ישראל לא תצליח למוטט את שלטון החמאס ללא כיבוש מלא של רצועת עזה והקמת ממשל צבאי

העיתונאי והפרשן נדב איל פרסם היום ציוץ נוקב בטוויטר על אחריותה של ישראל לתושבים המתגוררים באזורים שצה"ל כבש ברצועת עזה, ועל כך שנראה כי הדרג המדיני ומערכת הביטחון טרם הבינו לעומק את המציאות הזו.

"ישראל השתלטה צבאית על רוב רצועת עזה. כל מקום שלחמה והשתלטה עליו אפקטיבית – היא אחראית. לחיי התושבים. למזון. לרפואה. זו המשמעות של תפיסה לוחמתית של שטח. האסימון הזה לא נפל לדעתי בציבור, ובחלקים מהדרג המדיני. זה דורש היערכות מהירה ואינטנסיבית למניעת קטסטרופה הומניטארית לתושבים. מי שלא רוצה חמאס, פת"ח, רש"פ, ממשלת טכנוקרטים, לא משנה מה, צריך להבין מה יש: עזה ותושביה, הכל לבד מרפיח, חלק ממחנות המרכז, אולי חלק מחאן יונס – על מדינת ישראל. אי אפשר לברוח מזה. הממשלה ומערכת הביטחון טרם המחישו שהם מבינים את זה לעומק".

איל קצת מרחיק לכת בדבריו על האחריות של ישראל, שכן צה"ל עדיין לא מחזיק ב-"תפיסה לוחמתית" ברוב רצועת עזה, ואפילו לא בשטחים בהם הושגה הכרעה מלאה או כמעט מלאה של כוחות החמאס. לשון אחר, לישראל אין עדיין שליטה אפקטיבית בזירות הלחימה, ולמעשה המלחמה עודנה משתוללת בכל רחבי הרצועה. עם זאת, איל צודק שבאזורים שצה"ל הצליח להשתלט עליהם, פחות או יותר, ישראל אחראית לשלום התושבים.

בדומה לאיל, גם אני כלל לא בטוח שהממשלה והמטכ"ל מבינים לעומק את היקף אחריותה של ישראל לאוכלוסייה האזרחית בשטחים שצה"ל השתלט עליהם. חמור לא פחות, איני משוכנע שקבינט המלחמה והפיקוד הצבאי הבכיר מבינים את הקשר ההדוק בין האחריות דנן לבין הניצחון במלחמה.

כדי שישראל תוכל להמשיך בהשמדת התשתית השלטונית של החמאס, עליה לדאוג, בין היתר, לאוכלוסייה האזרחית בשטחים שנכבשו. בראש ובראשונה, על ישראל להשתלט על חלוקת הסיוע ההומניטרי לתושבים (ובכך למנוע את נפילת הסיוע לידי החמאס). מעבר להיבטים של מוסר ושל דיני המלחמה, ישראל צריכה לקחת אחריות על תושבי הרצועה באזורים שבשליטת צה"ל, אם כדי להקל את הלחץ הבינלאומי עליה להפסיק את המלחמה בטרם עת, ואם כדי להתקדם במיטוט השלטון האזרחי של החמאס.

ישראל חייבת לבצע שתי פעולות שלכאורה הן ברורות מאליהן, אבל אף אחד בדרג המדיני ובדרג הצבאי הבכיר לא מדבר עליהן באופן מפורש. ראשית, על ישראל לכבוש את רצועת עזה כולה משום שאחרת לא תוכל למוטט לחלוטין את שלטון החמאס. שנית, לצד התקדמות המהלך הצבאי, על ישראל להקים, באופן מיידי, ממשל צבאי שימלא את פונקציות השליטה האזרחית – כולל חלוקת הסיוע ההומניטרי – בכל שטח שנכבש על ידי כוחות צה"ל.

בסופו של דבר, תצטרך ישראל לשלוט בכל רצועת עזה, כלומר להחזיק בשטח באותה "תפיסה לוחמתית" עליה דיבר איל. בעברית פשוטה, ישראל צריכה לכבוש את הרצועה כולה ולהשליט בה כיבוש צבאי. בעתיד אפשר יהיה להעביר את השליטה האזרחית לידי גורם אחר, אבל לפני כן ישראל תצטרך לבער באופן שיטתי כל מרכיב צבאי או "אזרחי" של שלטון החמאס. בכל אופן, ישראל חייבת להמשיך ולהחזיק בשליטה הביטחונית ברצועה למשך שנים רבות, כפי שהיא נוהגת ביהודה ושומרון מאז מבצע "חומת מגן".

קבינט המלחמה והמטכ"ל אינם אומרים שישראל מתכוונת לכבוש את כל רצועת עזה, וניכר שתוכניתם היא לנצח את החמאס בקרבות ובהיתקלויות ואז מייד לסגת (ראו ניסים סופר, "אם ישראל מסיימת את "השלב הקרקעי העצים" לפני הכרעת החמאס – נתניהו צריך להתפטר באופן מיידי"). ובמקום ממשל צבאי, חברי קבינט המלחמה מציגים תוכניות חסרות שחר להקמת שלטון אזרחי המבוסס על "גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי" (ראו חיים רמון, "חלומות באספמיה – על 'הגורמים המקומיים' בתוכנית נתניהו ליום שאחרי חמאס").

אם בדרג המדיני ובדרג הצבאי הבכיר עדיין לא מבינים שלא ניתן יהיה למוטט את שלטון החמאס ללא כיבוש מלא של רצועת עזה והקמת ממשל צבאי, אז הם לוקים בניתוק מוחלט מהמציאות. ישנה גם אפשרות נוספת. ייתכן שלפחות חלק מהחברים בקבינט המלחמה ובמטכ"ל כן מבינים שישראל חייבת לכבוש את הרצועה כולה ולהקים ממשל צבאי באופן מיידי שישלוט בכל שטח שנכבש על ידי צה"ל, אבל הם לא אומרים זאת בריש גלי בשל רצונם להימנע מלחצים חיצוניים וממחלוקות פנימיות. כך או כך, אחרי חמישה חודשי מלחמה הגיע הזמן שההנהגה הישראלית תגיד את האמת לעולם ולעצמה.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא