בשבעה באוקטובר קיבלנו תזכורת על אודות מהות קיומנו כמדינה יהודית במזרח התיכון שעדיין עוין אותה ושולל את זכותה להתקיים. קיבלנו שיעור שניתן לתמצת אותו במשפט קצר אחד: הברירה שלנו היא להילחם או להישחט. זוהי ברירת חיינו. די בכמה שעות שבהן צה"ל לא היה שם כדי להגן על האזרחים, והבנו. או לפחות היינו אמורים להבין.
אנחנו אומה במלחמה. אנו אומה במלחמה מיום הקמתה של המדינה ולמעשה מאז ראשית הציונות. אנו אומה במלחמת קיום. זו אינה מלחמה על סימון הגבולות. זו אינה מלחמה על שטח זה או אחר. זו אינה מלחמה על משאבי טבע או על כבוד. זו מלחמה על הקיום. זו מלחמה על זכותנו להתקיים ועל יכולתנו להתקיים.
אומה במלחמה חייבת לקדש את ערך השירות. אין פירוש הדבר שעל האומה לקדש את הצבא. איננו ספרטה ואיננו פרוסיה. הצבא אינו קדוש – הצבא הוא רע הכרחי. הוא אילוץ קיומי. וגם אם הוא רע, כי זה מבנה שבו הורגים ונהרגים, הצבא הכרחי כי בלעדיו... ראינו מה קורה בלעדיו בניר עוז, בבארי, בכפר עזה, בחולית, באופקים ובפסטיבל נובה. ערך השירות הוא מקודש. הוא חייב להיות מקודש. הדבר נכון גם לדיון על השתמטות החרדים, אך אין זה נושא מאמרי זה. השירות בסדיר הוא קדוש. השירות בקבע הוא קדוש. השירות במילואים הוא קדוש. ההתנדבות למילואים היא קדושה. השירות הזה קודש הוא, ואין לנו רשות להשתמש בו ככלי למטרות פוליטיות או מגזריות.
אחרי שבעה באוקטובר, האמנתי שזה ברור לכולנו. כאשר כל אלה שאיימו בסרבנות פוליטית במהלך המחאה נגד הרפורמה, זינקו אל תוך התופת בלי שום היסוס, הייתי בטוח שבמעשיהם הם מחקו את חרפת האיום שלהם. קיוויתי שהם יודו בטעותם ויתנצלו, אבל לא העליתי על דעתי שהם ימשיכו להצדיק את איומי העבר שלהם. טעיתי. על אף שאני מכיר בודדים שהכירו בטעותם ושהודו בכך, הרי ככלל, אלה שאיימו בסרבנות ואלה שתמכו במאיימים, מצדיקים גם היום, אפילו אחרי שבעה באוקטובר, את המעשה.
הסרבנות הפוליטית הזו היא סרטן בגוף הדמוקרטיה, לא רק בשל פגיעתה הקשה בביטחון המדינה, אלא כיוון שהיא פורעת את הסדר הדמוקרטי. הסדר הדמוקרטי קובע שהציבור בוחר את הכנסת ואת הממשלה, הממשלה קובעת מדיניות, האזרחים רשאים להתנגד למדיניות ולהיאבק נגדה, אך הצבא כפוף לממשלה הנבחרת ואך ורק לה. החיילים – בסדיר, בקבע ובמילואים – חייבים לציית להוראות צה"ל. כל חייל יודע שחובתו לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, וחובתו לציית לכל פקודה שאינה בלתי חוקית בעליל, גם אם היא מקוממת אותו.
בתקופת המאבק שניהלנו בשנות התשעים על הגולן, חבריי ואני ביטאנו בדרכים רבות את התנגדותנו לנסיגה. כך, למשל, במשך 19 יום חבריי ואני שבתנו רעב, וחיינו רק על מים. אך סרבנות לשרת במילואים לא עלתה על דעתנו ולא הייתה חלק מארסנל המאבק שלנו. וכך, כאזרח במדינה דמוקרטית, היה ברור לי שביום ראשון, כאזרח, אני מפגין נגד הממשלה, וביום שני, כמילואימניק, אני ממלא את פקודות הצבא שכפוף לאותה ממשלה. זו הדמוקרטיה. האלטרנטיבה היא הפיכה צבאית. האלטרנטיבה היא אנרכיה. האלטרנטיבה היא התפוררות המדינה והחברה.
בהתפתחות הסרבנות הפוליטית הממארת בישראל היו מספר שלבים. זה התחיל במלחמת לבנון הראשונה (היו מקרי סרבנות בודדים שקדמו לה, אך לא כתופעה), זה נמשך בסירוב לשרת ביהודה ושומרון, ובאיומים (שלא מומשו) לסרב לבצע את ההתנתקות. אולם, בכל אותם מקרים, אמרו החיילים שהם מסרבים לבצע משימה צבאית המנוגדת להשקפתם הפוליטית. במאבק נגד המהפכה המשטרית, הסרבנות הפוליטית עלתה מדרגה. היה זה איום בסרבנות גורפת, כדי להתנגד למדיניות הממשלה בנושא שאינו קשור לשירות הצבאי. מי שהפציץ אתמול שיירת תחמושת של החזבאללה מתוך הזדהות עם המשימה – גם מחר זו תהיה אותה משימה, אבל לה הוא יסרב כי הוא החליט לא להתייצב בשל סוגיה אחרת לגמרי, שאינה קשורה לשירותו בצבא. כלומר, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, אזרחים השתמשו בכוחם כחיילים כדי לכפות על הדמוקרטיה את עמדתם הפוליטית. זה חמור ביותר.
ועכשיו, אחרי שבעה באוקטובר, כשכבר ברור שאין לנו פריבילגיה לפגוע בצה"ל – אנו על סיפה של קפיצת מדרגה נוספת. הפעם מדובר בסרבנות גורפת בשל התנגדות לשלטון. כלומר, לא בשל התנגדות לצעד כזה או אחר של השלטון, כמו הרפורמה המשפטית, אלא ככלי להפלת הממשלה הנבחרת. וזאת, מפיו של האלוף במיל' יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר אשר היה מועמד לרמטכ"לות, והיום הוא עומד בראש המפלגה שבבית מדרשה נוצקה התרבות של "לפקודה תמיד אנחנו". בנאום שנשא בכנס בגני תקווה במהלך חודש מאי, קרא גולן לסרב לשרת במילואים עד שהממשלה תיפול. זו המרדה לשמה.
כמו בכירי ש"ס בעבר, שאחרי כל נאום מסית ואלים של הרב עובדיה יוסף בדרשתו במוצאי שבת בבית הכנסת היאזדי היו מסתערים על התקשורת בהסברים ובתירוצים, נוסח "אתם לא מבינים את הקודים ואת השפה" ו-"הוא בעצם לא התכוון למה שהבנתם", כך נהגו גם חסידיו של גולן לאחר פרסום סרטון ההמרדה שלו.
אז למען הסר ספק להלן תמלול של עיקר דבריו:
"אתם זוכרים את מכתב המילואימניקים ואת טייסת 69? תראו, האיום הכי קטן באי-ציות אזרחי, הכניס את נתניהו ללחץ מטורף. מטורף. למה אנחנו לא עושים בזה שימוש הרבה יותר נרחב?
עכשיו תגידו לי 'עכשיו עוד נלחמים'. הכל נכון. אני טוען דבר מאוד מאוד פשוט – המלחמה הזאת הסתיימה. המלחמה הזאת בעיניים שלנו, אנחנו צריכים לומר, הסתיימה...
אי-ציות אזרחי זה, למשל, אנחנו לא עושים מילואים. עד שהממשלה לא מתחלפת, אנחנו לא עושים מילואים. אני לא מדבר עכשיו אם זה הצעד הכי נכון".
עיקר הטענה של מסביריו ומתרציו של גולן היא שהוא אמר "אני לא מדבר עכשיו". זו אפולוגטיקה מביכה הנסתרת מדבריו.
אז מכונת הרעל התלבשה על יאיר גולן.
— Ben Caspit בן כספית (@BenCaspit) May 30, 2024
לתחושתי, הבחור יתגבר. הוא נלחם על מדים 40 שנה (כולל ב-7 באוקטובר) בסכנות גדולות יותר.
אבל: הוא לא קרא לסרבנות. הוא אמר ש"עכשיו זה לא הזמן הנכון". המכונה כרגיל זייפה וסילפה.
וגם: זה הזמן להיזכר במצ"ב כאן למטה. לקריאה ההיא לסרבנות הצטרפו גם אביו…
ראשית, גולן דיבר בעד אי-התייצבות למילואים ברחל בתך הקטנה. הוא הסית לסרבנות מילואים. והוא קרא לעשות זאת, לא נגד פקודה בלתי חוקית בעליל, לא נגד משימה צבאית שמתנגדים לה, אף לא נגד צעד מסוים של הממשלה, אלא נגד עצם קיומה של הממשלה ולמען הפלתה – "עד שהממשלה לא מתחלפת, אנחנו לא עושים מילואים".
שנית, גולן אמר את הדברים האלה אחרי שבעה באוקטובר, כלומר, לאחר שכולנו נוכחנו מהי המציאות הביטחונית העומדת בבסיס חיינו בארץ הזו. והוא אמר את הדברים תוך כדי מלחמה. יתרה מכך, הוא גם הסביר שלמרות שאנחנו עדיין נלחמים, בעיניו המלחמה הסתיימה, והוא קרא לציבור תומכיו לאמץ תפיסה זו גם כן – "עכשיו תגידו לי 'עכשיו עוד נלחמים'. הכל נכון. אני טוען דבר מאוד מאוד פשוט – המלחמה הזאת הסתיימה. המלחמה הזאת בעיניים שלנו, אנחנו צריכים לומר, הסתיימה". כלומר, גולן הביע התנגדות ברורה ומפורשת לטיעון שמסביריו ומתרציו שלו מייחסים לו: שכיוון שאנחנו במלחמה, אין זה הזמן לסרבנות. מבחינתו המלחמה הסתיימה, ולכן אין שום מניעה לנקוט בסרבנות מילואים כדי להפיל את הממשלה. אגב, אני מציע לו לשאול את תושבי קריית שמונה, מטולה, מנרה, מרגליות וחורפיש האם המלחמה הסתיימה.
דבריו של גולן הם דברי המרדה חמורים ביותר, וכאן לא מדובר באיזה אזוב קיר שהקליט סרטון המרדה, אלא בסגן הרמטכ"ל לשעבר ובראש מפלגה פוליטית בהווה. המעשה של גולן חמור ביותר – זוהי פגיעה בביטחון המדינה והתנקשות במשטר הדמוקרטי שלה.
יאיר גולן אינו ראוי להנהגה ציבורית.
אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט
Report