האם הצוק אכן היה איתן?

כשראש הממשלה בנימין נתניהו נשאל על גישתו הפייסנית כלפי חמאס לאורך שנים – גישה שאפשרה לארגון הטרור להפוך למפלצת שחוללה את שבעה באוקטובר, הוא נוהג להגיב שההיפך הוא הנכון. הממשלה בראשותי, הוא אומר, הנחיתה על חמאס מכות קשות בשלושה מבצעים – "עמוד ענן", "צוק איתן" ו-"שומר החומות".

אבל אם ישראל הנחיתה על חמאס מכות קשות בשורה של מבצעים צבאיים, איך חמאס הוסיף והתעצם מבחינה צבאית, המשיך לירות רקטות לעבר ישראל ובסופו של דבר גם ביצע את טבח שבעה באוקטובר?

כדי להשיב על שאלה זו, מן הראוי לבחון ממעוף הציפור את התנהלות ישראל במהלך מבצע "צוק איתן" ובשנים שבאו בעקבותיו, משום שבמבצע ממושך זה הונחתה על חמאס המכה הקשה ביותר מכל תקופת "הסבבים" (תקופה שנמשכה, הלכה למעשה, מהשתלטות חמאס על הרצועה בקיץ 2007 ועד סתיו 2023). יתרה מכך, אחרי סיום "צוק איתן" היו שלוש וחצי שנים של שקט יחסי במהלכן נורו "רק" כמה עשרות רקטות לעבר ישראל. אז איך הגענו ממבצע צבאי מוצלח לכאורה, למתקפת חמאס בשבעה באוקטובר?

ובכן, ראשית צריך להבהיר איך באמת התנהלה הממשלה לפני המבצע ובמהלכו, ולהבין שהיציאה למבצע וגם הפעולות הצבאיות שננקטו, לא היו משום הפגנת כוח של ישראל, כי אם הפגנת חולשה.

שבועות אחדים לפני המבצע, חטפה חוליית חמאס מחברון שלושה נערים ישראלים – יעקב נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח – ורצחה אותם. צה"ל יצא למבצע "שובו אחים" ביהודה ושומרון כדי לאתר את הנערים הנעדרים. במקביל למבצע ירה חמאס מטחי רקטות לעבר ישראל, הרבה מעבר ל-"טפטוף" שהיה מאז "עמוד ענן" ושלמרבה הבושה הבלגנו עליו.

תגובת ישראל הייתה, כרגיל, תחינה בפני חמאס. "שקט ייענה בשקט" אמר אז שר הביטחון משה יעלון, כמו שאמרו גם לפניו (ב-2008, זמן קצר לפני מבצע "עופרת יצוקה", אמר שר הביטחון אהוד ברק כי "רגיעה תיענה ברגיעה ושקט ייענה בשקט", ב-2012, לפני מבצע "עמוד ענן", חזר הרמטכ"ל בני גנץ מספר פעמים על המנטרה הזו). ממשלת ישראל עשתה כל מאמץ כדי להשתמט מפעולה צבאית משמעותית והתחננה בפני חמאס לשקט. אבל זה לא עזר, והממשלה ממש נגררה בעל כורחה להסלמה ולמבצע.

במהלך המבצע ישראל הסכימה ללא פחות מ-12 הפסקות אש. ואיך התנהלו רוב הפסקות האש האלו, אתם שואלים? ובכן, הייתה חלוקת תפקידים ברורה בין ישראל לבין חמאס – אנחנו היינו אחראים על ההפסקה והם היו אחראים על האש. בפועל היו אלו הפסקות אש חד-צדדיות, שכן חמאס הפר אותן פעם אחר פעם. כלומר, ישראל לא חתרה להכרעה צבאית אלא להפסקת אש ולחזרה ל-"שקט" מזויף. בכל פעם שמתווך כלשהו הציע הפסקת אש, ישראל על המציאה, אבל חמאס רק ניצל זאת כדי לפגוע בכוחות הצבא. רק כאשר המכות שחמאס חטף היו כואבות וקשות דיין כדי להביא אותו לרצות בסיום המלחמה, הגיעה הפסקת האש "האמיתית". מובן מאליו, שאחרי שחמאס הסכים בסופו של דבר להפסקת האש שהביאה לסיום המלחמה, ישראל קפצה על הסכמתו כמוצאת שלל רב. היה זה מבצע צבאי בחסות ההתמכרות לשקט. והרי זו הייתה מטרת המבצע מלכתחילה: "לפגוע משמעותית ביכולות הצבאיות של חמאס ולהגיע לשקט ארוך טווח בכל הזירה הפלסטינית".

אחרי תום המבצע, הכריזו בממשלה על "שיקום תמורת פירוז" – כלומר, ישראל לא תאפשר את שיקום עזה ללא פירוזה מנשק ותחמושת. הכריזו, אבל לא עמדו על כך, ורצועת עזה לא פורזה.

מבצע "צוק איתן" אמנם הביא לנו שלוש שנים וחצי של שקט יחסי, אך חמאס שלא זנח לרגע את התוכניות הרצחניות שלו כלפי ישראל, ניצל את הזמן להתעצמות צבאית משמעותית. שלוש שנים וחצי לאחר המבצע, החל חמאס בפרובוקציות מתגברות והולכות – מצעדי "שיבה" המוניים, הפעלת מטענים, וכמובן, טרור ההצתות. ואיך ישראל הגיבה להצתת שדותיה? הבליגה. במקום להכריז שדין הצתה כדי רקטה ולהגיב בכוח על טרור ההצתות, נתניהו למעשה הרשה לחמאס להמשיך ולהצית את שדותינו באין מפרע. החולשה הזו שהפגינה ישראל, מוטטה את תוצאות "צוק איתן" והחזירה אותנו לתקופת ה-"טיפטופים" ולאחר מכן גם לתקופת "הסבבים". כל סבב נגמר בהפסקת אש, שעל פיה הם מפסיקים לירות רקטות ואנחנו מפסיקים להפציץ. וההצתות? האש הזאת לא נכללה בהפסקת האש.

וכך הידרדרנו ממבצע "צוק איתן" בו חיפשנו "שקט", דרך הבלגה על טרור ההצתות, לחזרה לסבבים בהם אנו נמנעים מלהכריע את חמאס כמו במבצע "שומר החומות" או בורחים לחלוטין מעימות עימו כמו במבצעים "חגורה שחורה", "עלות השחר" ו-"מגן וחץ", ועד שהגענו לטבח שבעה באוקטובר.

הכשלים של הדרג המדיני ושל הדרג הצבאי הבכיר במבצע "צוק איתן" ובשנים שלאחריו מאפיינים במידה רבה את כל התקופה מאז השתלט חמאס על רצועת עזה ביוני 2007 ועד אוקטובר 2023 ועיקרם: ההתמכרות של ישראל ל-"שקט" מזויף; חתירה של הדרג המדיני והפיקוד הצבאי להפסקת אש במקום להכרעת האויב; אי-התעקשות ישראלית על פירוק חמאס מנשקו; והבלגה על חידוש הטרור.

כל שנותר לקוות הוא שאחרי הטבח הגדול ביותר שנעשה בעם היהודי אחרי השואה, ההנהגה הישראלית לא תמשיך להיכשל באותם כשלים.

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט