בתמונה חברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו-קורטז נואמת על תוכנית "הניו דיל הירוק", 2019
לפני זמן לא רב, הניו יורק טיימס ניסה לדמיין מה היה קורה אם במקום שתי מפלגות עיקריות, היו בארצות הברית שש מפלגות, ביניהן מפלגת שמאל-מרכז ומפלגת ימין-מרכז. לצד שתי מפלגות מרכז אלו, תהיה גם מפלגת שמאל פרוגרסיבית שתתמקד בצדק גזעי וברפורמות חברתיות. המנהיגים הפוטנציאליים של מפלגה זו יכללו את חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (AOC), את הסנאטור ברני סנדרס ואת הסנאטורית אליזבת וורן.
לפי ה-"טיימס" (ובהתבסס על נתונים מסקרים אחרים), מפלגה פרוגרסיבית שכזו תזכה לתמיכה של כ-14 אחוזים מציבור הבוחרים. רוב התמיכה במפלגה הפרוגרסיבית תגיע מצעירים (בעיקר צעירות) מעורבים פוליטית עם השכלה גבוהה. ברם, מפלגת שמאל פרוגרסיבית תהיה מפלגת מיעוט שבמערכת פרלמנטרית תוכל לכל היותר להיות חברה זוטרה בממשלת קואליציה, כמו, למשל, מפלגת הירוקים בגרמניה (או מרצ בישראל).
עם זאת, מאז ההתמודדות בין סנדרס לבין מזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית ב-2016 – התמודדות בה הסנאטור מוורמונט לא היה כל כך רחוק מניצחון – האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית צבר יותר ויותר השפעה בתוך המפלגה הדמוקרטית ובקרב קהל מצביעיה. לא זאת בלבד, בעיני רבים המפלגה הדמוקרטית הפכה להיות מזוהה עם האגף הפרוגרסיבי שלה.
אלכסנדריה אוקסיו-קורטז וברני סנדרס
האגף הפרוגרסיבי
לא-אמריקאים המצויים מחוץ לארצות הברית – נניח צרפתים, ישראלים או יפנים – שעוקבים אחר הפוליטיקה האמריקאית בארבע השנים האחרונות דרך תקשורת המיינסטרים ודרך המדיה החברתית יכולים להגיע למסקנה שרוב הדמוקרטים תומכים בביטול מימון למשטרה ובהגירה פתוחה, מאמינים שארצות הברית היא מדינה גזענית וסבורים שיש ללמד ילדים אמריקאים את כל זה בבתי ספר הציבוריים.
אותם צרפתים, ישראלים ויפנים הצופים על המתרחש בארצות הברית דרך CNN וטוויטר יכולים להגיע למסקנה שאוקסיו-קורטז וחברותיה ל-"Squad", רשידה טליב, אילהאן עומאר ואייאנה פרסלי, מייצגות את דעותיהם של רוב האלקטורט של המפלגה הדמוקרטית. הזיהוי של המפלגה הדמוקרטית עם האגף הפרוגרסיבי בתוכה הפך נפוץ עוד יותר במהלך המהומות הגזעיות שפרצו לאחר ששוטר לבן ירה למוות בג'ורג' פלויד השחור במאי 2020.
אבל אז, הפתעה, הפתעה, בהתמודדות על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית ב-2020, נבחר פוליטיקאי לבן-מבוגר-הטרוסקסואל ברוב מוחץ. יתרה מזאת, המועמד לנשיאות –סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן – שיווק את עצמו כדמוקרט מתון שיוכל לעבוד עם הרפובליקנים, לקדם אג'נדה דו-מפלגתית ולאחד את האומה המקוטבת. הבחירה בביידן כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות העידה לא רק על כך שהשמאל הפרוגרסיבי הוא רק מיעוט במפלגה אלא גם על הרצון של המפלגה שלא להיות מזוהה עם השמאל הפרוגרסיבי.
הבחירה במועמד דמוקרטי מתון שאינו מזוהה עם השמאל הפרוגרסיבי תרמה לניצחונה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות. מצביעים עצמאיים רבים הצביעו לביידן הדמוקרט הלא-פרוגרסיבי וכן גם מספר לא מבוטל של רפובליקנים שלא רצו לבחור בנשיא דונלד טראמפ לכהונה שנייה.
ארבע מחברות ה-Squad - (משמאל לימין) אילהאן עומר, אייאנה פרסלי, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ורשידה טליב
סימנים מדאיגים למפלגה הדמוקרטית
בתחילת נובמבר נחלו הדמוקרטים הפסד במירוץ לכהונת מושל וירג'יניה כאשר המועמד הרפובליקני גלן יאנגקין גבר על יריבו הדמוקרטי, המושל לשעבר טרי מקאוליף. המועמד הדמוקרטי הפסיד במדינה שבה ביידן ניצח את טראמפ בהפרש של 10 אחוזים. גם בניו ג'רזי היה מרוץ צמוד מאוד שרק בסופו הצליח המושל הדמוקרטי המכהן פיל מרפי לנצח את המועמד הרפובליקני ג'ק צ'יטרלי בפער של 3 אחוזים – וזאת במדינה דמוקרטית באופן מסורתי בה ניצח ביידן את טראמפ בפער של 16 אחוזים.
תוצאות הבחירות בווירג'יניה ובניו ג'רזי מלמדות שרבים מאלו שהצביעו בעבר למפלגה הדמוקרטית פנו כנגדה. אחת הסיבות העיקריות לכך הייתה עליית כוחו של האגף הפרוגרסיבי בתוך המפלגה והדימוי הציבורי של מפלגה הנשלטת על ידי אוקסיו-קורטז וחברותיה.
דמוקרטים מתונים יכולים לטעון שהתוצאות בווירג'יניה ובניו ג'רזי הן פועל יוצא של חוסר הבנה של הבוחרים לגבי מה שמתרחש בנבכי המפלגה הדמוקרטית. אותם דמוקרטים מתונים יכולים לציין, למשל, שמקאוליף משל וירג'יניה מתוך גישה פרגמטית, ושהמפלגה הדמוקרטית נותרה במרכז הפוליטי.
ברם, מאז שנכנס לתפקידו, הנשיא ביידן דווקא כן בחר להתיישר עם האג'נדה של השמאל הפרוגרסיבי. כך, למשל, ביידן הציע תוכניות כלכליות-חברתיות שאפתניות שעלותן טריליוני דולרים. תוכניות אלו שכוללות, בין היתר, חינוך חינם לגיל הרך ולסטודנטים בקולג'ים קהילתיים, הרחבת הסיוע למשפחות נזקקות ורפורמות "ירוקות" נרחבות – והכל על חשבון משלם המיסים והגדלת החוב האמריקאי – ממצבות את ביידן כנשיא החותר להניע את ארצות הברית לכיוונים פרוגרסיביים שאינם מתיישבים עם הדעות והתקוות של רוב האמריקאים. סקרי דעת קהל מצביעים שרוב האמריקאים רוצים לסייע לעניים ולנזקקים, לצמצם את הפער החברתי-כלכלי ולהתמודד עם אתגר שינויי האקלים, אבל הם לא מוכנים לתמוך באג'נדה כלכלית רדיקלית שתכלול חלוקה מחדש של העושר ושתאפשר לממשלה הפדרלית להשתלט על נתחים גדולים מהכלכלה.
כשביידן – בלחצם של דמוקרטים מתונים ואולי מתוך האינסטינקטים הפרגמטיים שלו עצמו – החליט לצמצם את ההוצאה המאסיבית המתוכננת, חברי האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית הטילו וטו על התוכניות המתוקנות שהציע ובכך הסבו נזק רב לנשיא ולמפלגה הדמוקרטית. חוסר נכונותו של האגף הפרוגרסיבי לתמוך בתוכנית תשתית חשובה שהועברה בסנאט במהלך דו-מפלגתי ושנהנתה מהתמיכה של רוב הציבור האמריקאי, עשויה להסביר מדוע מצביעים בווירג'יניה ובניו ג'רזי החליטו .להעניש את המפלגה בבחירות לכהונת המושל.
הנשיא ג'ו ביידן, 2021
אבל תגובת הנגד הפוליטית נגד המפלגה הדמוקרטית חורגת מסוגיות מדיניות ספציפיות. השמאל הפרוגרסיבי הצליח להשליט את הדרך בה הוא דן בסוגיות גזע, מגדר ונטייה מינית על התקשורת, האקדמיה, ולמעשה על הציבור האמריקאי כולו – ובייחוד על הציבור הדמוקרטי. וכך, הנשיא ומנהיגים דמוקרטים אחרים שבו ודיברו על גזענות "מערכתית" ו-"מבנית", על "פריבילגיה לבנה" ועל "שוויון תוצאתי" במקום "שוויון הזדמנויות", ואימצו מונחי פוליטיקלי קורקט כמו "אנשים בעלי צבע" ("persons of colour"), "לטינקס" (("Latinx" במקום לטינים, ולאחרונה, "BIPOC" המתייחס לשחורים, לילידים ולאנשים בעלי צבע אחרים.
הוויכוח על סוגיות חברתיות-תרבותיות עמד במרכז המרוץ לכהונת המושל בווירג'יניה. הרפובליקנים השכילו לנצל את ההתנגדות העזה של הורים במדינה – ביניהם לא מעט דמוקרטים – להוראת תיאוריית הגזע הביקורתית בבתי ספר ציבוריים. לעומת זאת, המתמודד הדמוקרטי אריק אדמס על כהונת ראש עיריית ניו יורק הציג אג'נדה דמוקרטית מתונה וניצח. אדמס קפטן במשטרת ניו יורק ושיהיה ראש העיר השחור השני בתולדות ניו יורק, רץ על מצע של חוק וסדר ודחה את הקריאות של דמוקרטים פרוגרסיביים להפסיק את מימון המשטרה (לא הניצחון של אדמס הוא העיקר, שכן לדמוקרטים יש יתרון עצום בעיר ניו יורק, אלא העובדה שבחר להציג אג'נדה דמוקרטית לא פרוגרסיבית).
תבוסתו של מקאוליף וניצחונו של אדמס עשויים לאלץ את הנשיא ביידן ואת המפלגה הדמוקרטית להעריך מחדש את התועלת בהיסחפות לעבר השמאל הפוליטי ולעבר אג'נדות פרוגרסיביות פופוליסטיות ולשקול חזרה למרכז הפוליטי. אבל גם אם הערכה מחדש כגון זו אכן תקרה, סביר להניח שהדמוקרטים יאבדו את הרוב הדחוק שלהם בסנאט ובבית הנבחרים בבחירות אמצע הקדנציה בשנה הבאה.
ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי ופרשן לעניינים גלובליים, ובעבר מרצה למדע המדינה באמריקן יוניברסיטי ועמית מחקר במכון קאטו
Report