הרהורים על המשך משפט נתניהו בזמן המלחמה

שמעתי את זעקתו המטלטלת של איציק בונצל, אביו של עמית, לוחם סיירת הצנחנים אשר נפל בקרב, להפסיק לצפות באולפני החדשות שבטלוויזיה כיוון שיושבים בהם פרשנים אשר "ממלאים אותנו ברעל אחד נגד השני... העם שלנו מאוד מאוד חולה... אם החמאס לא יחסל אותנו אז אנחנו נחסל אחד את השני אחרי המלחמה". בין לבין קרא האב האמיץ האמיץ "תנו לו [לראש הממשלה] לעבוד".

האב השכול צודק בדבריו. החברה הישראלית חולה בקיטוב עמוק שהוא, בין השאר, פרי פוליטיקה הרואה בשיסוי אינטרס חיוני. תיבות התהודה ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת, בהן אנו נפגשים ומשוחחים בעיקר עם בעלי עמדות הקרובות לשלנו, מעצימות את החרדות שלנו מפני עמדותיו של האחר ומפני כוונותיו. מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי רובנו תופסים באופן שגוי וקיצוני את עמדות האחר, וכפועל יוצא אנו מייחסים לו כוונות מדומיינות. זוהי מחלה עולמית אלא שבעוד שבמדינות המערב מדובר בבעיה קשה, בישראל זוהי בעיה קיומית.

במדד הפלורליזם 2023 של המכון למדיניות העם היהודי, שבדק מה חושב כל צד על "ישראל יהודית ודמוקרטית" ומה חושב כל צד על עמדתו של הצד אחר בנושא, נמצא כי "אומנם יש אמת בטענה שהתמיכה בקרב הימין ב'ישראל דמוקרטית' קצת נמוכה מזו שבקרב השמאל, ואומנם יש אמת בטענה שהתמיכה בקרב השמאל ב'ישראל יהודית' נמוכה מזו שבקרב הימין; אולם לנוכח התמיכה הגבוהה מאוד בשני הרכיבים בקרב כלל החברה היהודית, נדמה שהדימוי של צד שני שאינו שותף לחזון המלא רחוק למדי מהמציאות".

רוב מכריע של אזרחי ישראל חפצים במדינה יהודית-דמוקרטית-ליברלית ברוח מגילת העצמאות. אמנם, ישנם פערים בהבנת התרגום המעשי של מונחים אלו והבדלים בדגשים שחלקים שונים בחברה מאמינים שיש להעניק לאופי המדינה, אך השוני בדגשים טבעי ונחוץ לשימור האופי החי והתוסס של חברה מתפתחת. בתנועות אזרחיות שונות (כמו "הרבעון הרביעי"), הגיעו כבר מזמן למסקנה שחייבים לשנות את השיח הפוליטי בישראל משיח של הכנעה לשיח של אחריות והסכמות רחבות. שיח כזה יחזק את הלכידות בין חלקי החברה הישראלית ויבטיח את המשך שגשוגה של המדינה.

רבים מבינים שהקיטוב הקיצוני שחווינו בישראל בשנים האחרונות הוא, בין היתר, גם פרי כתבי האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו (יש אף שסוברים שהמוכנות הלקויה של הצבא שאפשרה את הפוגרום שעברנו בשבעה באוקטובר היא גם תוצאה של הקיטוב העמוק בחברה הישראלית). אבל כעת, במהלך הבמלחמה, נוצרה בעיה נוספת בקיום משפט נתניהו.

חשוב להבין כי המשפט הפלילי נתפס כ-"מגנה כרטא", מגילת זכויות של האזרח שנועדה להבטיח שוויון בפני החוק וריסון שרירות החלטותיו של הריבון. הרעיון הוא שאין לתת לשלטון ולאזרחים לעשות ככל העולה רוחם, ושרצוי לרסן את חופש הפעולה שלהם, שכן החירות הכוללת תגדל כתוצאה מכך (תפיסת "האמנה החברתית" שפותחה על ידי הוגים שונים, ביניהם תומאס הובס, ג'ון לוק וז'אן-ז'אק רוסו). כפי שנאמר, בהקשר אחר, במשנה "אל תקרא חרות [על לוחות הברית, קרי החוק הכתוב, י. ז.] אלא חירות" (מסכת אבות, פרק ו', משנה ב'). מערכת המשפט אמורה אפוא לפעול ללא מורא כדי להבטיח שוויון בפני החוק ואת ריסון השרירות השלטונית, אלא שלפעמים שוכחים כי בזיקה למטרת-העל של מדינה חופשית, המטרה היסודית של המדינה היא להבטיח את החירות של אזרחיה ואת הביטחון שלהם.

לפיכך, כשם שבני גנץ אמר לאנשיו, כי זהו לא הזמן להחליף ראש ממשלה בעיצומה של הלחימה ברצועת עזה וכי עוד יגיע הזמן לעסוק בתחקירים ובדיון על נשיאת האחריות אך לא זו העת, גם אין זה הזמן להמשיך במשפט בתיקי נתניהו. מן הראוי היה שפרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה יעכבו מיוזמתם את הליכי המשפט נגד נתניהו עד לתום כהונתו של ראש הממשלה. אין כל דחיפות בבירור האישומים האלה – במיוחד לאחר שהשופטים חיוו דעתם שהתביעה תתקשה להוכיח את עבירת השוחד.

לפיכך, כפי שהיה בעבר בעיתות משבר, נדרשת עתה התערבות חריגה כדי להבטיח את שלום המדינה. כך היה כאשר הנשיא חיים הרצוג העניק חנינה לאנשי השב"כ, בעקבות פרשת קו 300. הטעמים להחלטתו אקטואליים ורלוונטיים גם היום: "החלטתי ניתנה מתוך הכרה עמוקה שטובת הציבור וטובת המדינה מחייבים להגן על בטחוננו ולהציל את שרות הבטחון הכללי מן הנזק הכרוך בהמשך הפרשה". וכך היה כאשר הכנסת חוקקה את חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תכנית ההתנתקות. דברי ההסבר להצעת החוק הזו מתאימים אז כהיום: "נוכח משקעים, ניכור ואיבה שהותירה תכנית ההתנתקות בקרב העם רובצת לפתחה של החברה הישראלית משימה לאומית כבירה ודחופה לעשות לריפויו של השבר, אף אם נדרש ממנה לפעול במישורים מסוימים לפנים משורת הדין".

בשנים הבאות רצוי יהיה אם יבחנו מחדש את נושא החקירה הפלילי של ראשי ממשלה מחד גיסא ואת הגבלת תקופת כהונתם מאידך גיסא, אבל עכשיו הזמן להתעלות לגודל השעה ולהסיר את חרב המשפט מעל צווארו של בנימין נתניהו – חרב שנחה גם על צווארנו. יש לעשות זאת כדי שראש הממשלה יוכל לקבל החלטות ענייניות לטובת ישראל, שתהיינה נקיות משיקולים הישרדותיים ומקובלות על רוב הציבור. יתרה מכך, ראוי לנהוג בראש הממשלה בכבוד, ולו מתוקף תפקידו, ולאפשר לו לסיים את תפקידו הציבורי ללא המשך המשפט שעלול לשוב לקרוע את העם למחנות ניצים.

מהלך כזה עשוי, כך אני מאמין, להוות פתח של הסכמה רחבה ראשונה בפוליטיקה של אחרי המלחמה. וכך, האחדות שהתחדשה בחברה הישראלית לאחר השבעה באוקטובר, תוכל לשרוד גם לנוכח המהמרות הפוליטיות והחברתיות שממתינות לנו בהמשך המלחמה.

ד"ר יוסף זהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי