בית המשפט העליון   מקור: לע"מ (סער יעקב)

התזה אותה פרסתי בסדרת מאמרים זו מבוססת על רציונל חוקתי המבקש לייצר דיאלוג פוליטי הגון בין רשויות השלטון. לפי "הרציונל הדיאלוגי", תפקידה המרכזי של הביקורת השיפוטית הוא להבטיח שעניינים מהותיים יקבלו את תשומת הלב הראויה, ויוכרעו על ידי המערכת הפוליטית רק לאחר שיקול דעת מעמיק. רציונל זה מכתיב אימוצו של מודל בו הפרלמנט ובית המשפט מנהלים דיאלוג בסוגיות המהותיות – דיאלוג שבמסגרתו בית המשפט משמש זרז לקיומו של הדיון, אך לפרלמנט נשמרת זכות המילה האחרונה.

רבים מהמאמצים גישה זו בישראל מבקשים לערוך שינויים מוסדיים מתוך תקווה לשכלל את הדיאלוג בין המערכת השיפוטית למערכת הפוליטית המייצגת את הריבון. אולם שינויים אלו מהווים פתרון זמני בלבד, אשר אינו מרפא את שורש הבעיה העקרונית ולעיתים אף מעמיק את "שיח החֵרשים" בין רשויות השלטון לריבון, משום שהם אינם מתמודדים עם "הפיל שבחדר" – קיומה (והסוואתה) של עמדה פוליטית אצל היושבים בדין. נוסף על כך, תיקונים מוסדיים תלויים ברוב פרלמנטרי מזדמן, העשוי לעשות בהם שימוש נגד תיקונים מוסדיים קודמים, וחוזר חלילה.

• שופטים כשחקנים פוליטיים – בחינה מחדש של מקום הפוליטיקה במשפט

• שופטים כשחקנים פוליטיים – חלום האובייקטיביות ושברו

• שופטים כשחקנים פוליטיים – שופט במדינה דמוקרטית

• שופטים כשחקנים פוליטיים – טענות הנגד והמענה להן

התזה המוצעת מבקשת לשכלל את הדיאלוג הפוליטי, אולם לא באמצעות עריכת שינויי חקיקה נורמטיביים או מוסדיים, אלא באמצעות שינוי תודעתי שיְיַתר תיקון חוקתי. הפנמת התפיסה כי השופט משמש שחקן פוליטי עשויה להוביל לשינוי בתפיסה החוקתית של הכרעתו מתוצר סופי של התהליך הדמוקרטי לשלב ביניים בגיבוש העמדה הפוליטית. הרשות השופטת היא חלק בלתי נפרד מן המערכת הפוליטית, ולכן היא אינה נהנית מבלעדיות שלטונית וגם לא מזכות המילה האחרונה בהליך הפוליטי, אולם השפעתה על התוצר הסופי עשויה להיות מכריעה. לגישה זו אף ניתן למצוא סימוכין בדבריו של הנשיא ברק בטקס השבעת שופטים במשכן הנשיא, בשנת 2004:

"פסק הדין של בית המשפט הוא חלק מדיאלוג. תחילתו במעשה החקיקה והמשכו במעשה הפרשנות… בכך לא מסתיים הדיאלוג. פסק דינו של בית המשפט אינו סוף פסוק. סמכות החקיקה היא גם הסמכות לשנות חקיקה שפורשה על ידי בית המשפט והמביאה לתוצאות אשר נראות למחוקק בלתי רצויות" (אהרן ברק, מבחר כתבים, כרך ד').

הצלחת הדיאלוג הפוליטי במסגרת דמוקרטית תלויה בהתגייסות הצדדים לנהל אותו באופן הגון, כך שיפיק הכרעה המשקפת את "ערכי החברה" במובן האמפירי, ולא כביטוי עמום לתפיסה אישית של השופט. דרישת "דיאלוג הגון" במדינה דמוקרטית היא לא רק בין רשויות השלטון השונות וביניהן לבין אזרחים. יש צורך בהידברות ובפיתוח תרבות של דיון ערכי גם בתוך הרשויות עצמן. בלעדי אלה קיים חשש שהדרישה לחשיפת העמדה הפוליטית של השופטים תיצור "ספירלת שתיקה" בתוך המערכת השיפוטית מצד אותם מועמדים או שופטים הנוקטים עמדות של קבוצות מיעוט, מחשש שהבעת עמדתם תמנע את הגעתם לכס השיפוט או תעכב את התקדמותם בקריירה השיפוטית. במקרה כזה תיווצר שוב הגמוניה שיפוטית המנציחה את הדעה הפוליטית השלטת בזמן נתון, ולא הועלנו בתקנתנו. לפיכך, ובהמשך לדברים לעיל, המערכת השיפוטית נדרשת לעודד עצמאות מחשבתית והבעת עמדה מקורית תוך יצירת "דיאלוג הגון" בין השופטים עצמם, כך שלא תהא הסוואת דעות. מן הצד השני, וכפי שכבר הוזכר בשני המאמרים הקודמים, על שופט המציג עמדה שאינה פופולרית להיערך לאפשרות של ביקורת ציבורית או קולגיאלית, כחלק בלתי נפרד מהדרישות המקצועיות של תפקידו השיפוטי, מבלי שהדבר ירתיעו מהבעת עמדתו.

במדינה דמוקרטית תפקיד הדיאלוג מוטל על כתפיהן של קבוצות האליטה השלטוניות השונות. תפקידן אינו פשוט – עליהן לנהל את המסגרת הפוליטית ובד בבד להיות קשובות לריבון, קרי, לאזרחי המדינה. אין בכך כדי לחייב אותן לקבל החלטה לפי רצון הציבור, אך במקרה כזה הן נדרשות לנמק מדוע הן אינן פועלות כרצונו, לנסות לשכנע בצדקתן, להיות ערוכות לביקורת, ואף להכיר באפשרות שהציבור לא יקיים את החלטתן ביחס לעיצוב המסגרת הפוליטית. "אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה" (בבלי, עבודה זרה לו, ע"א), הוא כלל יסוד בהתנהלותה של אליטה פוליטית המבקשת לזכות באמון הציבור, במיוחד במדינה דמוקרטית, שבה לרוב האזרחים עומדת האפשרות – ואף הזכות – להפוך החלטה שלטונית לאות מתה.

בסופו של דבר, הסכנה בפוליטיזציה אינה כלפי המערכת השיפוטית או כלפי המשטר הדמוקרטי, כטענת המתנגדים, אלא ביחס ליתרונן של קבוצות האליטה בתחרות הרעיונות במדינה, ובמשטר דמוקרטי ראוי לאליטות לעמוד מול "סכנה" כזו. קבוצה פוליטית שלטת המתרכזת בשימור עוצמתה וכוח השפעתה על-חשבון אחריותה הציבורית נהפכת ל-"הגמוניה", דהיינו, לקבוצה המחזיקה בשלטון באופן מוחלט (כמעט) כדי לשרת את מעמד חבריה בלבד, ובכך מתרחקת מהעיקרון הדמוקרטי ואף חותרת תחתיו. ההבדל ברור: אליטה מקבלת את מעמדה השליט מהציבור בשביל הציבור, ואילו הגמוניה נוטלת את השליטה ממנו לטובתה האישית. מסגרת פוליטית תתקשה להתהדר בתואר "דמוקרטיה" אם בראשה עומדת קבוצה הגמונית.

 

השינוי התודעתי הנחוץ

בסדרת מאמרים זו ביקשתי לעורר מחדש את הדיון בדבר מקומה של הפוליטיקה במערכת השיפוטית, ולהציע שינוי תפיסתי-תודעתי – מבלי להידרש לשינויים מוסדיים מרחיקי לכת – שלפיו ראוי להכיר בבית המשפט בישראל כשחקן מרכזי וחשוב במגרש הפוליטי במסגרת הדיאלוג הפוליטי שצריך להתפתח בין רשויות השלטון. הסמכות הניתנת לשופטים לפרש את עקרונות היסוד הפוליטיים לפי תפיסתם הערכית נובעת מתוך גישה הגורסת כי הכשרתם המקצועית ועצמאותם השיפוטית – ולא פחות מכך הגדרתם כ-"אליטה משרתת" – מאפשרות להם מידה מסוימת של בהירות מחשבה ומרחב פעולה. אולם האליטה השיפוטית אינה מחליפה את הריבון, וכדי להבטיח שהאזרחים או נציגיהם ייתנו את דעתם לסוגיות המהותיות העומדות להכרעה ויגיבו באופן ענייני, על השופטים לחשוף את מערכת הערכים הפוליטית שהנחתה אותם בהכרעותיהם ולהכיל בהתאם את תגובת המתנגדים. מטרתה של הצעה זו היא להוביל את השופטים להפנמה תודעתית באשר לתוקף ולמעמד של פסיקתם במסגרת "דיאלוג פוליטי הגון" במדינה דמוקרטית.

כאמור, אפשרות אחרת היא ריסון שיפוטי אולם בשל העובדה שבית המשפט הישראלי הגדיל באופן דרמטי את מידת מעורבותו בעניינים פוליטיים שנויים במחלוקת, נדרש שכלול להגדרת תפקיד השופט במדינה הדמוקרטית. במשטר דמוקרטי ראוי שהחלטותיה של הרשות השופטת יתבססו על תפיסת עולם פוליטית ברורה ומגובשת, שתהא חשופה באופן ברור ומפורש לפני הריבון, קרי אזרחי המדינה, ככל רשות שלטונית הנוטלת חלק בעיצוב המערך הפוליטי של המסגרת הפוליטית. מן העבר האחר ראוי שהציבור יעניק לנציגיו ולשופטיו "מרווח נשימה" להביע את עמדותיהם הערכיות, תוך הבעת תמיכתו או ביקורתו כלפיהן. זהו שלב טבעי שהרשות השופטת וציבור האזרחים צריכים לחוות באופן הדדי במסגרת תהליך של התבגרות פוליטית וצמיחה הדרגתית בחברה דמוקרטית – תהליך שאמור לעודד את הפריית השיח הדמוקרטי ואת שיתוף הריבון בקבלת ההחלטות בסוגיות ערכיות המעצבות את המסגרת הפוליטית שבה הוא חי.


ד"ר שאולי שארף הוא מרצה בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס ברחובות

* סדרת מאמרים זו מבוססת על הדיון במאמר "שופט פוליטי בחברה דמוקרטית" שפורסם בכתב העת מאזני משפט כרך י"ד

users: שאולי שארף

עוד בנושא

אולי יעניין אותך

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר