עכשיו באים?

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר השבוע בישיבת הממשלה כי "עד עכשיו מוקד המאמץ [מול חמאס] היה צבאי. עכשיו מוקד המאמץ יהיה שלילת היכולות השלטוניות. יהיה שינוי בסיוע ההומניטרי". נתניהו לא אומר זאת ישירות, אבל כוונתו ברורה – ישראל תקים ממשל צבאי מסוג כזה או אחר ברצועת עזה.

על כך אפשר לשאול, עכשיו באים?

עוד אמירה מאוד מעניינת של ראש הממשלה בישיבה על המלחמה:
"עד עכשיו מוקד המאמץ (מול חמאס) היה צבאי. עכשיו מוקד המאמץ יהיה שלילת היכולות השלטוניות. יהיה שינוי בסיוע ההומניטרי".
בלשכת ראש הממשלה סירבו להתייחס לדברים.

— Ariel Kahana אריאל כהנא (@arik3000) September 2, 2024

זה לקח לנתניהו "רק" 11 חודשים להבין את המובן מאליו – שכדי להפיל את השלטון האזרחי של החמאס, חייבים ממשל צבאי.

במשך חודשים ניסיתי להשפיע על נתניהו דרך מקורביו להקים ממשל צבאי זמני כדי להשיג את מטרת המלחמה של מיטוט שלטון החמאס. הסברתי להם שמי ששולט בחלוקת האוכל והמים שולט באוכלוסייה, ושכל עוד צה"ל לא שולט בסיוע ההומניטרי, כל התוכניות ההזויות שנתניהו קידם יחד עם שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי להחלפת שלטון החמאס בשלטון של "גורמים מקומיים" ו-"כוחות רב-לאומיים" ייכשלו כישלון חרוץ (ראו חיים רמון, "שר הביטחון, עוד כמה פעמים התוכניות שלך צריכות להיכשל עד שתבין שהאסטרטגיה שלך שגויה?"). וכך אכן קרה.

נכון ששר הביטחון גלנט היה הגורם המרכזי, יחד עם הרמטכ"ל הלוי, בהתנגדות להקמת ממשל צבאי, אבל נתניהו הסכים עימם ואפשר לגלנט לקדם את התוכניות ההזויות והמנותקות מהמציאות שלו. נתניהו האחראי העיקרי לכך שלא הוקם ממשל צבאי, וכתוצאה מכך, השלטון האזרחי של החמאס חי ובועט גם אחרי כמעט 11 חודשי מלחמה.

הכישלון הזה מצטרף להחלטתו של נתניהו לא לכבוש את הרצועה כיבוש מלא ובמקום זה לאשר את אסטרטגיית "כניסה-יציאה" של הרמטכ"ל. בגלל החלטה זו ישראל טרם השמידה את האויב החלש ביותר שלה והיא אפילו לא קרובה לכך. רק היום פרסם אלמוג בוקר מפי גורם ביטחוני שחמאס הצליח לשקם את יכולתו הצבאית בצפון הרצועה ושלפי ההערכות יש שם 3,000 מחבלים חדשים שחמאס גייס וחימש בחצי שנה האחרונה, ושלכן לא יהיה מנוס מכניסה מחודשת ומסיבית של צה"ל לצפון הרצועה. כזכור, צה"ל דיווח על כך שפירק את המסגרות הצבאיות של חמאס בצפון הרצועה כבר שלוש או ארבע פעמים בחודשים האחרונים (ראו חיים רמון, "ראש הממשלה, קח אחריות והנחה את מערכת הביטחון לעבור מאסטרטגיה של הימנעות מהכרעה לאסטרטגיה של חתירה להכרעה"). זהו כישלון מוחלט.

במשך חודשים כתבתי ודיברתי על כך שכדי להשיג את מטרת המלחמה העיקרית – מיטוט שלטון החמאס וחיסול יכולתו הצבאית – חובה לכבוש את הרצועה כולה ולהקים ממשל צבאי זמני. ביום רביעי אפשר היה לראות סימן לכך ששר הביטחון והרמטכ"ל הבינו שההתחמקות שלהם מהקמת ממשל צבאי זמני ברצועה הסבה נזק עצום לישראל, והחלו לקדם פתרון זה כאשר מינו קצין בכיר מיחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) שישמש בפועל כמושל הצבאי של הרצועה (ראו חיים רמון, "שר הביטחון והרמטכ"ל סופסוף החלו לפעול להקמת ממשל צבאי ברצועת עזה, אך עכשיו זה כנראה מאוחר מדי"). עם זאת, אני סבור שייתכן וכבר מאוחר מדי להקמת ממשל צבאי, בגלל שעכשיו יש רק היתכנות נמוכה לכיבוש הרצועה כולה – פעולה שבלעדיה לא ניתן להקים ממשל צבאי אפקטיבי – אם בגלל השחיקה של צה"ל ואם בגלל ההידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל בחודשים האחרונים.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל