הסתה נגד שומרי הסף – על הביקורת כנגד צמצום עילת הסבירות

היום כשפתחתי עיתונים חשכו עיני. מסתבר שהצעתה של הקואליציה להגביל את השימוש בעילת הסבירות תביא לסופה של מדינת ישראל, או למצער לקץ הדמוקרטיה.

הגבלת עילת הסבירות "משמעותה היא דיקטטורה מלאה של הממשלה שלא יהיו על כוחה כל איזונים ובלמים" הזהיר משה גורלי, הפרשן המשפטי של כלכליסט. המשק הישראלי יהפוך "לגן עדן לשחיתות", הסביר אבי בר-אלי, הפרשן הפוליטי של עיתון "דה מרקר". הגבלת הסבירות על ידי הממשלה "מעידה על כוונתה לחוקק חוקים בלתי סבירים" התריע צבי בראל, הפרשן לענייני ערבים של הארץ, ולא נתן לעובדה שעילת הסבירות כלל אינה משמשת לפסילת חקיקה, להפריע לו.

דברים מבהילים אלו התווספו לאזהרות מעוררות האימה שהשמיעו בימים האחרונים שלל פרשנים משפטיים מפרופ' מרדכי קרמניצר ועד ד"ר עידו באום באשר לאפוקליפסה עכשיו שביטול עילת הסבירות יביא עלינו.

אחרי ששתיתי מים ונרגעתי קמעה מהתבהלה שאחזה בי למקרא הדברים, הלכתי לקרוא את הצעת החוק המסדירה את עילת הסבירות. וזהו התיקון המוצע בחוק יסוד השפיטה: "על אף האמור בחוק-יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון, לא ידון ולא ייתן צו נגד הממשלה, ראש הממשלה, שר משריה או נבחר ציבור אחר כפי שייקבע בחוק, בעניין סבירות החלטתם".

אודה ואתוודה שהופתעתי. הופתעתי לגלות כיצד פרשנים ומלומדים מסיתים נגד שופט בבית המשפט העליון. הרי התיקון המוצע הוא המתווה שהתווה השופט נעם סולברג במאמר "על ערכים סובייקטיביים וערכים אובייקטיביים" שפרסם בכתב עת "השילוח". וכך הסביר סולברג את הצעתו [ההדגשות במקור, ח. ר.]:

"החלטות המתקבלות על ידי דרג נבחר – ממשלה, שרים, ראשי רשויות – הן על פי רוב החלטות המשקפות תפיסת עולם; תפיסת עולם ערכית, תפיסת עולם מקצועית. לעיתים ההחלטות עוסקות בסוגיה נקודתית, לרוב עניינן בהתוויית מדיניות הנושאת עימה משמעויות רוחביות. עובדה זו כשלעצמה אינה מחסנת החלטות אלו מפני ביקורת שיפוטית. יחד עם זאת, מן הראוי כי אופיין של החלטות אלו יכתיב את היקפה של הביקורת. ביקורת שיפוטית המבוססת על עילת הסבירות המהותית, הרחבה, העמומה, אינה הולמת ביקורת שיפוטית על החלטות המשקפות הכרעה ערכית-מקצועית של דרג פוליטי נבחר. היא פוגעת בגרעין הקשה של עקרון הפרדת הרשויות. נעדרים ממנה שני היסודות שעליהם עמדתי לעיל: מומחיות והכשר דמוקרטי. גם הניסיון בשטח מלמד כי הביקורת נגד השימוש בעילת הסבירות המהותית מופנית בעיקרו של דבר כלפי אותם מצבים שבהם בית המשפט מתערב בשיקול דעתו של דרג נבחר".

כלומר, סולברג הציע שהחלטות הממשלה תמשכנה לבוא תחת עילות הביקורת השיפוטית המנהלית, אבל לא תחת עילת הסבירות הרחבה (שנוצרה על ידי השופט אהרן ברק), בשל הפגיעה הקשה שלה בעקרונות דמוקרטיים. סולברג הציע שעילת הסבירות תמשיך לשמש בביקורת משפטית מנהלית, אך רק על החלטות הדרג המקצועי [ההדגשות במקור, ח. ר.]:

"שונים הם פני הדברים ביחס להחלטות המתקבלות על ידי דרג מקצועי. בדבּרי על החלטות הדרג המקצועי, כוונתי למה שאנחנו מכירים בתור "בירוקרטיה" – מכרזים, היתרים, רישיונות, אישורים וכיוצא באלו הליכים מנהליים המתישים כוחו של אדם. הצד השווה בהחלטות אלו הוא שרובן ככולן החלטות נקודתיות, ועניינן יישום מדיניות, להבדיל מהתוויית מדיניות. במצבים מעין אלו ישנה הצדקה רבה יותר לשימוש בעילת הסבירות המהותית. אומנם כן, בדומה להחלטות של דרג נבחר, גם ביחס להחלטות של דרג מקצועי נעדר לבית המשפט יסוד המומחיות. יחד עם זאת, מצד ההכשר הדמוקרטי, התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו של פקיד מקצועי שאינו נבחר היא צעד לגיטימי יותר. פגיעתה הפוטנציאלית בעקרון הפרדת הרשויות מתונה הרבה יותר".

כלומר ההגבלות על עילת הסבירות שהתווה סולברג מחמירות אף יותר מאלו המצויות בתיקון החוק המוצע שיאפשר לשופטים להשתמש בעילת הסבירות לא רק ביחס להחלטות הדרגים המקצועיים אלא גם ביחס להחלטות דרגים נבחרים שאינם מצוינים בחוק, כגון ראשי עיר או חברי מועצות עירוניות.

אבל גורלי, קרמניצר, באום ושאר זורעי התבהלה, הסיתו לא רק נגד כבוד השופט סולברג, אלא גם נגד מנהיגי מחנה השינוי. הרי שר המשפטים לשעבר, גדעון סער, הנהיג מפלגה שבמצעה הוסבר כי "עילת הסבירות, אשר מעוגנת בפסיקות בית המשפט העליון בלבד, הפכה עם השנים ל'דלת אחורית' להחלת ביקורת שיפוטית על החלטות שנמצאות בליבת העשייה של נבחרי הציבור. לפי עילה זו, השופטים הם הקובעים אם פעולה או החלטה של נבחר הציבור היא סבירה או לא. בכך, שמים השופטים את שיקול הדעת וסל הערכים שלהם מעל זה של מי שהציבור בחר בהם". אך במפלגת "תקווה חדשה" לא הסתפקו בדברים קשים אלו וציינו ב-"תכנית סער לתיקון מערכת המשפט" כי "יש להסדיר את עילות המשפט המינהלי בחקיקה, בדרך שתצמצם את עילת הסבירות ולהחריג את יישומה על החלטות נבחרי ציבור [הדגשה שלי, ח. ר.]. אפילו יאיר לפיד ששלשום הזהיר שצמצום עילת הסבירות היא "ההפיכה המשטרית על מלא" אשר תביא ל-"ריסוק בית המשפט העליון", כנראה שכח שאך לפני שבע שנים אמר כי "לא נכון בעיני שבית המשפט העליון ישנה סדרי עולם בעודו פועל על פי 'מבחן האדם הסביר', שזו הגדרה מעורפלת וסובייקטיבית לגמרי, שהכנסת מעולם לא הכניסה לספר החוקים. לא נכון בעיני שתופר הפרדת הרשויות – הבסיס המקודש של השיטה הדמוקרטית – ורשות אחת תשים את עצמה מעל האחרות". אבל לפיד כבר הסביר לעמית סגל "יושבים מולי אנשים ואומרים: 'אמרת בעבר'. אני יושב מולך, תשאל אותי מה קורה היום".

ושוב, אנו נוכחים לראות כי תומכי הדיקטטורה השיפוטית ינהלו מסע הסתה נגד כל הגבלה על כוחו של בית המשפט העליון. כי האנשים האלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, בעצם סולדים משלטון העם, מתעבים את שלטון החוק ובזים להפרדת הרשויות. הם רוצים בית משפט עליון שישלוט בעריצות (נאורה!) מעל העם ונבחריו, ולצורך כך הם יסיתו, יכפישו, ישקרו, יפיצו פייק ניוז ויעוררו פחד ותבהלה. ומול ההתנהלות הזו שמזכירה משרדי תעמולה בדיקטטורות אפלות יש רק תשובה אחת – לחוקק את הרפורמה, והגבלת עילת הסבירות תחילה!

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל