דְּיוֹמָא

לפני שישה חודשים, בשיאה של פריחה כלכלית חסרת תקדים באמריקה, היה הקונצנזוס הכללי בוואשינגטון שסיכוייו של טראמפ להיבחר לתקופת כהונה שנייה גבוהים מחמישים אחוז. באותו הזמן אפשר היה לדמיין שיחה שמנהלים בני זוג המתגוררים באחד ממעוזי המעמד הבינוני הלבן – בפרבר של עיר גדולה באחת ממדינות המפתח האלקטוראליות, כמו פנסילבניה או אוהיו – אותם אנשים שעל פי חוקרי דעת הקהל עשויים לקבוע, כמו תמיד, את תוצאות הבחירות לנשיאות השנה.

היא: ״קראת את הציוצים מעוררי הבחילה של טראמפ היום? איזו גסות רוח, ובמיוחד כלפי נשים. והכאוס בוושינגטון! ממש אי אפשר לסבול את זה. הוא עשוי לאבד אותי ונשים רפובליקאיות אחרות בנובמבר״.

הוא: ״הוא בהחלט לא מוסיף כבוד למוסד הנשיאות. אבל פתחתי היום את המעטפה האחרונה מקרן הנאמנות שלנו ונחשי מה? ההשקעות שלנו שולשו בתקופת כהונתו של טראמפ. יש לנו עכשיו מספיק כסף לשלוח את ג׳וניור לקולג' ולממש את החלום שלנו לטיול מסביב לעולם. את רוצה לסכן את זה עם נשיא דמוקרטי בבית הלבן?"

בסוף השנה שעברה, כאשר ברור היה שסגן הנשיא לשעבר ג׳ו ביידן עומד להיות המועמד הדמוקראטי לנשיאות, קשה היה להניח שבוחרים ״מתנדנדים״ כמו בני הזוג מפרברי פילדלפיה או קליבלנד שהצביעו בעד טראמפ ב-2016, יתלהבו מהאלטרנטיבה – פוליטיקאי ישיש מדלוור שמייצג מפלגה הנסחפת בהדרגה שמאלה. האם כדאי לאתגר את הסטטוס קוו הפוליטי כאשר המצב הכלכלי פועל לטובתך?

בו בזמן ועל פי רוב משאלי דעת הקהל, היו סימנים ש-"האמריקאים הנשכחים", כפי שטראמפ כינה אותם, יבחרו בו שוב. עובדי הצווארון הכחול מפנסילבניה, אוהיו ומישיגן שנטשו את המפלגה הדמוקראטית לפני ארבע שנים לטובת המנהיג הפופוליסטי והלאומן הכלכלי שהבטיח להחזיר את העבודות בתעשייה שסין ״גנבה״ מארצות הברית – עדיין נמצאו עמוק בכיסו של המרקנטיליסט שיושב בבית הלבן.

Donald Trump in Ypsilanti

"האמריקאים הנשכחים" – הנשיא טראמפ נואם במרכז טכנולוגי במישיגן, 2017

אבל כעת יש לי תחושה שבני הזוג שלנו לא יבלו את הקיץ על אוניית תענוגות וספק אם ג׳וניור ילמד השנה בקולג׳. על רקע מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה, הציפיות של שניהם הן כעת נמוכות ביותר ומצטמצמות לתקווה שהנגיף לא יפגע במשפחתם ושהתמוטטות המשק לא תחסל את מקורות הפרנסה שלהם ותכלה את חסכונותיהם.

לא צריך דוקטוראט במדע המדינה כדי להגיע למסקנה שאסונות טבע פוגעות במעמדם הפוליטי של מנהיגים שאיתרע מזלם לזכות בפורענות כמו מגפת הקורונה בתקופת כהונתם.

גם אם יש לך את הכריזמה של ברק אובמה ואת האינטליגנציה של ביל גייטס ספק אם זה ישנה במשהו לבוחר המדוכך שתקוע בבית עם הילדים, שחושש לחייו כל פעם שהוא משתעל ושמקווה שלא יפטרו אותו מעבודתו. הסיכויים שהוא יעניש אותך ביום הבחירות גדולים ביותר.

יש מנהיגים שמתעלים על עצמם בעת משבר לאומי ומצליחים להפגין כושר מנהיגות ולגייס את אזרחי המדינה מאחורי אג׳נדה מלכדת. ההיסטוריה כנראה לא תכלול את טראמפ ברשימה הזאת.

בתחילת השנה, מיד לאחר שהופיעו סימנים שהמגיפה התפשטה מסין לאמריקה, נהנה טראמפ מחלון הזדמנויות פוליטי. רוב הציבור האמריקאי עמד לצדו של הנשיא שהוביל אותם למלחמה כנגד האויב המסתורי שהתחיל להפיל חללים במדינה.

Donald Trump Signs the Congressional Funding Bill for Coronavirus Response

הנשיא טראמפ חותם בתחילת מרץ על חוק המגדיל את התקציב כדי להילחם בהתפשטות מגפת הקורונה בארה"ב

טראמפ פיספס את ההזדמנות שניתנה לו. נקודת המפנה הגיעה בעקבות ניסיונו הכושל להפוך לכוכב טלוויזיוני באמצעות מסיבות העיתונאים בהן היה אמור להסביר את האתגרים שעמדו בפני האומה האמריקאית. טראמפ היה אמור לשחק את צ׳רצ׳יל – כשברקע נשמעים הצלילים של ״אנו נתגבר״ – במלחמה מול נגיף הקורונה.

טראמפ אמנם צדק שתדרוכי הקורונה הטלוויזיוניים שלו זכו ליותר צופים מאשר תוכנית הריאליטי "הרווקה", אבל מה שמאות אלפי אמריקאים ראו היה מופע מביש. מי שאמור היה להופיע בתור מנהיג העולם החופשי התנהל כמו סטנדאפיסט כושל שלא מסוגל להצחיק אפילו את אשתו שנמצאת בקהל.

במקום לגלות מנהיגות העדיף טראמפ לריב עם עיתונאים ללא הפסקה, להשמיץ את מתנגדיו הפוליטיים, להיסחף אל תוך טריפ נרקיסיסטי ואפילו לתת עצות רפואיות תמוהות. אמריקאים רבים גילו לתדהמתם כי המנהיג הלאומי שלהם פשוט לא יודע מה הוא עושה ולבטח לא שולט במצב.

White House Coronavirus Update Briefing

עיתונאים וחברי צוות בכירים בבית הלבן יושבים בריחוק האחד מן השני בתדרוך קורונה של הנשיא טראמפ שנערך במאי

השבוע כאשר הפער לטובת ביידן התרחב ל-15 אחוזים ניסו פרשנים מהשמאל הפוליטי להסביר את ההידרדרות האלקטורלית של טראמפ באמצעות פרשנויות המדגישות את הממד האידיאולוגי של התהליך.

אבל האמת היותר פשוטה היא שהטיפול של טראמפ במשבר הקורונה הוכיח את מה שרבים חשדו בו עוד קודם לכן. לטייקון מניו יורק ומארח תוכנית הריאליטי לשעבר אין את הכישורים להיות הנשיא של המעצמה הגדולה ביותר העולם. אדם שלפני בחירתו כנשיא לא שימש בתפקיד ציבורי בכיר כלשהו ושאפילו את ההיסטוריה האמריקאית אינו מכיר היטב, לא מתאים לשמש כשריף של עיירה נידחת, קל וחומר מעצמה גרעינית.

והאירוניה ההיסטורית היא שמבקריו של טראמפ בשמאל תיארו אותו עד לפני משבר הקורונה בתור מנהיג אוטוריטרי, דיקטטור מסוכן תואם היטלר. על פי התזה הזאת אמור היה טראמפ לנצל את משבר הקורונה ואת ההתמוטטות הכלכלית שבאה בעקבותיו, ולעשות את מה שהיטלר, מוסוליני ולהבדיל אלף אלפי הבדלות הנשיא פרנקלין רוזוולט, עשו במקרים דומים – להכריז על מצב חירום, להרחיב את שליטתו על המערכת הפוליטית והכלכלית ולעקר את השפעתם של מוקדי כוח מתחרים.

אבל המודוס אופרנדי של טראמפ היה בדיוק הפוך. טראמפ העביר את האחריות לטיפול בקורונה למושלי המדינות וסירב לגלות מנהיגות אל מול התפשטות המגפה בארצות הברית. בו בזמן הוא סירב לנצל את הסמכויות שבידו כדי לכפות על התעשייה הפרטית לייצר מכונות הנשמה ומכשירים רפואיים נדרשים אחרים. אפשר לשער שאם טראמפ היה מחליף את היטלר כקנצלר של גרמניה בשנות השלושים של המאה הקודמת, המפלגה הנאצית הייתה מאבדת את השלטון לאחר כמה חודשים.

הניסיון של טראמפ להטיל את האחריות להתפשטות המגיפה על סין ולהאשים את הדמוקרטים בשיתוף פעולה עם הקומוניסטים בבייג'ינג אולי הזריק אנרגיה לבייס שלו, אך ספק אם הצליח למשוך אליו בוחרים "מתנדנדים".

כשאמריקאי בוחר נשיא הוא למעשה קונה ביטוח שמי שיישב בבית הלבן בארבע השנים הבאות יהיה מסוגל לנהל את המדינה בזמן משבר מדיני או כלכלי. תפקיד הנשיא הוא להכין את האומה האמריקאית לקראת האתגרים הקשים העומדים בפניה ולא לקטר ולהאשים את כל העולם – חוץ ממנו – במה שקורה. מהבחינה הזאת טראמפ נכשל ובגדול.

טראמפ כשל גם בתגובתו להפגנות ולמעשי האלימות שהתרחשו לאחר הריגתו של אזרח שחור בידיו של שוטר לבן. טראמפ הבטיח שהוא יבלום את המפגינים האלימים וישליט חוק וסדר בערים הגדולות. והנה, המנהיג שהשווה את עצמו לאברהם לינקולן, שב והתגלה כחלשלוש. על רקע זה ניתן להסביר את העלייה בשיעורי התמיכה בביידן. גם אם הבחירה הייתה בין טראמפ לבין ג'אר ג'אר בינקס, אמריקאים רבים היו מעדיפים לבחור את הדמות השנואה "ממלחמת הכוכבים: אימת הפנטום".

DC George Floyd Protest

במהומות הוסב נזק רב לרכוש פרטי (התמונה מוושינגטון די.סי. מסוף מאי)

כבר לפני המגיפה החל טראמפ לאבד את התמיכה בקרב חלק מציבורי הבוחרים שנתנו לו את קולם לפני ארבע שנים. נשים לבנות, למשל, נטשו אותו כבר בבחירות לקונגרס ב-2018. על פי משאלי דעת קהל מהעת האחרונה טראמפ כנראה איבד גם את המצביעים מעל גיל 60 ומצבו בקרב עובדי הצווארון הכחול מתחיל להידרדר.

אחרי הכל, העבודות בתעשייה לא חזרו מסין לפנסילבניה, מישיגן ואוהיו. החקיקה החשובה היחידה שעברה בקונגרס בתקופת כהונתו של טראמפ, הורדת רמת המס על החברות הגדולות, שיפרה את מצבם של המיליארדרים שמאיישים את הקבינט של טראמפ אך לא תרמה לרווחה הכלכלית של "האמריקאים הנשכחים".

הרבה אמריקאים וישראלים המשתייכים לימין הפוליטי מפנטזים שהטראמפיזם – מעין לאומיות אמריקאית המעוגנת בערכים הסטוריים מסורתיים לצד תמיכה חזקה במדינה היהודית – ימשיך לפרוח גם לאחר טראמפ. אבל המגמה הדמוגרפית בארצות הברית היא של רוב נוצרי לבן המצטמק בהדרגה בעוד המיעוטים ורבים מבני הדור הצעיר נעים שמאלה. תקופת הנשיאות הכושלת של הנשיא הנוכחי רק מבטיחה שתוחלת החיים הפוליטית של הטראמפיזם לא תעלה על ארבע שנים.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי ופרשן לעניינים גלובליים, ובעבר מרצה למדע המדינה באמריקן יוניברסיטי ועמית מחקר במכון קאטו

users: לי-און הדר

Anonymous
מהפה שלך לאוזן של מפלצת הספגטי המעופפת.

ליברל קלאסי
מדהים. חוץ משנאה אישית לטראמפ, אין פה כלום. האמריקאי הממוצע עדיין יעדיף אותו על פני ביידן הדמנטי ואנטיפה שרוצים לבצע מהפכה קומוניסטית אלימה.

הנקראים ביותר

החדשים ביותר