתמודדת ישראל בהקשר הרוסי (וסביר להניח שלאחרונה, הזכירו גורמים ישראלים לממשל האמריקאי את הקשיים שיעמדו בפני ישראל אם תצא נגד רוסיה בריש גלי). רוסיה עלולה להגיב נגד ישראל בכמה מישורים: רוסיה עשויה להקשות מאד על הפעילות הצבאית של ישראל בזירה הסורית, אם על ידי חיזוק מערך הנ"מ הסורי ואם על ידי הפסקת התיאום הביטחוני המסייע לישראל להפציץ מטרות איראניות בסוריה (יש לציין כי גם בלי קשר לאוקראינה, כבר נוצרו חיכוכים בין ישראל לבין רוסיה בזירה הסורית, וזאת – לצד קשיים נוספים שנוגעים לתקיפות בסוריה – מחייבים את ישראל לגבש אסטרטגיית יציאה מהמערכה בזירה זו); למרות שהעמדה הרוסית בסוגיית הגרעין האיראני לא תמיד הייתה בעד ישראל, יכול להיות הרבה יותר גרוע, לבטח בזמן הנוכחי; הקשרים הכלכליים בין ישראל לרוסיה, למשל בתיירות ובמסחר, עלולים להינזק קשות; וכמובן, יש גם את הדאגה הישראלית לשלום הקהילות היהודיות ברוסיה ובאוקראינה – דאגה שרוסיה עשוה לנצל כדי ללחוץ על ישראל.
ברי אפוא שיש לישראל אילוצים כבדי משקל מדוע לא להרגיז את רוסיה. לא זאת בלבד, היחסים של ישראל עם הממשל החדש בארצות הברית לא נעדרים חילוקי דעות. אולם, ברור לכל בר בי רב שישראל לא יכולה להסתכן בערעור הקשר המיוחד שלה עם בעלת בריתה האמריקאית. לפיכך, גם אם המלחמה באוקראינה תדעך והמאבק יעבור מהמישור הצבאי למישור הדיפלומטי והכלכלי, ספק אם ישראל תוכל להמשיך ולהתחמק מהתייצבות חד-משמעית לצד ארצות הברית. גם אם יש היגיון מסוים להתחמקות של הממשלה מהתייצבות לצד הממשל האמריקאי בעת הנוכחית, עלולה גישה זו להסב נזק ליחסיה של ישראל עם ארצות הברית.
היות שישראל תהייה חייבת, במוקדם או במאוחר, לתמוך בעמדת הממשל האמריקאי בכל הנוגע לאוקראינה, עליה להיערך כבר עתה למשבר חמור עם רוסיה ולכל ההשלכות השליליות שעלולות לנבוע ממשבר כזה.
הצהרתו של שר החוץ וראש הממשלה החלופי יאיר לפיד בנוגע למצב באוקראינה
ד"ר אהוד עילם הוא חוקר של הביטחון הלאומי של ישראל
Report