מדוע ביידן נכשל? – תוכנית Build Back Better כמקרה בוחן

ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות סימן את כישלונו של דונלד טראמפ יותר מאשר כל דבר אחר. הבוחרים האמריקאים שלחו את ביידן לבית הלבן הם לא רצו להמשיך ולהתעורר בכל בוקר לסערה חדשה שהתעוררה בעקבות הציוצים של טראמפ, או למריבות הבלתי פוסקות שלו עם פוליטיקאים ועיתונאים או לתחושה של כאוס בוושינגטון. במקום טראמפ, הדוד הצעקני ומעורר המחלוקת, בחרו אזרחי ארצות הברית בביידן, הדוד הזקן החביב. הבוחרים רצו את ביידן כדי שישיב קצת סדר לבית הלבן ושינסה לגשר על הפערים הפוליטיים המתרחבים בין השמאל לימין.

עם זאת, לומר שעד עתה ביידן לא ענה לציפיות ממנו, יהיה האנדרסטייטמנט של השנה. במהלך כהונתו הקצרה, הספיק ביידן לצבור כישלונות רבים – הטיפול במגפת הקורונה, העלייה החדה באינפלציה, הנסיגה המבוהלת מאפגניסטאן ועוד. עם זאת, דווקא כישלונו של ביידן, לפחות נכון לעכשיו, להעביר את התוכנית הגרנדיוזית "לבנות בחזרה יותר טוב" (Build Back Better Plan) במלואה, מאפשר לנו להבין כמה מהסיבות לאכזבה של הציבור האמריקאי מהנשיא החדש.

ההתנתקות מהמציאות הפוליטית

זמן קצר לפני השבעתו לנשיא, פרסם ביידן את תוכנית "לבנות חזרה יותר טוב" לשיקום הכלכלה האמריקאית שנפגעה קשות עקב מגפת הקורונה. תוכניתו של ביידן נחלקה לשלב ראשון שכלל השקעה במאבק בקורונה, בשירותים חברתיים וברווחה, ולשלב שני שכללה השקעה בתשתיות, בצמצום השפעת שינויי האקלים, בצדק סביבתי ועוד. אחרי ההשבעה הצליח ביידן להעביר את חוק "תוכנית ההצלה האמריקאית" שכללה את מרכיב המאבק בקורונה והיקפה 1.9 טריליון דולר. המרכיבים האחרים עובדו לשתי תוכניות: "תוכנית המשרות האמריקאית" שהקיפה את ההשקעה בתשתיות ובצמצום השפעת האקלים ו-"תוכנית המשפחות האמריקאית" שהקיפה את ההשקעה בשירותים חברתיים וברווחה.

בשלב מסוים החליטו הדמוקרטים לקחת את מרכיב ההשקעה בתשתיות, שזכה לתמיכה דו מפלגתית, ולהוסיף לו מלבד מרכיב ההשקעה באקלים שכבר היה קיים ב-"תוכנית המשרות האמריקאית" גם מרכיבים של שירותים חברתיים ורווחה מ-"תוכנית המשפחות האמריקאית" ולהעביר את כל החבילה הזו בהליך חקיקה מזורז בקונגרס (הליך הידוע בשם reconciliation העוקף את כללי הפיליבסטר בסנאט). וכך, עלות תוכנית התשתיות שעמדה על 1.7 טריליון דולר בהבטחת הקמפיין של ביידן ושקפצה ל-2 טריליון דולר זמן קצר לפני ההשבעה, האמירה ל-3.5 טריליון דולר והיו דמוקרטים שדחפו להשתמש בהליך החקיקה המזורז כדי להעביר הוצאה ממשלתית בסכום של 6 טריליון דולר (אגב, גם אחרי שהתוכנית צומצמה כתוצאה מלחצים פוליטיים, אותם אתאר להלן, משרד התקציב של הקונגרס העריך שהעלות האמיתית של התוכנית תהיה 5 טריליון דולר).

מפוליטיקאי זהיר ומחושב, ביידן עבר להציג עצמו כמנהיגה של מהפכת כלכלית-חברתית נוסח הניו דיל של הנשיא פרנקלין רוזוולט וכמי שיחולל טרנספורמציה חברתית (ואקלימית) בעלת ממדים היסטוריים.

המציאות הפוליטית מסרבת להרפות

לתוכנית הגרנדיוזית של ביידן היו שתי בעיות עיקריות. ראשית, הוא לא נבחר כדי לבצע לחולל מהפכות אלא כדי להשיב שיקול דעת ומתינות לבית הלבן. שנית, וחשוב מכל, למרות שהחל לכהן עם רוב בקונגרס, מעולם לא היה לו רוב מספק בקונגרס כדי לחולל מהפכות קיצוניות. עם רוב דחוק בבית הנבחרים ועם סנאט חצוי, אין אלא לתהות מהיכן שאבו ביידן ועוזריו את הביטחון להציע תוכניות כה גרנדיוזיות (עם מרכיבים שנויים במחלוקת) בעלות כל כך גבוהה.

על כל פנים, אחרי שהדמוקרטים ניצחו בבחירות המיוחדות לסנאט בג'ורג'יה הם יצרו את הרושם שיש להם, עם קולה של סגנית הנשיא קמלה האריס, רוב של 51 קולות בסנאט (רוב של 51 נחוץ כדי להשתמש בהליך החקיקה המזורז המוסבר לעיל).

אולם, ביידן לא חישב נכונה את ההתנגדות הפוליטית שניפוח העלויות של תוכנית התשתית עלולה לעורר – בתוך המפלגה הדמוקרטית. ג'ו מנצ'ין, הסנאטור הדמוקרטי מווסט וירג'יניה, משך באופן פומבי את תמיכתו מהתוכנית לאחר שהיא גדלה הרבה מעבר למה שתוכנן בתחילה. בעקבות מנצ'ין, גם קירסטן סינמה, הסנאטורית הדמוקרטית מאריזונה, הביעה התנגדות פומבית לתוכנית המוגדלת של ביידן, מארק קלי, הסנאטור השני מאריזונה, החל גם הוא להביע ספקות ביחס לתוכנית.

ביידן שנתקל בהתנגדות בתוך מפלגתו נאלץ לשנות כיוון. הנשיא הוציא מהתוכנית הגדולה את מרכיב התשתיות שזכה גם לתמיכה של המפלגה הרפובליקנית, וקידם אותו בנפרד. חוק "השקעה בתשתיות ומשרות" עבר בנובמבר 2021 בעלות "צנועה" של 1.2 טריליון דולר ובתמיכה דו-מפלגתית. במקביל, ביידן נכנס למשא ומתן עם הסנאטורים הסוררים בניסיון למצוא פשרה שתאפשר לו להעביר לפחות חלק מתוכנית "לבנות בחזרה יותר טוב".

הסנאטור ג'ו מנצ'ין

הסיבות לכישלון המהלך של ביידן

למרות הימשכות המשא ומתן, ביידן עדיין נתקל בהתנגדות בתוך מפלגתו. ועם בחירות האמצע מתקרבות והסיכוי הסביר להפסד הרוב בסנאט, לביידן אולי לא תהיה הזדמנות נוספת להעביר תוכניות כלכליות מהפכניות. אבל מדוע ביידן, שבכל זאת נהנה מרוב בשני בתי הקונגרס, נכשל (לפחות עד עתה) בהעברת התוכנית הכלכלית שלו?

ובכן, לתיבת התהודה של המפלגה הדמוקרטית היה מקום מרכזי בכישלון של ביידן. האגף הפרוגרסיבי ותומכיו בתקשורת ובציבור קידמו נרטיב על פיו המהפכה הכלכלית-חברתית היא בלתי נמנעת והמציאות הפוליטית על דרישותיה הקטנוניות לשיתוף פעולה ולפשרה לא תוכל לעצור מהפכה זו. אבל אותם גורמים פרוגרסיביים הגיעו למסקנה זו רק משום שהם נוהגים להסתגר בבועה הפוליטית הקטנה שלהם המנותקת מהמציאות הפוליטית המורכבת שמאפיינת את ארצות הברית. יתר על כן, חשוב לזכור שלמרות הרעש הרב שהם מעוררים בתקשורת ובמדיה החברתית, חברי האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית מייצגים לא רק מיעוט בוחרים במדינה כולה אלא גם מיעוט בוחרים בתוך המפלגה הדמוקרטית. לכן, למרות שהאגף הפרוגרסיבי הצליח לדחוף את ביידן ואת רוב המפלגה הדמוקרטית לתמיכה בתוכנית מהפכנית, הוא לא הצליח לכפות את דעתו על כל המפלגה כולה.

מחירם של כישלונות

הגידול העצום בעלויות של "לבנות בחזרה יותר טוב" והוספת מרכיבים שנויים במחלוקת כמו "צדק סביבתי" לתוכנית לשיפור תשתיות הרחיקו דמוקרטים מתונים מביידן. ואין מדובר רק במקרה מבודד אלא בתופעה מתרחבת והולכת. ביידן והמפלגה הדמוקרטית החליטו לפנות שמאלה במגוון נושאים, ובוחרים דמוקרטים התופסים עצמם כאנשי מרכז לא אוהבים את זה.

על פי אנליסט סקרים מוביל, התמיכה הציבורית בביידן ירדה מ-53 אחוזים בתחילת הכהונה לשפל חסר תקדים של 41.2 אחוזים – ובקצב הזה הנשיא הנוכחי עוד ישבור את השיא השלילי של הנשיא הקודם. גם הסקרים לקראת בחירות האמצע בנובמבר השנה לא מבשרים טובות למפלגה הדמוקרטית.

ההיגררות של ביידן ושל המפלגה הדמוקרטית אחר האגף הפרוגרסיבי, הכישלונות מבית ומחוץ, וכמובן גילו המופלג שניכר עליו היטב, מכרסמים במה שנשאר מהתמיכה בנשיא ולא מבשרים טובות לדמוקרטים. נכון לעכשיו, התקווה של דמוקרטים רבים היא שהמפלגה הרפובליקנית שוב תבחר בטראמפ כמועמדה לנשיאות מה שאולי יציל את המפלגה הדמוקרטית ממפלה כואבת ב-2024.

 ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי ופרשן לעניינים גלובליים, ובעבר מרצה למדע המדינה באמריקן יוניברסיטי ועמית מחקר במכון קאטו