השופטת ענת ברון ונייר הלקמוס של המשטר היוריסטוקרטי

ביום רביעי הבא תחגוג השופטת ענת ברון את יום הולדתה השבעים, ותסיים את כהונתה בת התשע שנים בבית המשפט העליון (מחליף לשופטת ברון עדיין אין, כידוע, בשל סירובו של שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים).

בראיון שנערך לרגל פרישתה אמרה השופטת ברון שלדעתה הפרדה מגדרית היא פסולה, שכן היא מהווה הדרת נשים ופגיעה בשוויון: "הפרדה מגדרית אינה אלא פרקטיקה של הדרת נשים, וכי מדיניות של 'נפרד אך שווה' היא ככלל מפלה ומשפילה, ומגלמת תפיסה סטריאוטיפית של נשים ככאלה ש'מפריעות' לגברים ללמוד, וכל זאת בחסות המדינה ובמרחב הציבורי... מידת ההגנה שניתנת לזכויות נשים משמשת כנייר לקמוס של המשטר הדמוקרטי בכללותו, וזה חומר למחשבה לכולנו".

כמובן, זכותה המלאה להחזיק בכל דעה שנראית לה, אבל השאלה היא לא מה השופטת ברון חושבת על הפרדה מגדרית, אלא מה היא חושבת שהמשפט הישראלי אומר על הפרדה מגדרית. כי הרי השופטת ברון, כמו כל שופט אחר, לא מונתה לבית המשפט העליון בשביל להשליט עלינו את דעותיה ואת ערכיה. היא מונתה בשביל להשליט עלינו את המשפט.

ולכן, הבעיה עם דבריה של השופטת ברון אינה עמדותיה. מותר לשופט להחזיק בעמדות ליברליות ושמאליות, בדיוק כפי שמותר לו להחזיק בעמדות ימניות ודתיות. זו לא השאלה. השאלה היא האם השופט מסוגל – האם הוא בכלל מעוניין – לנסות ולהפריד בין דעותיו ואמונותיו האישיות, לבין האופן שבו הוא מפרש את המשפט ומיישם אותו.

לשאלה האם המשפט הישראלי מתייחס להפרדה מגדרית כאל הפליה פסולה והדרת נשים, יש לדעתי תשובה ברורה שנלמדת הן מהחקיקה והן מהמציאות החברתית בישראל. "משפטה של המדינה", לימד אותנו השופט שמעון אגרנט, "נלמד באספקלריה של חייה הלאומיים". ואני מתקשה להאמין שפרשן הגון של מערכת המשפט של החברה הישראלית, שמגזרים רחבים ממנה מאמצים פרקטיקות של הפרדה מגדרית בכל כך הרבה תחומים והקשרים חשובים בחייהם, יגיע למסקנה כה שלילית וקיצונית ביחס להפרדה מגדרית, לפיה כל הפרדה היא הפליה והשפלה של נשים, עמדה שמשדרת מסר מובהק כל כך של זלזול, ניכור והתנשאות.
.
וכאן טמונה הבעיה בהשקפתה של השופטת ברון ושל שופטים אקטיביסטים אחרים בבית המשפט העליון, והיא חוסר הנכונות שלהם לצמצם את עצמם למסגרת תפקידם – פרשנות הדין הקיים ביושר ובהגינות ויישומו – והתעקשותם לכפות עלינו את עמדותיהם ואת ערכיהם.

ד"ר יעקב בן-שמש הוא מרצה בכיר למשפט חוקתי ומנהלי בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו