בימים אלה מציינים עשרים שנה לתחילת פעולתה של תחנת החלל הבינלאומית. ישנם דברים רבים שניתן להגיד על הפלא ההנדסי שמרחף מעלינו בגובה של 400 קילומטרים ונע במהירות של כ-28 אלף קילומטרים בשעה. אחד ההיבטים המעניינים של התחנה מצוי בשיתוף פעולה בין שתי השותפות העיקריות, ארצות הברית ורוסיה, ועוד שלוש שותפות משנה – יפן, קנדה וסוכנות החלל האירופית. מדובר בדוגמא יוצאת דופן לשיתוף פעולה רוסי-אמריקאי פורה ונטול פוליטיקה לחלוטין, המיועד לתועלת שני הצדדים.
עשרים שנה לתחנת החלל הבינלאומית
על היחסים הגרועים בין ארצות הברית לבין רוסיה כמעט ואין צורך להרחיב את הדיבור. לאחר ירח דבש קצר בשנים שלאחר נפילת ברית המועצות, חלה הידרדרות ביחסים בין הצדדים. קריסתה של האמנה לפירוק נשק גרעיני לטווח בינוני (INF), טענות בדבר התערבות בבחירות בארצות הברית, סנקציות וסנקציות נגד, ועוד כהנה וכהנה, הביאו את היחסים בין שתי המעצמות לשפל המדרגה.
כך, למעט תחום אחד בו הצדדים מקיימים אידיליה של ממש – חקר החלל.
ההיסטוריה של שיתוף הפעולה האמריקאי-רוסי בחלל ותיקה והחלה עוד בתקופת ברית המועצות. בשנת 1963, בנאום בפני עצרת האו"ם, הנשיא קנדי, שהעלויות העצומות של פרויקט אפולו החלו לגרום לו להרהורי חרטה, הציע שיתוף פעולה אמריקאי-סובייטי במשימה להנחית אדם על הירח. ברית המועצות דחתה את ההצעה, בין היתר לאור החשש שהדבר יחשוף בפני האמריקאים את הפערים הטכנולוגיים האדירים בין המדינות.
בשנת 1975, לראשונה אי פעם, חלליות משתי מדינות שונות – חללית אפולו אמריקאית וחללית סויוז סובייטית – נפגשו בחלל. האסטרונאוטים האמריקאים והקוסמונאוטים הסובייטים החליפו ברכות, ערכו ארוחה משותפת שבה נהנו משלל המטעמים שסוכנויות החלל ארזו עבורם, וסיימו באופן סמלי את המרוץ לחלל.
לחיצת היד ההיסטורית שסימלה את סוף המרוץ לחלל בין האסטרונאוט תומאס סטפורד לבין הקוסמונאוט אלכסיי ליאונוב, 1975
בשנים לאחר מכן, כל אחת מן המדינות המשיכה בדרכה הנפרדת בחקר החלל. אבל התמונה השתנתה לחלוטין לאחר התמוטטות ברית המועצות. רוסיה הייתה במצב כלכלי קשה מאוד ותחומים כמו חקר החלל היו בגדר מותרות של ממש. בארצות הברית התעורר חשש רציני שמדעני טילים סובייטים לשעבר, שקודם לכן מצאו את פרנסתם בתחום חקר החלל, יחפשו פרנסה במדינות כגון איראן, עיראק, לוב וצפון קוריאה, שהיו שמחות לשלם סכומים נאים עבור הידע והכישורים של אותם מדענים.
בארצות הברית התגבשה ההבנה שיש לעשות הכול על מנת לדאוג לכך שתוכנית החלל הרוסית תמשיך לעבוד. הבעיה המיידית הייתה תחנת החלל המתפוררת "מיר". ארצות הברית ורוסיה הגיעו להסכם לפיו ארצות הברית תשגר אסטרונאוטים שלה וכן קוסמונאוטים רוסים לתחנת החלל מיר באמצעות מעבורות חלל אמריקאיות, והרוסים לא יצטרכו לשלם על כך דבר. התמורה הרוסית, באופן רשמי לפחות, הייתה לחלוק עם האמריקאים את הידע הרב שהרוסים צברו בהפעלת תחנות חלל בתקופה הסובייטית, אבל המניע האמיתי – המשך מתן תעסוקה למדעני טילים רוסים – היה ברור לשני הצדדים.
מעבורת החלל אטלנטיס עוגנת בתחנת החלל מיר
שיתוף הפעולה בחלל בין ארצות הברית לרוסיה העמיק משנת 2000 ואילך, אז החלה לפעול תחנת החלל הבינלאומית. בשנת 2011, נאס"א הוציאה לגמלאות את צי מעבורות החלל המיושן שלה – דיסקברי, אטלנטיס ואנדוור. לראשונה מאז 1961, האמריקאים מצאו עצמם ללא יכולת שיגור אסטרונאוטים לחלל. הרוסים באו לעזרתם של האמריקאים ושיגרו אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית, תמורת סכומים נאים – 30 מיליון דולר לכיסא בתחילה, ועד 90 מיליון דולר לכיסא כיום. אסטרונאוטים אמריקאים מצאו עצמם מבלים חודשים רבים ברוסיה, מתאמנים, לומדים רוסית, עד ליום שיגורם מנמל החלל המופעל על ידי הרוסים בבייקונור שבקזחסטן. גם החזרה לכדור הארץ הייתה באחריות הרוסים.
בכל הזמן הזה, היחסים הפוליטיים בין ארצות הברית לבין רוסיה הלכו והעכירו, אבל חילוקי הדעות הפוליטיים לא צלחו את מחסום החלל, ונותרו על כדור הארץ. אסטרונאוטים אמריקאים וקוסמונאוטים רוסים משתפים פעולה באופן קבוע בתחנת החלל הבינלאומית, ומקרה בו אסטרונאוט אמריקאי מפקד על קוסמונאוטים רוסים או להפך, הוא מצב שגרתי שאיש לא מקדיש לו מחשבה מיוחדת. התחנה מפוקחת 24 שעות ביממה על ידי שני מרכזי בקרה – האחד במוסקבה והאחר ביוסטון, טקסס – בהרמוניה מופלאה וללא כל חיכוכים או מחלוקות יוצאות דופן.
ההסתמכות האמריקאית על שירותיהם הטובים של הרוסים בכל הקשור לטיסות לחלל תגיע בסופו של דבר לקיצה. בשנת 2020 סוכנות החלל האמריקאית החזירה לעצמה את היכולת לשגר אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית, באמצעות חללית המופעלת על ידי החברה הפרטית SpaceX של אילון מאסק. בשנת 2021, גם חברת בואינג אמורה להפעיל חללית פרטית משלה. בינתיים האמריקאים עדיין נזקקים לשירותי הרוסים, כפי שניתן היה לראות לאחרונה, כאשר האסטרונאוטית האמריקאית קייט רובינס שוגרה יחד עם שני קוסמונאוטים רוסים באמצעות טיל רוסי.
נחיתת שני מאיצי הצד הרב פעמיים של המשגר "פלקון כבד" של חברת SpaceX, 2018
אך גם לאחר שארצות הברית תחזור לשגר אסטרונאוטים בלי סיוע רוסי, שיתוף הפעולה הבין-מעצמתי צפוי להימשך. על פי ההערכות, תחנת החלל הבינלאומית תמשיך להיות פעילה לפחות עד שנת 2024 וככל הנראה אף עד שנת 2028. התחנה צפויה להמשיך להיות דוגמא יוצאת דופן לאופן שבו אמריקאים ורוסים יכולים לפעול יחד באופן צמוד, מתמשך ופורה, לתועלת שני הצדדים גם יחד ואף לתועלת המין האנושי כולו, וזאת מבלי לתת לפוליטיקה וסכסוכים ארציים להפריע למטרה החשובה של חקר החלל.
גיא כהן הוא עורך דין העוסק בתחום המסחרי
Report