אשליית השווא של השגת עסקת חטופים באמצעות משא ומתן – בעקבות תוכנית "עובדה"

צפיתי אתמול בתוכנית "עובדה" בה נשמעו עדויות של שני חברים בצוותי המשא ומתן להחזרת החטופים. השניים האשימו את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכך שאין עסקה. אני דוחה את ההאשמות האלו מכל וכל.

"אנחנו יודעים שהחטופים שלנו הולכים ומתים, הולכים ונגמרים. הזמן כבר נגמר. זה לא שהזמן קצר, הוא פשוט נגמר". פרסמנו הערב עדויות של האנשים שנמצאים עמוק במו"מ להחזרת החטופים בחודשים האחרונים, והן שוברות לב ולא נותנות מנוח. וצריך לשמוע אותן - פשוט כי חייבים. pic.twitter.com/6buGd6615x

— עובדה (@Uvda_tweet) April 11, 2024

החמאס אינו באמת מעוניין בעסקה. ארגון הטרור גם אינו רוצה לשחרר את כל החטופים, כי הם תעודת הביטוח שלו. החמאס מעמיד תנאים בלתי סבירים לעסקה – תנאים שמשמעותם כניעה ישראלית, המשך שלטון החמאס ברצועת עזה, וניצחון היסטורי על ישראל באמצעות נשק החטיפה. אם עסקת כניעה כזו תצא אל הפועל, חלילה, הנגב המערבי יעבור טיהור אתני, כי התושבים לא יחזרו לחיות בשכנות לצבא חמאס, שיכור הניצחון. יתרה מכך, גם צפון הארץ יעבור טיהור אתני כי החזבאללה יבינו את הפטנט להכנעת ישראל.

אף ממשלה ואף ראש ממשלה, לא היו נכנעים לדרישות שמציב החמאס. לפיכך, הטענה שנתניהו הוא המכשול לעסקת חטופים היא טענה חסרת שחר ומסוכנת, שרק מעמיקה את השסע והשנאה בציבור הישראלי מכיוון שהיא מוכרת לציבור אשליית שווא.

מתחילת המשא ומתן עם החמאס, ישראל רק מתגמשת ומוותרת. ישראל גילתה נכונות לקבל את הצעות המתווכים, אולם אלו התנפצו שוב ושוב על סלעי הסרבנות של חמאס. כל הצעה חדשה נענתה ליותר דרישות שהציב החמאס, ואחרי שישראל גילתה נכונות לקבלה, היא שוב נענתה בסירוב של ארגון הטרור, וחוזר חלילה.

הלחץ הפנימי לשחרר את החטופים, וההפגנות לעסקה בכל מחיר, רק הקשיחו את סרבנות חמאס ואת אמונתו שעליו רק להחזיק עוד קצת מעמד, וישראל תתקפל סופית.

נתניהו הוא אכן אחראי לכך שהחטופים לא שוחררו, אך לא בשל חוסר הנכונות שלו להסכים לוויתורים במשא ומתן לעסקה, אלא בשל הניהול הכושל שלו את המלחמה. במקום שצה"ל ייכנס כבר מתחיל המהלך הקרקעי לצפון הרצועה וגם לדרומה, יכבוש את ציר פילדלפי ואת רפיח בשלב הראשון של הלחימה, וינוע בתנועת מלקחיים לכיוון ח'אן יונס, צה"ל נכנס בתחילה רק לצפון הרצועה. יחד עם זאת, הכניסה לצפון הרצועה לוותה בלחימה בעצימות גבוהה, בליווי של מצור חלקי על הרצועה, מה שהביא את החמאס להסכים לעסקת החטופים הראשונה כדי לקבל כמה ימי אוויר לנשימה. ואז, במקום לחדש את הלחימה בכל העוצמה, ישראל החלה בדשדוש ובמעבר הדרגתי ללחימה בעצימות נמוכה.

אחרי חודשים רבים ללא התקדמות בדרך לעסקה, ישראל צריכה לעשות מה שעושה כל חייל כשהוא "מתברבר" בניווט – לחזור לנקודה האחרונה שהוא מכיר. אחרי החודשים שבוזבזו במשא ומתן עקר, יש לחזור לאמצעי שהביא את עסקת החטופים הראשונה. מצור על הרצועה, ואפילו חלקי, כבר אינו אופציה במצב הנוכחי, אחרי חצי שנה של לחימה ומול לחץ אמריקאי ובינלאומי כבד. גם גיוס מחדש של כוחות המילואים כדי לחדש את המלחמה בעצימות גבוהה זה לא קל, אבל אין ברירה. אנו חייבים לעשות זאת כדי להשיג את מטרות המלחמה – מיטוט שלטון חמאס, שחרור החטופים ופירוז הרצועה.

ובאשר לשני החברים בצוותי המשא ומתן להחזרת החטופים שהתראיינו לאילנה דיין – איני חושב שהם משקרים. השניים מאמינים אמונה שלמה במה שהם אומרים. אך הם טועים ובגדול. הם רואים את הנושא בראיית מנהרה, ולא מביטים עליו מתוך פרספקטיבה רחבה. השניים רואים בשחרור החטופים בעסקה מול החמאס את משימת חייהם. הם רוצים בכך בכל מאודם, אבל הם אינם רואים כל אלטרנטיבה זולת המשא ומתן. הם מתוסכלים מאוד מחוסר ההצלחה, והם משלים את עצמם שאילו רק היו נותנים להם מנדט רחב יותר, אולי הם היו מצליחים. אלו אשליות שווא, ומה שחמור יותר, שהם משלים לא רק את עצמם, אלא גם את הציבור.

אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט