שנה לתיקון הסבירות – על ההפיכה המשטרית האמיתית והמעבר של ישראל מדמוקרטיה ליוריסטוקרטיה

לפני שנה עבר בכנסת תיקון הסבירות – אותו תיקון לחוק יסוד: השפיטה שצמצם את יכולתו של בית המשפט להשתמש בעילת הסבירות ככלי לביטול החלטות של הממשלה ושל חברי הממשלה (ראו " פסיקתא – תיקון הסבירות בחוק-יסוד: השפיטה").

זה שהשפעתו של התיקון על המציאות הייתה שולית וזניחה – בהתחשב בעילות ההתערבות השיפוטיות הרבות האחרות חוץ מעילת הסבירות, שמאפשרות לבית המשפט כוח בלתי מוגבל למעשה להתערב בהחלטות שלטוניות – יכול היה לומר כל מי שלמד קצת משפט ציבורי.

שוליותו של התיקון מוכחת גם במעשה – גם היום, שנה לאחר שנחקק וחצי שנה לאחר שבוטל – לא ראיתי ולו פסק דין אחד של בית המשפט העליון שעשה שימוש בעילה זו. אף לא אחד.

שוליותו של התיקון לא מנעה מסע תעמולה מופרך שנועד להבהיל את כולנו מסכנותיו הנוראות, כביכול. מה לא אמרו: ששר החינוך "יחייב את ילדינו להניח כל בוקר תפילין בבית הספר"; שראש הממשלה מופעלת על פי עילת הסבירות את בנו לשר התקשורת; שמערכת הבריאות, שמסתבר שכולה "מופעלת על פי עילת הסבירות", תיפגע; שופט עליון בדימוס אפילו כתב בעיתון "לאנשים חושבים" שהתיקון יאפשר לשרים לפטר "את כל הלהט"בים או את כל הערבים במשרד ממשלתי". וכך נמשכה עוד ועוד רשימת בלהות שקרית ומופרכת.

ממשלת סדום pic.twitter.com/iINkZaE55F

— שקמה ברסלר Shikma Bressler (@ShikmaBressler) June 27, 2023

עתירה לביטולו של החוק הנורא הוגשה מייד אחרי שעבר. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות זירזה את הדיון, תוך ניצול לרעה של סמכותה, כדי שהיא וחברתה, השופטת ענת ברון, שהיו על סף פרישה, יספיקו לשבת בתיק. צו-על-תנאי ניתן ללא דיון "מטעמי יעילות". הדיון החוקתי החשוב ביותר מאז הקמת המדינה, שהיה אמור להמשך שנים, הסתיים תוך חודשיים.

היועצת המשפטית לממשלה הצטרפה לעמדת העותרים, וטענה שצריך לבטל את החוק. גם פורום המרצים למשפטים למען ה-"דמוקרטיה" הצטרף והאיץ בבית המשפט לבטל את התיקון בשלל נימוקים שכל קשר בינם לבין משפט חוקתי כפי שאני מכיר ומלמד – רופף ומקרי בהחלט.

ואכן, בתחילת חודש ינואר, בעיצומה של המלחמה, ועל חודו של קול, בית המשפט העליון – שחזר ואמר בעבר שהסמכות לבטל חקיקת יסוד שמורה רק למקרים חריגים שבחריגים, קיצוניים שבקיצוניים, שבהם ייגרם נזק חמור ובלתי הפיך לדמוקרטיה הישראלית – ביטל ברגל גסה את תיקון הסבירות הזניח (בג"ץ 5658/23).

היו שתהו – מדוע פורסם פסק הדין מעורר המחלוקת דווקא בעיצומה של המלחמה? מי שכך תהה רק העיד על עצמו שהוא לא מבין את הסיטואציה. לו המתינו עוד שבוע או שבועיים, חיות וברון לא היו יכולות עוד להשתתף בפסק הדין ולהטות את הכף. העיתוי התחייב כדי להשלים את המחטף.

פסק הדין עצמו רחוק מלשכנע. אם מתגברים על מאות העמודים מטשטשי ההכרה, השורה התחתונה היא אחת: בית משפט מעמיד עצמו מעל כל רשות שלטונית אחרת, ונוטל לעצמו סמכות בלתי מוגבלת, תוך הפרה של עקרונות יסוד בדמוקרטיה ליברלית כמו שלטון העם, שלטון החוק, והפרדת רשויות.

לבית המשפט העליון בישראל נתונה כיום הסמכות לבטל החלטות ממשלה, חוקים של הכנסת, וחוקי יסוד. בית המשפט העליון עומד לא רק מעל כל רשויות השלטון האחרות אלא גם מעל העם הריבון. גם אם מחר יחליטו 120 חברי כנסת לצמצם בצורה זו או אחרת את סמכותו של בית המשפט העליון – יוכל מוסד זה לנער מעל עצמו את המגבלות האלה.

דבר לא עומד בפני בית המשפט העליון הישראלי. זאת ועוד, לשופטיו יש גם זכות וטו על השאלה מי ימונה לבית המשפט ויצטרף לשורותיהם הנכבדות. בית משפט כזה אין בשום מדינה דמוקרטית אחרת בעולם.

חסידי בית המשפט (בעיני עצמם) נוהגים לתרץ את השחיקה במעמדו של בית המשפט במסע דה-לגיטימציה שגורמים פוליטיים מנהלים נגדו מזה שנים. אבל באמת, שום מסע הכפשות לא יוכיח בצורה טובה יותר מפרשת תיקון הסבירות, את הכוחנות, הפוליטיזציה, ותאוות הכוח של בית המשפט ושל האליטה המשפטית בארץ.

וכך, מאחורי מסע התעמולה הנמרץ נגד "ההפיכה המשטרית", הושלמה בישראל הפיכה משטרית אחרת לגמרי. הפיכה משטרית-משפטית זו החלה לפני למעלה משלושים שנה והגיעה לשיאה בבג"ץ הסבירות: הפיכתה של ישראל מדמוקרטיה, שבה שולט העם, ליוריסטוקרטיה, שבה שולטים המשפטנים.

ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט חוקתי ומנהלי בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו