עיון בטיעונים בעד ונגד הרחבת זכות העמידה – הרחבת התערבותו של בית המשפט העליון מול הפגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות

מבחינה מהותית, הרחבת זכות העמידה סוללת את הדרך לבית המשפט להתגבר על מגבלתו המרכזית – יכולתו לדון רק בנושאים המובאים לפניו. אם אין ביכולתו של בית המשפט להתערב באופן פעיל וישיר בקביעת מדיניות, כעת ביכולתו לעשות זאת בעקיפין, תוך שימוש בריבוי העותרים הציבוריים המוכנים להביא לפתחו בחינה של כל צעד שלטוני. כל זאת, חרף העובדה שהשופטים אינם מתמנים בהליך דמוקרטי, אינם נציגי הציבור ואינם משקפים את עמדותיו בהכרח.

כאשר נדרש השופט אהרן ברק לטענה כי הדוקטרינה החדשה שאותה הוא מקדם תשפיע לרעה על יחסי רשויות השלטון, הוא הסביר כי סכנת הגירעון הדמוקרטי תרוסן בידי השופטים באמצעות השימוש בעילת סף אחרת – אי-שפיטות. לדבריו, "כנגד החשש מפני פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ניתן להיזקק לתורת חוסר השפיטות, אך לא לתורת המעמד" (עניין סגל, בג"ץ 217/80). כך, לכאורה, יוכלו השופטים לוודא כי אין הם עוסקים בפוליטיקה או בענייני מדיניות ציבורית רחבת היקף, אלא מתמקדים בפתרון סכסוכים קונקרטיים. ולא היא. בפועל, לצד שחיקת זכות העמידה הוסיף בית המשפט וביטל גם את עילת השפיטות, ובכך החריף את נזקי הגירעון הדמוקרטי שבעתיים (יואב דותן "אקטיביזם שיפוטי בבג"ץ").

אם לא די בכך, ערוץ מקביל שבו ביסס בית המשפט את מעמדו כערוץ שלטוני מקביל למוסדות הנבחרים, היה פיתוח כלים להתערבות בשיקול דעתה של הרשויות, המחוקקת והמבצעת, ובפרט יצירתן ושכלולן של עילות הסבירות והמידתיות. מהלכים משולבים אלו העצימו את הנזק ליחסים שבין זרועות השלטון פי כמה מונים, בחזקת השפעת השלם הגוברת על סכום חלקיו. האיזון העדין שבין שלוש הרשויות הופר, הגבולות בין תפקידי הכנסת והממשלה נחצו ברגל גסה, ובית המשפט מיצב עצמו כגוף שווה ערך, ואפילו עליון, לקביעת מדיניות. כתוצאה מכך החלו גורמים אופזיציונריים לממשלה לפעול לקידום עמדותיהם בבית המשפט תוך פגיעה במעמד הכנסת. נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מתח ביקורת על תופעה זו בעתירה נגד מתווה הגז שכללה ארבעה חברי כנסת כעותרים::

"התופעה שבמסגרתה החלו חברי כנסת לפנות באופן תדיר לבתי המשפט כ'עותרים ציבוריים', בהחלט מעוררת דאגה. זאת, על רקע ההנחה כי נבחרי הציבור יכולים לנסות ולקדם את העניינים המועלים בעתירות הציבוריות באופן בלתי אמצעי, במסגרת הליך החקיקה או באמצעים אחרים הנתונים בידי חברי הכנסת. לא יהיה זה מופרך לטעון, כי עתירות ציבוריות של חברי כנסת מוגשות לעתים על חשבון דיון ציבורי מקיף בהליכים הפנים-פרלמנטריים, מה שגורר אחריו, לא אחת, פגיעה במעמדה של הכנסת" (עניין המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, בג"ץ 4491/13).

עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת

* מערכת "דיומא" רוצה להודות לעו"ד אהרן גרבר ולפורום קהלת על הסכמתם לפרסום עיבוד של נייר המדיניות של הפורום. לפרסום במקור, כולל מראי מקום מלאים, ראו אהרן גרבר, "זכות העמידה במשפט הציבורי בישראל", ספטמבר 2019