ד"ר אביחי מנדלבליט   מקור: לע"מ (קובי גדעון)

ביום שני הקרוב תסתיים כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט. כיועץ משפטי לממשלה, מנדלבליט חתר להכשיר כל מעשה פסול וכל התנהלות לא חוקית של משרד המשפטים, הפרקליטות והמשטרה. לפיכך, אין אלא לגחך למשמע החלטתו של מנדלבליט להקים צוות "בדיקה" לבחינת טענות על שימוש לא חוקי של המשטרה בתוכנת הריגול "פגסוס", זמן קצר לפני סיום כהונתו.

 

הממונה להכשרת שרצים

כזכור, זמן קצר לאחר תחילת כהונתו כיועץ משפטי לממשלה, החליט מנדלבליט שרות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, לא תועמד לדין על המתנות שקיבלה מרונאל פישר (בכל זאת, לא קוראים לה בנימין נתניהו).

כאשר נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, ביקשה לקבל את תיק הפרקליטות העוסק בפרשת החקירה של החשדות לשחיתות ברשות המסים על ידי מפלג ההונאה של משטרת מחוז תל אביב, באופן טיפול הפרקליטות בפרשה ובנסיבות סגירת התיק על ידי הפרקליטה רות דוד, מנע מנדלבליט מגרסטל לקבל את התיק בנימוק פרוצדורלי. ואז כאשר נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן, ביקש את אותו תיק, הוסבר לו שהתיק בוער על ידי הפרקליטות.

אם בתחילה הגן מנדלבליט על עוולות המערכת רק מאחורי הקלעים, הרי לאחר שנפתחו תיקי החקירה נגד נתניהו, מנדלבליט עבר להגן בפומבי על כל מעשה פסול ועל כל פעולה לא חוקית שביצעו המשטרה והפרקליטות בדרך למטרה הקדושה.

מנדלבליט הגן בבית משפט על ההחלטה של גורמי האכיפה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה לפני קבלת אישור יועץ משפטי לממשלה – כנדרש בחוק יסוד – עם ההסבר התמוה שהוא נתן אישור בעל פה ולא בכתב. אחרי הכל, פתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן היא עניין של מה בכך, ולכן הגיוני לגמרי שמנדלבליט לא טרח לאשר זאת בכתב.

כאשר נחשפו פעולות פסולות של חוקרי המשטרה בתיקי נתניהו, מנדלבליט עשה כל שלאל ידו כדי לגונן עליהן ועל מבצעיהן. כך, למשל, כאשר עמית סגל חשף את תרגיל החקירה הפסול שנעשה לניר חפץ, מנדלבליט מסר בתגובה כי יבדוק את הנושא ואם יימצאו פגמים בחקירה הם יטופלו. ואיך מנדלבליט "בדק" את הנושא ו-"טיפל" בפגמים? ראשית, הוא הורה למפקד 433, היחידה שביצעה את העבירה לכאורה, שלא לזמן לתשאול את החוקרים המעורבים, ובמקום זאת לבחון את תרגיל החקירה באמצעות מסמכים בלבד. מנדלבליט הסביר שהורה לא לפתוח בחקירה "על מנת שלא לפגוע ביכולת לנהל את המשפט" נגד נתניהו. עם זאת, ביקש מנדלבליט שהממצאים של בדיקת מפקד 433 והמלצותיו יובאו בפניו "בהקדם" כדי שיחליט "באשר לצעדים אותם יש לנקוט". מאז עברו יותר משלוש שנים ומנדלבליט עדיין לא נקט בשום צעדים כנגד אותם חוקרי משטרה שזימנו אישה מקורבת לנחקר כדי להפעיל עליו לחץ פסול. אבל יש עוד זמן עד יום שני הקרוב, כך שהכל עוד פתוח.

מנדלבליט היה גם מי שמנע כל בדיקה של הדלפות מהמשטרה ומהפרקליטות בעניין נתניהו. כאשר פרקליטי נתניהו ביקשו מהיועץ המשפטי לממשלה לבחון את ההדלפות של חומרים מחקירותיו, הוא ענה להם בתגובה כי אין מקום לפתוח בבדיקה של הנושא, ונימק זאת בשלל נימוקים מופרכים כמו חופש העיתונות, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת (ממתי יש לרשויות האכיפה "חופש ביטוי" להדליף – בניגוד לחוק ותוך פגיעה בזכות להליך הוגן – מחקירות של חשודים?).

 

פריצה לטלפונים

וכאשר מדברים על הממשק בין המשטרה לבין טלפונים של חשודים, אין אלא להיזכר מה עשה מנדלבליט לאחר שהמשטרה ערכה חיפוש לא חוקי בטלפונים הניידים של יונתן אוריך ושל עופר גולן החשודים בהטרדת עד. האם מנדלבליט הורה שלא להשתמש במידע שנלקח מהטלפונים – כולל לצורך קבוצה בשם "השלמות חקירה 4000" באפליקציה פנימית של המשטרה? האם הוא פעל לענוש את החוקרים שפעלו בניגוד להלכה מפורשת של בית המשפט העליון? לא ולא, מנדלבליט גייס את המערכת המשפטית הכפופה לו כדי להכשיר את הפעולה הפסולה והחוקרים שפעלו בניגוד לדין יצאו, כרגיל, ללא כל פגע.

למרבה הבושה, בית המשפט העליון נתן גושפנקא להתנהלות הפסולה של גורמי האכיפה כאשר אישר חיפוש במכשירים, על אף שהחיפוש הראשוני נעשה ללא צו בית משפט ובניגוד לדין.

ואם נבחן את הדברים במנותק מהסוגיה הטכנולוגית, מה בכלל ההבדל בין חיפוש לא חוקי של המשטרה בטלפונים באמצעות תוכנה של NSO לבין חיפוש לא חוקי של המשטרה בטלפונים באופן פיזי?

 

הצבוע הגדול

כשזה נגע לו אישית, מנדלבליט התנגד בכל תוקף להתנהלות לא חוקית של המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה.

כאשר נחקר על ידי המשטרה בפרשת הרפז, מנדלבליט התרעם על כך שהמשטרה האזינה לשיחותיו בלי לקבל קודם לכן אישור של בית משפט. כפי שהסביר בעתירה שהגיש: "מי שנהג, בכל רגשי הכבוד, שלא כדין, הם חוקרי המשטרה, שלא היססו להאזין להקלטות שיחותיו החסויות של העותר עם הרמטכ"ל ועוזרו, וזאת אפילו מבלי שפנו מראש לקבל את אישור בית המשפט במסגרת ההליך הייחודי הנוהג על פי דין לשם הסרת החיסיון של עו"ד-לקוח... לפיכך, האזנה לשיחות אלה על ידי גורמי החקירה מהווה האזנת סתר אסורה". כנראה שמה שפסול ביחס למנדלבליט, לגיטימי ביחס לאוריך.

מנדלבליט טען שבמהלך חקירתו התבצעו עבירות על החוק וקרא לבדוק עבירות אלו באופן מיידי: "במסגרת חקירתו ואיסוף חומר הראיות בעניינו נפלו פגמים חוקיים קשים, שיש לתת עליהם את הדעת באופן מיידי וכבר במהלך החקירה". אבל מנדלבליט לא הסתפק רק בזה אלא האשים באופן מפורש את השוטרים בעבריינות: "גורמי החקירה הפרו את הוראות החוק האלמנטריות ביותר שוודאי ידועות להם היטב... מדובר בהתנהלות שערורייתית". מעניין איך בפרשת חפץ ובפרשות אחרות בהן חוקרי המשטרה התנהלו שלא כדין, מנדלבליט לא טרח לתת על כך את הדעת.

גם הפרקליטה שטיפלה בתיק נגדו, נחשדה על ידי מנדלבליט בשיקולים זרים: "יש אפוא לחשוש שמא המטרה שעמדה לנגד עיניה [של הפרקליטה המטפלת] הייתה השפעה על עתידו המקצועי [של מנדלבליט], דבר שבוודאי איננו בגדר סמכותה או מתפקידה, ואיננו ממין העניין של החקירה הפלילית כלל ועיקר".

אפילו החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, לפתוח נגדו בחקירה הייתה לא חוקית לדעתו המלומדת של מנדלבליט: "החלטתו של וינשטיין היועץ המשפטי [לפתוח בחקירה] היא בלתי סבירה, בלתי מידתית ובלתי חוקית". בשיחות סגורות טען מנדלבליט כי מערכת אכיפת החוק תופרת לו תיק – ועושה זאת בהוראה של היועץ המשפטי לממשלה.

וכשפרקליט המדינה דאז, שי ניצן, משך את ההחלטה על עילת סגירת התיק נגד מנדלבליט, אמר הלה לאפי נוה "אתה מבין שהמניאק הזה לא מחליט בתיק שלי? אני לא יודע מה לעשות איתו". מנדלבליט הסביר לנוה כי כך "יכול [ניצן] להחזיק אותי בגרון".

גם להדלפות היה מנדלבליט רגיש במיוחד וטען כי חקירת פרשת הרפז "לוותה, למרבה הצער, בהדלפות ובפרסומים מגמתיים, שפגעו בשמו הטוב של העותר". מנדלבליט הסביר כי מתחילת החקירה "הדליפו גורמי החקירה הדלפות הפסולות והאסורות של חומרי החקירה... ואף פרסום מהלכי חקירה שננקטו ושאמורים היו להתבצע בעניינו של העותר. על חומרים אלה נסמכו חלק בלתי מבוטל מן הדיווחים באמצעי התקשורת, שהגיעו עד כדי סילוף ועיוות מגמתי של האירועים וגרימת נזק בל ישוער לעותר".

מנדלבליט הגיע למסקנות מרחיקות לכת ביחס למטרתן של אותן הדלפות: "לדאבונו של העותר, נוכח האינטנסיביות והמגמתיות של הדלפות אלה, לעותר ולבא כוחו מהסנגוריה הצבאית לא היה מנוס מן המסקנה הקשה, לפיה מדובר בהתנהלות מכוונת שנועדה לפגוע בעותר ולהפעיל לחץ פסול על מקבלי ההחלטות".

במכתב שנשלח לווינשטיין, הסבירו פרקליטיו של מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה מדוע ההדלפות מחקירת המשטרה הן עבירות פליליות חמורות: "אם מעשים אלה, שחצו כל קו אדום אפשרי, לא עולים כדי ביצוען של עבירות פליליות של מרמה והפרת אמונים, גילוי בהפרת חובה, שיבוש מהלכי משפט, עבירות על חוק האזנת סתר ועוד – לא נדע עבירות אלה מהן". ואכן, איך שמנדלבליט הפך ליועץ משפטי לממשלה, הוא לא ידע עבירות אלה מהן.

וכמובן, מנדלבליט דרש אז מהיועץ המשפטי לממשלה "להורות על פתיחה לאלתר בחקירה פלילית לאיתור המדליפים". כנראה שחופש העיתונות, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הטרידו אותו פחות כאשר היה הצד הנפגע מהדלפות של גורמי האכיפה.

Avichai Mandelblit and Yehuda Weinstein Cropped

יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט

 

הבעיה האמיתית

מנדלבליט היה יועץ משפטי לממשלה גרוע שהצטיין רק בדבר אחד – הכשרת כל עוולה וכל מעשה פסול ולא חוקי שמבצעים גורמי האכיפה והמערכת המשפטית. עם זאת, הבעיה היא לא רק במנדלבליט אלא קודם כל בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

במאמר שפרסמתי בבמה זו אודות יועץ משפטי לממשלה אחר הסברתי כי "מעבר לסיבות העקרוניות בגינן יש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – ובעיקר סיום ניגוד העניינים המוסדי החריף המגולם בתפקיד היועץ/תובע והכפפתו לעיקרון האיזונים ובלמים – חשוב לבצע את הפיצול כדי לשוב ולהעמיד את הדמוקרטיה הליברלית מעל רודנות המשפטנים".

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מחזיק ביותר מדי עוצמה – פרופ' שלמה אבינרי הגדיר את התפקיד כבעל הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי – ואין עליו את האיזונים והבלמים הנדרשים במשטר דמוקרטי. את כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה היוצא אפשר אפוא לסכם בכך שהתפקיד רב העוצמה שנשא נוטה להשחית את כל המחזיקים בו, אולם מנדלבליט התגלה כאדם נוח במיוחד להישחת.

חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל

users: חיים רמון

מהידוע לי:
מנדלבליט ישר כמו סרגל.
הכותב(גם אני( פחות...

בני בנקר
עוד משהו חשוב שרמון שכח במאמר המאלף, שממחיש את האמירה: אין הגמל רואה את דבשתו.
מנדלביט מונה ליועמ"ש במרמה. כפי שאמרו שי ניצן ויהודה ויינשטיין, תיק החקירה הפלילית של מנדלבליט בפרשת אשכנזי-הרפז, לא נסגר בעילה "חוסר אשמה". איך אמר היועמ"ש דאז ויינשטיין ? הראיות שנאספו נגד מנדלבליט לא הגיע לרמה הנדרשת להרשעה פלילית. ועדת שמגר, שקבעה את הכישורים הנדרשים מאדם שרוצה להתמנות ליועמ"ש, קבעה בין השאר שהוא חייב להיות בעל כישורים להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. כאשר שופט העליון לשעבר דנציגר, נחקר בחקירה פלילית בפרשת לחייני, שדנציגר היה העו"ד שלו, הוא השעה עצמו מידית משיפוט בעליון וכול מומחי המשפט קבעו בפסקנות שאם תיק החקירה נגדו לא ייסגר בעילה של "חוסר אשמה", דנציגר לא יוכל לחזור לשיפוט בעליון. משה ניסים, שהיה חבר בוועדת האיתור שמינתה את מנדלבליט, אמר שלו המיידע הזה על מנדלבליט היה בידי הוועדה, הוא היה נפסל על הסף. מכאן שמנדלבליט התמנה במרמה, כאשר הסתיר מוועדת האיתור שהוא חסר כישורים לתפקיד. גם יהודה ויינשטיין ושי ניצן, שלא טרחו לעדכן את וועדת האיתור בחוסר הכישורים של מנדלבליט לתפקיד, ביצעו לדעתי עבירה ברורה של הפרת אימונים כלפי הציבור שבשליחותו הם מילאו בצורה כושלת את תפקידם.

עוד בנושא

אולי יעניין אותך

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר