ההתקרבנות הפלסטינית, הספר, ויום זיכרון – שלוש הערות היסטוריות על מלחמת חרבות ברזל

בתמונה גן ילדים בקיבוץ בארי לאחר הטבח

ההתקרבנות הפלסטינית

ההתבכיינות וההתקרבנות הפלסטינית בעקבות תוצאות הפעילות הצבאית שלנו ברצועת עזה, היא אותה התקרבנות בכיינית על ה-"נכבה" ועל ה-"נכסה". כהרגלם, הפלסטינים מתבכיינים על התוצאות של תוקפנותם.

ב-30 בנובמבר 1947, יום אחרי שהחלטת החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, התנפלו ערביי ארץ ישראל על היישוב היהודי במטרה להשמידו. מטרתם הייתה לעשות בארץ ישראל כולה את אותו טבח המוני שערכו לאחרונה בבארי, כפר עזה, ניר עוז, נתיב העשרה, אופקים ושדרות. הם כשלו ואנו ניצחנו – והמחיר שהם שילמו על תוקפנותם היה כבד ביותר. במקום לעשות חשבון נפש, לוותר על שאיפות ההשמדה ולהשלים עם קיומה של מדינת ישראל, פיתחו הפלסטינים אתוס קורבני בכייני שנועד לטפח את רעל השנאה ולתחזק את המלחמה נגד קיומנו.

השמחה שלהם לנוכח הטבח הברברי שהם ביצעו בנו וההתקרבנות שלהם לנוכח התגובה הצבאית של ישראל, מלמדים שהפלסטינים לא למדו דבר מההיסטוריה שלהם.

תיעוד של החגיגות בעזה מה-7 באוקטובר. הם חוגגים טבח אכזרי. הם חוגגים חטיפת תינוקות וסבתות. הם חוגגים פשעים נגד האנושות של ארגון הטרור דאעש-חמאס. אלה רבים מהאזרחים "התמימים" של עזה... ובעולם מרחמים עליהם ולא על הקורבנות הישראלים למתקפת הטרור! pic.twitter.com/zYSuicckhX

— יוסף חדאד - Yoseph Haddad (@YosephHaddad) October 23, 2023

מעצבי הגבולות

למה מי שספגו את עיקר המכה הנוראית בטבח שמחת תורה היו הקיבוצים? מאותה סיבה שאילו מתקפה כזו הייתה לאורך הגבול עם לבנון, או לאורך הגבול עם סוריה, או לאורך הגבול עם ירדן, או לאורך הגבול עם מצרים – גם אז הקיבוצים היו סופגים את עיקר המכה. זאת משום שההתיישבות הקיבוצית היא זו שעיצבה את גבולות ישראל.

התנועה הקיבוצית הייתה תמיד הראשונה ללכת אל הסְפָר, ליישב אותו ולקבוע עובדות בשטח, מתוך הבנה שבמקום שבו לא יהיו חיים יהודיים בפועל, לא תהיה חקלאות ישראלית, לא יחיו משפחות, לא יחיו ילדים, לא יהיו חיי חברה, תרבות וחינוך – לא נהיה. פשוט לא נהיה.

גם הקיבוצים העורפיים קבעו את גבול היישוב בארץ. קיבוץ שפיים, הקיבוץ הגדול והעשיר במרכז הארץ, בין הרצליה לנתניה, שמארח היום רבים מפליטי הנגב המערבי, הוקם כיישוב ספר. במאורעות 1936-1939, הקיבוץ הצעיר, שקם ב-1935, ספג שוב ושוב מתקפות של הכנופיות הערביות.

מאז ימי תל-חי, דרך חומה ומגדל ועד ההתיישבות אחרי מלחמת ששת הימים, הקיבוצים הם שהתיישבו לאורך הגבולות, הם שספגו הפגזות וחדירות – הם שעיצבו את גבולות המדינה.

יום זיכרון

חברי כנסת ממפלגות מהאופוזיציה והקואליציה יוזמים חוק לקביעת יום זיכרון ממלכתי לטבח שמחת תורה. אני מתנגד להצעה הזאת. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא היום בשנה שבו עלינו להתייחד עם זכר כל חללי המלחמה על קיומנו ובהם נרצחי הטרור. הטבח הנורא בשמחת תורה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק מאותה מלחמה על קיומנו. אבל אם בכל זאת ייקבע יום זיכרון מיוחד לזכר הנרצחים בטבח, אני מקווה מאוד שלא יהיו מי שיחללו אותו בטקס "אלטרנטיבי" לזכר הנרצחים והרוצחים.

אורי הייטנר הוא איש חינוך ופובליציסט