דְּיוֹמָא
הפגנות יום שישי מול גדר המערכת, שכונת אל-בוריג', 2018   מקור: ויקיפדיה

השלב השני – אפריל-יולי 2018: מאמץ נוסף לפיוס בצל "צעדת השיבה הגדולה"

לאחר כישלון מהלך הפיוס הראשון הבין יחיא סינוואר כי עליו לחפש מנוף רב עוצמה למימוש מטרתו. הוא החליט להפעיל לחץ על הגבול עם ישראל באמצעות צעדות המוניות של תושבי עזה לכיוונה, בארגון והכוונה של אנשי חמאס, תחת הדרישה ל-"הסרת המצור".

"צעדת השיבה הגדולה" החלה ב-30 במרץ, והצעדות נמשכו לסירוגין לאורך אפריל ומאי, והגיעו לשיאן ב-14 במאי, יום העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, שהיה – במקרה או שלא במקרה – גם "יום הנכבה". רבים תהו מה ביקש סינוואר להשיג ומספר התשובות כמספר התוהים. אם לשפוט על פי התוצאות, נראה שהיה זה תרגיל שנועד להוביל לפיוס פנימי. ישראל התלוננה על הפרת ריבונות, מצרים מיהרה להתערב, ושוב עלה פתרון הפיוס על השולחן, הפעם בתוספת מנוף-לחץ קבוע שחייב פתרון ארוך טווח.

ייתכן ואפילו סינוואר הופתע ממהירות ההצלחה שלו. כבר ב-22 במאי 2018 יצא נתניהו למפגש חשאי עם נשיא מצרים אל-סיסי, שלחץ עליו לאפשר הסדרה שתכלול פיוס פלסטיני שיחזיר את אבו מאזן לעזה גם ללא תנאי מקדים של פירוז הנשק. ב-25 ביוני יצאה משלחת חמאס בראשות אבו מרזוק למפגש ברוסיה עם סגן שר החוץ בוגדנוב. אבו מרזוק ביקש שרוסיה תיקח חסות על תהליך הפיוס הפלסטיני. במהלך פגישה זו בוגדנוב "הביע את העמדה הרוסית הקוראת לכלל הפלגים הפלשתינים למו"מ משותף תחת חסות רוסית להשגת פיוס ואחדות לאומית כדי להתמודד עם האתגרים שעומדים בפני הפלשתינים, ובראשם היחסים עם ישראל".

Abu Marzook

מוסא אבו מרזוק

אבו מאזן הבין שנפתחה עבורו הזדמנות נוספת, ונפגש עם סלאם פיאד, שאינו איש פת"ח, במטרה להקים ממשלת אחדות עם החמאס שתהיה מוסכמת גם על הפלגים הנוספים. פיאד יושב בשנים האחרונות דרך קבע בארצות הברית וקשור עם קבוצה פלסטינית שחזונה הוא בניית חברה ומשק פלסטיניים מודרניים ויחסי שלום עם ישראל. אחד הבכירים בקבוצה זו הוא עדנאן מג'אלי, איש עסקים המיודד עם ג'ארד קושנר ושאף לעמוד בראשות ממשלת הפיוס. גם בגדה היו למג'אלי מהלכים – הוא נתמך על ידי ותיקי אגודות הכפרים וזכה לסיוע של אחיו, ראש עיריית טובאס. ב-30 ביוני נפגש מג'אלי עם הנייה ברצועת עזה, והציג לפניו תוכנית לפיה חמאס ייכנס כמפלגה לאש"ף, פקידיו ולוחמיו ישתלבו במנגנונים מאוחדים, והמאבק החמוש ייזנח.

על הרצון של החמאס בפיוס מעידה ההודעה החיובית שהוציא יועצו של הנייה, אחמד יוסף, לאחר הפגישה. מדובר בהודעה שהיא לא פחות ממדינה, לאור העובדה שמג'אלי הציע, בין היתר, את זניחת המאבק החמוש: "למג'אלי יש כישורים שיכולים להוביל אותו לקדמת הבמה של הפוליטיקה הפלסטינית, כולל הימצאות בעמדות רמות דרג ותפקידי הנהגה. יש לו קשרים בינלאומיים ענפים, והצלחותיו בעסקים, כמו גם בהמצאות מדעיות, יכולים להעניק לו את הסיכוי להוביל פעילות פוליטית. חמאס קיבלה בברכה את כל רעיונותיו לאחר דיונים נרחבים. התנועה אינה מטילה עליו וטו, והושגו הבנות באשר לפיוס והסרת המצור".

שבוע לאחר מכן הרצון של החמאס בפיוס שב ונחשף בדמות ציוץ של בכיר התנועה אבו מרזוק, שהאוריינטציה הרוסית-מצרית שלו הוזכרה למעלה: "חמאס רוצה במדינה פלסטינית בגדה וברצועה, שבירתה ירושלים. מעוניין בפיוס פנים־פלסטיני על בסיס אחדות, שותפות פוליטית וסילוק הכיבוש. שואף להסרת המצור מעל עזה ולגיבוש תוכנית שתפתור את בעיותיה. מסרב להפרדה בין עזה לגדה, ולמה שמכונה "העסקה האולטימטיבית".

בהנהגה הישראלית היו כנראה מי שהתנגדו למהלך הפיוס. עוד באותו יום נחסמה הגישה מישראל לחשבון הטוויטר של אבו מרזוק. רק בזכות ערנותו של ראש דסק פלסטינים בתאגיד השידור "כאן", גל ברגר, יכול היה הציבור הישראלי להתוודע לציוץ זה. בטור שכותרתו "פתח וחמאס מוכנים לפשרה כואבת" ("הארץ" 09.07.18).

Twitter Gal Berger

רוסיה המשיכה להיות מעורבת בתהליך. ב-14 ביולי נפגש פוטין עם אבו מאזן, ושוחח איתו על ענייני האזור. התיווך נתן את אותותיו וכבר חמישה ימים לאחר מכן השיב הנייה לראש המודיעין המצרי תשובה חיובית להצעת הפיוס שהעלו המצרים. למחרת דיווח שלומי אלדר מפי מקור פלסטיני: "מעולם לא היה הפיוס קרוב יותר מכפי שהוא נראה היום". המקור העריך כי הצדדים קרובים להסכים על נוסחת פשרה מצרית למחלוקת הגדולה ביותר ביניהם – שליטה על מנגנוני הביטחון ופירוק הזרוע הצבאית של חמאס מנשקה. ואכן, נראה היה שהצדדים ניצבים על סף הסכמה על מתווה קונקרטי לפתרון סוגיה זו.

במקביל, פרסמו יועצי הנשיא טראמפ – קושנר, ג'ייסון גרינבלט והשגריר בישראל דיוויד פרידמן – מאמר הקורא לחמאס להשתנות על מנת לאפשר לאזור לשגשג. ב-23 ביולי אמר קושנר שממשל טראמפ יהיה מוכן לדבר עם ממשלה פלסטינית שהחמאס חלק ממנה, אם זה יקבל על עצמו את תנאי הקוורטט. במקרה זה ניתן לראות כיצד קושנר מוכן היה להסתפק בדרישות מקלות יותר מאשר אלו שהציב הקבינט הישראלי בחודש אוקטובר 2017, ולמעשה יישר בכך קו עם פוטין וא-סיסי, מהלך שהגדיל את הלחץ על נתניהו.

ב-28 ביולי, ערב יציאת משלחת פת"ח לקהיר, חזר אבו מאזן על גישתו לפיה הרש"פ צריכה לקבל אחריות מלאה, ולא חלקית, על רצועת עזה. משלחת פת"ח יצאה למחרת למצרים, לדון עם המודיעין המצרי על הצעת הפיוס שהוצעה ושוהחמאס כבר קיבלה. לפי מקור בפת"ח רוב המכשולים הוסרו. למחרת הגיעה משלחת החמאס לקהיר. לפי אבו מרזוק הוסכם כי סמכויות הביצוע והשיפוט ברצועה יעברו, תחת השגחה מצרית, לרש"פ שהחמאס יהפוך להיות פלג בתוכה. סמכות גביית המיסים עבור הרש"פ ברצועה תיוותר בידי חמאס.

לפי אלדר גילו בכירי הפת"ח אופטימיות רבה והיו משוכנעים שממשלת אחדות פלסטינית המורכבת מאנשי חמאס-ופת"ח תקום במהירות יחסית, וששרי הממשלה הממונים ייכנסו ללשכותיהם ברצועת עזה כבר באמצע ספטמבר. אנשי חמאס שתמכו בפיוס, התנגדו למתווה הפסקת האש שהציע נתניהו, שמשמעותו הקלות במצור תמורת שקט, בנימוק שהוא אינו מציע אופק מדיני. אנשי החמאס התנגדו גם לרעיון אמריקאי שלהערכתם יקנה להם מעמד ברצועה במנותק מהגדה. אלא שהאופטימיות של המצדדים במהלך זה התגלתה כמוקדמת. זאת מכיוון שחודש לפני כן כבר החל להתגבש מסלול מדיני מתחרה, עליו נספר בכתבה הבאה.

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק א' – ניסיון פיוס וכישלונו

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ג' – הופעת המסלול המקביל

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ד' – ההתקדמות באפיק ההסדרה והניסיונות לבלימתו

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ה' – הסדרה או מלחמה

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ו' – מאזן הכוח שנוצר

אבשלום בן צבי מלמד היסטוריה ותרבות יהודית-ציונית וכותב את יומן הרשת עמדת תצפית

יותם גבעולי חי בלייפציג, לומד גרמנית ועוסק בהיסטוריה פוליטית

users: אבשלום בן צבי ויותם גבעולי

הנקראים ביותר

החדשים ביותר