שר הביטחון יואב גלנט נושא באחריות מיניסטריאלית ותפקודית למחדל השבעה באוקטובר, ורק על כך הוא היה צריך להגיש את התפטרותו כבר ממזמן. אבל שר הביטחון גם אחראי, לצד חברי קבינט המלחמה האחרים, לאישור תוכנית המלחמה הכושלת שהכין המטכ"ל, ושבגללה צה"ל נאלץ לכבוש שוב ושוב מקומות שכבר כבש ואז נסוג מהם. שר הביטחון מפגין חוסר הבנה אסטרטגית משום שהוא אינו מצליח להבין שאין שום דרך להשיג השמדה מלאה של היכולות הצבאיות של החמאס, בלי לכבוש את רצועת עזה כיבוש צבאי מלא.
מרקוס קלינגברג – הניצול האחרון
יליד פולין, 2015-1918. עבד כסגן המנהל של המכון הביולוגי בישראל, בגד עבור ברית המועצות
האם מרקוס קלינגברג היה "המרגל שגרם את הנזק החמור ביותר לביטחון המדינה"? כך או כך, מדובר בארכי-בוגד אשר נוכח הרגישות של המידע שהעביר ונוכח המבוכה הביטחונית הרבה שגרם, נאסר תחת שם בדוי, אברהם גרינברג. לחוג מכריו נאמר שהוא מאושפז בסנטוריום בשווייץ. רק כעבור שנים פורסם בציבור חלק קטן מפרטי הפרשה.
מאז השבעה באוקטובר בכירים לשעבר (ושלא לשעבר) בדרג המדיני ובדרג הצבאי מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולנקות את עצמם מאחריות למחדל הנורא. הם טוענים שהם לא תמכו בקונספציות "הכלת החמאס" ו-"בידול החמאס" ובאשליית "החמאס מורתע", כאשר בפועל הם תמכו בהן בכל לב ואיש מהם לא דרש את מיטוט החמאס.
בשבועות האחרונים נודע ממספר מקורות, ישראלים וזרים, כי בית הדין הפלילי הבינלאומי ((ICC עומד להוציא צווי מעצר לבכירי ממשל ישראלים בקשר למלחמה ברצועת עזה (כפי נראה בנוסף להוצאת צווים כנגד בכירי חמאס).
לפי הפרסומים, צווי מעצר יוצאו כנגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וייתכן שגם נגד שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי.
ככל שאכן יוצאו צווים אלה, מה משמעות הצעד ומהן השלכותיו?
"תפיסת הביטחון המסורתית של ישראל גובשה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20... באותם הימים נקבעה תפיסת עולם מדינית-ביטחונית הנשענת על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית (מניעת פגיעה בישראל) ודוקטרינה צבאית התקפית (העברת המלחמה לשטח האויב ובמידת האפשר גם מתקפה מקדימה)... דוקטרינת הביטחון הייחודית נשענה על 'משולש הביטחון' ('שלוש רגליים'): הרתעה למניעת מלחמה, התרעה מודיעינית מספקת מפני מלחמה והכרעה מהירה במתקפה מוחצת לסיום מהיר של המלחמה".
דן מרידור ורון אלדדי, תפיסת הביטחון של ישראל
הרבה נכתב ועוד ייכתב על פסק הדין בעניין הסבירות (בג"ץ 5658/23). חלק לא מבוטל ממה שכבר נכתב על פסק הדין נסמך על טענות הנוגעות לתורת המשפט ואפילו עוסק בשאלה מהו משפט. אני מן האנשים הסבורים כי שאלות משפטיות דוקטרינריות דוגמת השאלה האם לבית המשפט העליון יש סמכות לפסול חוקי יסוד ומהו בסיס הסמכות הזו, אינה יכולה להיפתר על ידי טענות מושגיות בדבר מהותו של המשפט. בסופו של יום, סמכותו של בית המשפט לפסול חוקי יסוד היא לא סוגייה מושגית כי אם סוגייה נורמטיבית (ראו אלון הראל, "חוקי היסוד וסמכות בית המשפט").
חייבים להסתכל למציאות בעיניים. ישראל כשלה כישלון מהדהד במלחמת "חרבות ברזל" ושלטון החמאס כנראה ישרוד גם לאחריה. קבינט המלחמה והמטכ"ל לא הצליחו להשיג אף אחד ממטרות המלחמה שנקבעו, ובזבזו את ההישגים שהשיגו לוחמינו הגיבורים באומץ ובהקרבה עילאיים. ראש הממשלה וקבינט המלחמה לא הפגינו את המנהיגות הנדרשת במלחמה, ונכשלו בהובלת הצבא לניצחון.
קבינט המלחמה כבר סיים את המלחמה בפועל, אבל חבריו מסרבים להודות בכך, אם בשל חששם מהשלכות הפוליטיות הקשות שיהיו להכרה בתבוסה ואם משום שהם עצמם מתקשים להשלים עם הכישלון לו הם אחראים. כפועל יוצא, לוחמינו הנמצאים ברצועת עזה, שכבר לא מנהלים מלחמת הכרעה מול החמאס, מסכנים חיים לחינם. יתר על כן, הסירוב של קבינט המלחמה להכיר במציאות, לא מאפשר לישראל לקדם עסקת חטופים טובה יותר.
על פי הדיווחים, בעסקה המוצעת עתה ישוחררו רק 33 חטופים מתוך 133 החטופים שנמצאים ברצועת עזה, ובתמורה תתחייב ישראל להפסקת אש שתימשך שנה. המתווכים המצריים הסבירו שהמתווה המוצע מבוסס "על הפסקת אש שכוללת חילופי שבויים ותקופות של רגיעה ללא חילופי שבויים". במילים אחרות, ישראל תסיים דה-פקטו את המלחמה ברצועה כפי שדורש החמאס, אבל ארגון הטרור לא ישחרר בתמורה את כל החטופים, החיים והמתים, המוחזקים ברצועה.
הסכמה של הקבינט לעסקה הזו, או לעסקה דומה לה, תהיה טעות מרה.
בגלל סירובו להודות שהמלחמה הסתיימה בפועל, קבינט המלחמה לא יכול לקדם מתווה עסקה שבו ישראל תדרוש את החזרת כל החטופים, החיים והמתים, ובתמורה תסכים להכרזה פורמלית על סיום המלחמה. מתווה כזה לא ישנה בהרבה את תוצאות המלחמה, שכן הלחימה העצימה הופסקה כבר מזמן, מרבית הכוחות כבר נסוגו מהרצועה וקבינט המלחמה כבר הסכים לדרישת החמאס לסיום דה-פקטו של המלחמה כחלק מכל עסקה שתושג.
ישראל צריכה להכריז על מתווה "כל החטופים" באופן פומבי על ידי ראש הממשלה וכל חברי קבינט המלחמה, כדי להראות למדינות העולם, לאו"ם ולתקשורת העולמית כי ישראל מוכנה לסיים את המלחמה כדי להחזיר את כל חטופיה, וכדי ליצור לחץ מדיני על החמאס לקבל את העסקה.
אם החמאס יסכים למתווה "כל החטופים", אז נקבל את כל החטופים בחזרה ונוכל להתקדם להליך מעמיק של בדיקת המחדלים והסקת מסקנות. אבל אם החמאס לא יסכים למתווה "כל החטופים", על הקבינט להכריז בקול אחד כי השטן החמאסי נחוש להמשיך במלחמה ולכן אין לישראל ברירה אלא לחזור ללחימה עצימה ולהיכנס בכל הכוח לרפיח, לעזה, לח'אן יונס ולשאר חלקי הרצועה, כדי לכובשה באופן מלא ולמוטט הפעם באופן מוחלט וסופי את שלטון החמאס, בדיוק כפי שארצות הברית ובעלות בריתה מוטטו את מדינת דאע"ש.
חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל
אלון הראל | 01 במאי 2024
Read moreיגאל ליברנט | 29 באפריל 2024
Read moreשמחה רוטמן | 25 באפריל 2024
Read moreחיים רמון | 24 באפריל 2024
Read moreניסים סופר | 18 באפריל 2024
Read more