לא תוכנית כבקשתך – להדיח משירות מילואים את כל מי שמאיים בסרבנות פוליטית

בתמונה חיילי מילואים בתרגיל אימונים

איומי הסרבנות הפוליטית הנשמעים בחודשים האחרונים מצידם של פעילים במחאה נגד הרפורמה המשפטית, כמו גם מכיוונם של גנרלים במיל', אינם דבר של מה בכך. צבא בנוי על היררכיה, משמעת ופקודות וכל מהלך שפוגע בכוחו ובאחדותו מקשה עליו למלא את המטרה שלשמה הוא קיים – הגנה על המדינה. מי שחושב שסרבנות ואיומים בסרבנות יעצרו בהחלטה כזו או אחרת של הממשלה או הכנסת, לא מבין את השלכות העומק של המהלך הזה. כשתקום בעתיד ממשלה בעלת אג'נדה שמאלית שתרצה לפנות יישובים מיהודה ושומרון, יקומו חיילים ומפקדים שיתנגדו למהלך ויאיימו בסרבנות אם יפונה אפילו יישוב אחד. כך לא מנהלים מדינה, אבל כך בהחלט אפשר להורסה.

לפני יותר מעשרים שנה – כשנה לפני מבצע "חומת מגן" – אחד הקצינים בפלוגת הצנחנים שבה שירתתי במילואים, הודיע לכולם שהוא מסרב להגיע למילואים בהם תוצב היחידה שלנו בשטחי יהודה ושומרון. המג"ד קרא לו לשיחת בירור, והקצין עמד על דעתו. זמן קצר לאחר מכן, הודיע המג"ד לקצין הסרבן שהוא סיים את שירותו בגדוד המילואים שלנו, ובכך למעשה שוחרר הלה משירות מילואים – בידיעת המח"ט ובהסכמתו. באימון הגדודי שהתקיים זמן קצר לאחר מכן, כינס המ"פ את הפלוגה והסביר בפחות מעשר דקות את השתלשלות האירועים ומיד לאחר מכן חזרנו לרוץ, להזיע ולקטר. כך נעלם לו הקצין מחיינו – ללא כל רעש וצלצולים.

הסיפור לא מסתיים כאן. כעבור פחות משנה גויס הגדוד שלנו בצו 8 להילחם במבצע "חומת מגן". במהלך הקו האינטנסיבי והארוך נתקל צוות של חיילי הפלוגה (ואני בתוכם) במארב בפאתי מחנה הפליטים טול כרם. בקרב הקשה שהתחולל שם, נהרג חייל מהפלוגה ושניים נפצעו (אחד נפצע באורח אנוש אך החלים באורח נס). בעודנו מתאוששים מהקרב ונערכים להלוויה, ניסה הקצין הסרבן לחדש את הקשר ולחזור לפלוגה בשל מה שהוא כינה "אחוות הלוחמים" שבה נזכר לפתע. גם אל מול בקשה זו – החצופה יש לומר – הציגו מפקדי הגדוד והפלוגה עמדה אחידה, והודיעו לקצין שהוא לא יוחזר ליחידה. לאחר ההלוויה ‏עלתה בקשתו של הקצין הסרבן לדיון פנימי בקרב לוחמי הפלוגה. אחד מהמפקדים הסביר בקצרה מדוע הוחלט שלא להיענות לבקשה (להלן ציטוט מהזיכרון): "צה"ל ושירות מילואים הם לא תוכנית כבקשתך. מי שמסרב פעם אחת אי אפשר לסמוך עליו שלא יסרב שוב. בזמן אמת ניתנה לקצין האפשרות לחזור בו. הוא נותר בסרבנותו ובכך הסתיים העניין. הקצין הזה לעולם לא יחזור לפלוגה ולגדוד שלנו". וכך הגיעה פרשה זו לתומה.

למרבה הצער, הסיפור הזה חזר להיות רלוונטי במהלך החודשים האחרונים וחשוב לי לספרו כיוון שבימים אלה ממש, גויסו הגדוד והפלוגה שלי לשירות מילואים ארוך ביהודה ושומרון (אני כבר שוחררתי משירות המילואים מטעמי גיל, אבל אני שומר על קשר עם חלק מחבריי הצעירים יותר שעדיין משרתים). ברם, בניגוד לתגובה המהירה והחד משמעית של מפקדי הפלוגה והגדוד שלי (בגיבוי המח"ט), החליט הרמטכ"ל הרצי הלוי, לנקוט בתגובה מגומגמת כלפי איומים בסרבנות פוליטית על רקע הרפורמה. לדעתי, הסבה מדיניות זו של הרמטכ"ל פגיעה קשה לצבא.

שתי מסקנות עולות מאיומי הסרבנות שמפריחים אנשי מילואים המתנגדים לרפורמה המשפטית: הגיע הזמן שכל שדרת הפיקוד בצה"ל – מהמפקדים הזוטרים ועד לאלופים ולרמטכ"ל – תנקוט ביד קשה כנגד תופעת הסרבנות, וזה מתייחס גם לכל "המתנדבים" שרק "מאיימים" בסרבנות; בנוסף, חשוב לעודד את משרתי המילואים ולא כדי למנוע סרבנות אלא מתוך הכרת טובה של חבר האזרחים למי ששנה אחר שנה שם את חייו ב-"הולד" ומתגייס כדי לשמור על ביטחון העם והארץ.

צה"ל על חייליו ומפקדיו הוא "קיר הברזל" שמגן על עצם קיומנו כאן, וכל מי שפוגע בו בכוונה תחילה, ולא חשוב מהן כוונותיו ומה עשה עד אותו שלב בצבא, צריך להיות מוקע אל עמוד הקלון. כל הגנרלים במיל' שמתבטאים היום בעד סרבנות, ייזכרו כמי שפגעו באתוס אחוות הלוחמים ובערכי הציונות. כפי שאותו קצין סרבן נעלם מחיינו, לוחמי הפלוגה והגדוד, לאחר שהודח בבושת פנים משירות המילואים, כך יקרה גם לאלו המאיימים עתה בסרבנות על רקע מהלכים פוליטיים של הקואליציה.

גלעד כץ היה הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארצות הברית ויועץ לראש הממשלה בנימין נתניהו