חשיבותו ההיסטורית של המאבק נגד הנסיגה מהגולן

חמישה ראשי ממשלה – יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואהוד אולמרט – ניהלו משא ומתן עם סוריה על נסיגה מרמת הגולן. אנו, תושבי הגולן, הובלנו מאבק לאומי, עממי ודמוקרטי, תחת הכותרת "העם עם הגולן". מאבקנו, יחד עם נוקשותם של הסורים שסירבו להתגמש כמלוא הנימה, סיכלו את הנסיגה מרמת הגולן והצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי.

אילו נסוגונו, חלילה, אז כוחות חזבאללה, מיליציות איראניות, וארגונים סונים ג'יהאדיסטים כאל-קאעדה ודאע"ש היו יושבים ברמת הגולן. חזבאללה היה מאיים על עמק החולה ועל אצבע הגליל מלבנון ומהגולן, ואילו טבריה ועמק הירדן היו נתונים לאימת הארגונים הג'יהאדיסטים היושבים לחוף הכנרת. טבח נוסח שבעה באוקטובר, לו אירע בידי כוחות שהיו גולשים מן הגולן לקריית שמונה, לטבריה, ולכל הערים, המושבים והקיבוצים בצפון עלול היה להיות חמור שבעתיים מהטבח שאירע בגליל המערבי. ואם זו הייתה מתקפה משולבת מלבנון והגולן, היה זה איום קיומי של ממש.

אנחנו שנאבקנו נגד הנסיגה מהגולן, יכולים להתגאות בכך שסיכלנו אסון לאומי. אך יותר משהמאבק שלנו מנע את האסון – עצם הישיבה שלנו בגולן מנעה אותו. אלמלא ההתיישבות, הגולן כבר מזמן היה נמסר לאויב וללא ההתיישבות, שום מאבק לא היה מונע נסיגה.

בתקופת המאבק, היו לנו חמישה מסרים מרכזיים:

א. הגולן הוא ארץ ישראל. איננו כובשים זרים אלא בני בית ששבו אל נחלת אבות. לא בכדי אתר גמלא ובית הכנסת העתיק בקצרין כיכבו במאבקנו.

ב. החשיבות הציונית של ההתיישבות כאמצעי לקביעת גבולות המדינה, ובנוסף גם מסר מוסרי נגד טיהור אתני של הגולן מתושביו היהודים.

ג. החשיבות הביטחונית של רמת הגולן ושל החרמון.

ד. השליטה על מקורות המים של ישראל (באותם ימים עוד לא הייתה התפלה נרחבת של מי הים).

ה. בסוריה יש משטר רודני של מיעוט קטן הרודה באכזריות וברצחנות ברוב גדול השונא אותו, ואי אפשר להסתמך על כך שהסכם השלום ישרוד אם משטר לא יציב כזה ייפול.

אודה ואתוודה שמבין חמשת המסרים פחות התחברתי למסר על המשטר הסורי. ראשית, גם אם סוריה הייתה דמוקרטיה ליברלית מערבית שוחרת שלום הייתי מתנגד למסירת רמת הגולן לידיה. שנית, באותה תקופה משטר אסד היה יציב למדי ולכן המסר הזה לא תפס.

בדיעבד דווקא חוסר היציבות של המשטר הסורי הוא שעשה וידוא הריגה ברעיון העוועים של נסיגה מהגולן. אחרי שחזר לשלטון, ניהל נתניהו משא ומתן חשאי אינטנסיבי עם בשאר אל-אסד – עד שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה במרץ 2011 והביאה את ראש הממשלה להפסיק את המגעים החשאיים. מלחמת האזרחים גם גרמה לרבים בישראל שעדיין היו מוכנים אז לנסיגה, להתפכח. ההתפכחות הייתה כמעט מלאה זולת קומץ סרבני-התפכחות משיחיים.

ב-8 בדצמבר, נפל משטר אסד, השלטון הרודני הרצחני ביותר במאה ה-21. חאפז אל-אסד אמנם טבח בעשרות אלפי סורים, אך קָטָנֹּו של הבן עבה ממותני אביו. בשאר אל-אסד טבח במאות אלפי סורים ואף השתמש בנשק כימי נגד המתמרדים בשלטונו.

קריסתו של משטר אסד, לצד המכה הקשה שספג חזבאללה בלבנון והמכה הקשה שספג חמאס ברצועת עזה, סדקו את ציר הרשע בראשות איראן, ופרצו את טבעת האש שהקימה סביב ישראל. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שהאלטרנטיבה שתקום למשטר אסד, לא תהיה טובה יותר. לפיכך, אסור לנו בשום אופן לאפשר לכוחות הסונים הג'יהאדיסטים שהפילו את שלטון אסד להתבסס על גבולנו.

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ ראויים לשבחים על ההחלטות שקיבלו לנוכח נפילת אסד, וצה"ל ראוי לשבחים על המודיעין ועל הביצוע. דומה שהלקח הברור הנלמד משבעה באוקטובר – שעלינו לגלות יוזמה ולסכל כל איום על גבולנו – יושם הפעם. אם נתניהו היה ממשיך במדיניות ההתמכרות לשקט שאפיינה את התנהלותו במשך כל השנים, אז היאת תחריר אל-שאם וממשיכים אחרים של אל-קאעדה ודאע"ש בסוריה היו מתבססים באין מפרע בגולן המזרחי ולאורך הגבול עם ישראל. ואם אותם ארגונים סונים ג'יהאדיסטים היו פותחים בירי לעבר ישראל, אולי היה הדבר מביא לפינוי יישובי הגולן ולהקמת "רצועת ביטחון" בצד הישראלי של הגבול, כפי שנעשה בגבול לבנון. הפעם נתניהו נקט במדיניות הפוכה בתכלית והורה לצה"ל להשתלט על אזור החיץ במזרח הגולן ועל כתר החרמון, ולהשמיד את ארסנל צבא סוריה, כדי שזה לא ייפול בידי הקנאים הסונים. אם נתניהו היה מאמץ מדיניות זו בשנים עברו, אז ישראל לא הייתה מתרגלת לספוג מטחי רקטות מהרצועה במשך שנים, טבח שבעה באוקטובר לא היה מתרחש, ויישובים בגבול הלבנון לא היו מפונים עקב ירי חזבאללה. הפעם, גם הדרג המדיני וגם הדרג הצבאי ראויים לשבח ולתודה.

הפעולה הצבאית בסוריה היא מימוש זכותה של ישראל להגנה עצמית. בעקבות הסדר הפרדת הכוחות שנחתם לאחר מלחמת יום הכיפורים, נסוגה ישראל מהמובלעת הסורית שתפסה במהלך הקרבות. אבל הפרטנר להסדר ההוא כבר אינו קיים, ואלמלא תפסנו את אזור החיץ בגולן המזרחי ובכתר החרמון, הג'יהאדיסטים היו משתלטים על השטח הזה. על ישראל להמשיך ולעמוד על כך ששום כוח עוין לא יכנס לאזור החיץ הזה, וכל עוד אין מולנו ממשל יציב שניתן להבטיח שלא יתנכל לנו, אל לנו לצאת משם. זו גם הזדמנות לתיקוני גבול קבועים, בעיקר בכתר החרמון שחשיבותו הביטחונית, כעיניים של המדינה, לא תסולא בפז.

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט ובין השנים 1992 ל-2001 שימש כדובר ועד יישובי הגולן