"טרנספר מרצון" של אוכלוסיית רצועת עזה – האם זו אופציה ממשית?

בתמונה ארמנים נמלטים מחבל נגורנו-קרבאך, 21 בספטמבר 2023

דומה שאין מושג בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני שבעניינו הופצו יותר דיסאינפורמציה, טענות שגויות וצביעות מתחסדת, מאשר העברת אוכלוסייה – טרנספר.

הטענות בסוגיה זו מוכרות היטב: העברה של אוכלוסייה גדולה היא לא מוסרית (גם כאשר זו לא העברה כפויה), במאה ה-21 כבר לא מקובל לעשות זאת, זה לא ניתן לביצוע, והעולם המערבי לא יסכים לכך.

הטרנספר של נגורנו-קרבאך

שבועיים לפני טבח השבעה באוקטובר נערך טרנספר שהחל ונגמר תוך ימים ספורים. כוונתי להתפנות של האוכלוסייה הארמנית מחבל המריבה נגורנו-קרבאך, לשעבר הרפובליקה של ארצאך. כידוע, החבל המאוכלס בעיקר בארמנים, מצוי בתחומי אזרבייג'אן. בשלהי 2020, השיגה אזרבייג'אן ניצחון צבאי על ארמניה במלחמת נגורנו-קרבאך השנייה. מדצמבר 2022 הושמה רפובליקת ארצאך תחת סגר אזרבייג'אני. ב-19 בספטמבר 2023 פתחה אזרבייג'אן במתקפה נרחבת נגד היישות הארמנית בנגורנו-קרבאך וכבשה אותה תוך יום אחד. בין 24 לספטמבר ל-30 בספטמבר נמלטו כ-100 אלף מתוך 120 אלף הארמנים שיישבו את החבל. ב-28 בספטמבר הכריז נשיא הרפובליקה של ארצאך על התפרקותה.

מסתבר כי בשונה ממה שתמיד סיפרו לנו המומחים המופיעים בתקשורת, גם כיום ייתכן טרנספר. יתרה מכך, הטרנספר הזה בוצע בידי בעלת ברית של המערב, ולא היה שום לחץ עולמי על אזרבייג'אן לעצור את המהלך. יצוין כי טרנספר זה אירע בלי שהאוכלוסייה הארמנית השלווה של נגורנו-קרבאך פלשה לאזרבייג'אן או ערכה טבח באזרים.

אין כאן חלילה שמחה לנוכח גורלם העצוב של הארמנים מנגורנו-קרבאך, כי אם ניסיון ללמוד על האופציות הממשיות העומדות לרשות ישראל אל מול "חמאסטאן" שקמה ברצועת עזה לאחר ההתנתקות – בייחוד לאחר טבח שמחת תורה.

שיח "הטרנספר מרצון" בישראל לאחר השבעה באוקטובר

אירועי השבעה באוקטובר הביאו אנשי שמאל שוחרי שלום ואנשי מרכז שקולים בדעתם לקרוא לישראל לנקוט במהלכים קיצוניים בתגובה לטבח. בין היתר, עבר רעיון "הטרנספר מרצון" מן השוליים של הימין אל לב הקונצנזוס הישראלי.

כך, למשל, משרד המודיעין גיבש מסמך מדיניות בו הומלץ לפנות את האוכלוסייה האזרחית מרצועת עזה לחצי האי סיני שבשליטת מצרים. שרת המודיעין גילה גמליאל אף פרסמה מאמר בעיתון "ג'רוזלם פוסט" בו הסבירה שצריך לשקול ברצינות מדיניות של "יישוב מחדש מרצון" של עזתים מחוץ לרצועה.

חברי הכנסת רם בן-ברק מ-"יש עתיד" ודני דנון מ-"הליכוד" פרסמו מאמר בוושינגטון פוסט בו הציעו שמדינות העולם יקבלו, כל אחת, מספר מוגבל של משפחות עזתיות שרוצות לצאת מהרצועה.

רצועת עזה בין פליטות להגירה

רצועת עזה היא מחנה פליטים אחד גדול מאז 1948. בשונה מהמציאות ביהודה ושומרון, של ערים פלסטיניות שלידן יש מחנות פליטים ומרחב כפרי, מחנות פליטים ברצועה בלעו את כלל המרחב ההתיישבותי.

על פי נתוני אונר"א, באזור עזה רשומים יותר מ-1.5 מיליון פליטים – כ-75 אחוזים מכלל תושבי הרצועה. עזתים אלו לא רואים ברצועה את ביתם. מבחינתם ביתם הוא באסדוד (אשדוד), מג'דל (אשקלון) ויאפא (יפו). על פי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, בעולם כולו יש יותר מ-100 מיליון פליטים, עקורים ומבקשי מקלט, כך שבכל תסריט יוצאי עזה הם רק חלק קטן מהם.

כשבועיים לפני טבח השבעה באוקטובר, פרסם "מרכז המידע למודיעין ולטרור" מסמך מאיר עיניים על התופעה של הגירת צעירים מרצועת עזה. על פי מספר פרסומים גלויים, מאז השתלטות החמאס בקיץ 2007, כ-350-250 אלף צעירים היגרו מרצועת עזה לחו"ל וזאת למרות העלויות הכבדות של ההגירה. על פי כתבת תחקירם שפורסמה באל-איאם, בשנת 2023 נרשמה עלייה ניכרת במספר הצעירים המהגרים מהרצועה. העזתים עוברים מהרצועה למצרים, משם הם טסים לטורקיה, וממנה הם מנסים להגיע למדינות אירופה ולקנדה.

הפתרון – מצרים כתחנת מעבר

היחסים בין מצרים לרצועת עזה סבוכים למדי. כאמור, מצרים משמשת תחנת מעבר עבור מאות אלפי העזתים שכבר היגרו מהרצועה. מצרים עצמה לא מעוניינת לקלוט המוני פלסטינים, לא כאזרחים ולא כפליטים, בין היתר משום שהעולם הערבי יאשים אותה ב-"חיסול הסוגייה הפלסטינית".

בריחה המונית של עזתים מהמצב הבלתי נסבל ברצועה אינה מצריכה טרנספר כפוי. בשנת 2008, פרצו תושבי הרצועה את חומת הגבול שבין רפיח העזתית לרפיח המצרית, ואלפים נסו לשטח חצי האי סיני. עקב כך, נאלצה מצרים להשאיר את הגבול עם הרצועה פתוח. אם עזתים יפרצו את הגבול עם מצרים עקב הלחימה המתנהלת ברצועה, סביר להניח שגם הפעם ייאלצו המצרים לאפשר לתושבי הרצועה להימלט לשטחה. היות שמצרים אינה מעוניינת בקליטת העזתים, וגם העזתים אינם נלהבים להתיישב במצרים, אפשר להעריך שההגירה העזתית דרך טורקיה למדינות המערב תימשך בהיקפים נרחבים יותר.

גם אם מנוסה המונית של עזתים לתוך חצי האי סיני תיצור משבר בין ישראל למצרים ניתן לנהל אותו בתבונה. מצרים לבטח תזדקק לעזרתן של ישראל ושל מדינות המערב בשלב הראשוני של דאגה לאספקת מזון, מים, ומגורים זמניים לעזתים הבורחים. עם חלוף הזמן יוכלו הפליטים מרצועת עזה לנוע לכיוון אירופה וקנדה, בדומה למיליוני הסורים, העיראקים, והאפגאנים שעשו זאת בשנים האחרונות – הגירה המונית שקרתה ללא תכנון מלמעלה וללא יד מכוונת.

הלקח מצ'כוסלובקיה ופולין

לאחר מלחמת העולם השנייה, הסדירו בעלות הברית את העברתם של מיליוני הגרמנים האתניים שחיו בצ'כוסלובקיה ופולין לפני 1938 אל שטחי גרמניה. היה ברור לכולם כי הצ'כים והפולנים לא יוכלו לחזור לחיות בשכנות עם אנשים שהפכו להיות תומכי הנאציזם מרצון, שנים לפני הכיבוש הנאצי.

אין לצפות מתושבי עוטף עזה לשוב לבתיהם ולחיות בשכנות לאותה אוכלוסיית רוצחים שביצעה בהם טבח נורא כל כך. פינוי רצועת עזה ההרוסה מתושביה הוא הדרך היחידה לשיקום העוטף.

ד"ר שריאל בירנבוים הוא מומחה למזרח תיכון בן זמננו, מחבר הספר "בחזרה לעבר, היסטוריה מצולמת בקולנוע הערבי"