לוחם צ'צ'ני רץ בסמוך לנגמ"ש רוסי שרוף במהלך הקרב על גרוזני   מקור: ויקיפדיה (מיכאיל אבסטאפייב)
בתמונה לוחם צ'צ'ני רץ בסמוך לנגמ"ש רוסי שרוף במהלך הקרב על גרוזני

היתקלות – הגנה הופכת להתקפה, התקפה הופכת להגנה

הקרב בגרוזני נפתח במספר מקומות כמעט באותה שעה, בסביבות אחת וחצי-שתיים אחרי הצהריים – עדות לתיאום יעיל בין הצ'צ'נים. לימים טענו מפקדים צ'צ'נים רבים, אולי כדי להאדיר את לחימת המעטים נגד הרבים, כי ההצלחה הצ'צ'נית נגרמה בעיקר כתוצאה מרוח הלחימה ופחות בגלל תיאום צבאי.

ברם, העובדה שהקרב נפתח בכמה מוקדים כמעט בו-זמנית, כמו גם כמות הנשק שהפעילו הצ'צ'נים במהלך הקרב – בממוצע, חמש-שש פצצות RPG להשמדת כלי רכב, באומדן זהיר למעלה מ-1,200 פצצות RPG) – והעדויות על ארגון הצ'צ'נים ביחידות בנות 25 איש, מעידות על יד מתכננת.

• הקרב על גרוזני – כניסת הצבא הרוסי לעיר

• הקרב על גרוזני – סופה העגום של ההתקפה הרוסית הראשונה על העיר

• הקרב על גרוזני – ההתקפה הרוסית השנייה

• הקרב על גרוזני – חיילים, לוחמים בלתי סדירים ואזרחים במהלך ההתקפה הרוסית השנייה

• הקרב על גרוזני – נפילת העיר לידי הרוסים

על כל פנים, מגיני ארמון הנשיאות וכוחות התגבורת שזרמו לאזור פתחו באש נ"ט ונשק קל על הרוסים. המטרות הראשונות היו הטנקים והנגמ"שים באזור הכיכר, שסיכנו ישירות את ארמון הנשיאות. המגינים פגעו בהם באש מטולי RPG. כשניסו חיילים רוסים לברוח מכליהם הבוערים, הם נקצרו באש מן הארמון וסביבותיו. הכיכר הייתה שטח השמדה ללא כל מחסה.

במקביל, הותקפו כלי הרכב הראשונים והאחרונים של הגדוד המוביל של רג'ימנט 81. כשאלה נפגעו, נותר הגדוד לכוד בתווך. שאר הכלים הפכו מטרה כמעט נייחת. גם אם הצליחו להסתובב ולברוח, נתקלו בלוחמים הצ'צ'נים, שהקיפו את הטור הרוסי מכל עבריו.

כלי הרכב המובילים בטורים לא היו מסוגלים, בדרך כלל, לפגוע בעמדות צ'צ'ניות במרתפים או בקומות גבוהות, עקב זוויות הגבהה והנמכה מוגבלות. בהיעדר חיפוי רגלי רוסי יכלו הצ'צ'נים להשמיד את הכלים המובילים והמאספים בקלות, ולאחר מכן יעילות התגובה הרוסית הייתה פחותה בהרבה.

קבוצות לוחמים צ'צ'ניות ריססו את הכלים שבאמצע הטור באש נשק קל, כדי למנוע מהחיילים הרוסים להוציא את ראשם ולהגיב, עד אשר יתפנו ציידי הטנקים להשמיד את כליהם. "[ה]פאניקה התפשטה במהירות", אמר חוסיין איסחאנוב, שלישו של הרמטכ"ל הצ'צני. "כאשר הרכב הראשון שותק. אלה שבעקבותיו המשיכו לנוע, נוצרה ערימה, ואיש לא חשב לנסוע ברוורס. כל מה שהיינו צריכים לעשות הוא לירות באמצע". פה ושם התפתחה תחרות פנים-צ'צ'נית: "לפעמים", אמר זלימחאן יאנדרבייב (סגן נשיא צ'צ'ניה), "כשהם [המפקדים הצ'צ'נים] היו שומעים זה את זה [בקשר], הם היו מתקשרים זה לזה. אחד היה אומר 'השמדנו שניים!' וחברו היה עונה, 'מה זה שניים? אני בעצמי אשמיד עכשיו שניים!' וככה הם המשיכו".

רבים מהחיילים הרוסים הבלתי מיומנים לא חשבו לצאת מכלי רכבם, שסיפקו אשליה של ביטחון. לפיכך, נזכר לוחם צ'צ'ני, "פשוט עמדנו על המרפסות והשלכנו רימונים על כלי הרכב". כאשר נפגעו הכלים, נהרגו החיילים בתוכם. מי שניסו לצאת, נפגעו לרוב באש צ'צ'נית. מעטים הצליחו להימלט לבתים סמוכים. רבים מהם נהרגו שם בידי לוחמים צ'צ'נים. כמעט בשום הזדמנות לא הצליחו אנשי הטור להתארגן להגנה מסודרת. הם היו חסרי מיומנות, במרכזו של שטח נחות ומוכה אש, ונוסף על כך – חסר להם פיקוד.

המפקדים הרוסים והקשרים היוו מטרות מועדפות לצלפים הצ'צ'נים, כיוון שפגיעה בהם שיבשה את יכולת הפיקוד והשליטה הרוסית. מפקד רג'ימנט 81, פולקובניק (קולונל) יָרוֹסְלָבצֶב, נפגע אנושות מיד בתחילת הקרב. רבים מהמפקדים נפגעו מאש צלפים, ועד מהרה נותר הרג'ימנט כמעט ללא פיקוד. הגדוד הראשון כותר תחילה, ובמהרה בא אחריו הגדוד השני. תוך זמן קצר הופיעו גם הבלתי-סדירים הצ'צ'נים. חלקם צצו ממרתפים ועמדות בהם התמקמו, ברגע ששמעו רעש ירי סמוך אליהם. חלקם, בעלי חימוש דל, החלו לזרוק בקבוקי תבערה על הטנקים מלמעלה. אחרים מיהרו לחטוף נשק מגופות של חיילים רוסים ולהצטרף לקרב.

ציד כלי נשק הפך למוטיב קבוע בקרב על גרוזני. כך סיפר לוחם צ'צ'ני אחד, כי ראה כמה בלתי-סדירים ש-"רצו תחת כדורים להשיג את [כלי הנשק] האוטומטיים וכלי נשק אחרים" של חיילים רוסים הרוגים, "[ו]אפילו את הבגדים שלהם". אחר סיפר: "העיר הופצצה, היו גופות בכל מקום. אבל אנשים התעניינו יותר בנשק מאשר בגופות. הם היו זוחלים תחת אש להשיג נשק... בכל פעם שרצתי להשיג נשק מאדם מת, היה מישהו לפניי. אמרו שנשק אוטומטי עולה יותר מפרה". צ'צ'ני שגנב את נשקו של צלף רוסי מת בטרם תצליח היחידה הצ'צ'נית שפגעה בו להיכנס לבניין, הצדיק את מעשיו: "זה מגיע להם על ההתמזמזות. זה החוק בזמן מלחמה". "מירוץ החימוש" הזה גרר לעיתים קרובות אבדות כבדות בקרב המתנדבים הצ'צ'נים.

בתזמון מאוד לא נוח, הגיע לתוך הקרב כוח חוד קטן של צנחנים מקבוצת "מערב", היחיד מקבוצתו שנכנס לעיר. גם כליו החלו להיפגע במהרה. הכוחות הרוסיים השונים לא היו מתואמים ביניהם, לא חלקו רשת קשר משותפת ולא היו מסוגלים לתקשר ביניהם.

לוטננט אלכסנדר לָבַּזֶנְקוֹ, מפקד סוללת נ"מ שסופחה לחטיבה 131, דיווח למפקד הפלוגה שלו: "הדרך חסומה. מה לעשות?" וקיבל הוראה, לנוע עם כל הפלוגה, שכן לפי המפה "לפנים צריכה להיות פניה שמאלה", שתאפשר הימלטות. הפלוגה נמלטה שמאלה (מזרחה), חצתה את נהר הסונז'ה, אך נתקלה בקבוצת ציידי טנקים צצ'נית נוספת. שוב הושמדו הטנק המוביל והטנק המאסף, וכלים אחרים נפגעו. למרבה מזלו של לבזנקו, היה בסביבה מוסך גדול. הפלוגה התבצרה בתוכו ונערכה ללילה. מספר כוחות קטנים אחרים הצליחו גם הם להיפרד מכליהם ולארגן הגנה היקפית. לעיתים קרובות לא הצליחו הצ'צ'נים או לא ניסו כלל להכניען. כמה מן הקבוצות, כגון זו של לבזנקו, שרדו עד אשר הגיעו כוחות רוסים אליהן. אולם רוב הקרבות התנהלו סביב הטורים המשוריינים, ורוב החיילים לא הצליחו להתחמק.

ליד תחנת הרכבת החל, כמעט במקביל, קרב גדול. הצ'צ'נים החלו לצלוף מתוך בניינים על חיילים חשופים, וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו גם קבוצות ציידי הטנקים, ופגעו בטנקים ונגמ"שים שהשיבו אש. ייתכן שהסיבה לסדר פעולות זה הייתה כדי לחשוף את הכלים המאוישים, שהיוו איום גדול יותר. חלק מאנשי הצוות של הטנקים והנגמ"שים הרוסיים ירדו מכליהם ונכנסו לתחנת הרכבת, וחלק מהכלים לא היו מאוישים.

הצ'צ'נים עלו לשידור בתדר הרוסי, הודיעו לרוסים כי הם מוקפים, וקראו להם להיכנע – דרישה שנדחתה מיד. גנרל טרושב מציין כי הצ'צ'נים "לא התקרבו" לתחנה, אלא ירו מרחוק. בפועל, לצ'צ'נים לא היה צורך להסתער על התחנה, כאשר הם ממוקמים במחסה בשטח שולט, והרוסים גלויים בשטח השמדה או נצורים בתחנה, שהפכה במהרה למשכנו של בית חולים שדה הולך וגדל. כלי הרכב המשוריינים, שחנו בצפיפות יחסית, נפגעו בזה אחר זה, והטנקים הרוסים לא יכלו לפגוע בצ'צ'נים שירו מקומות גבוהות וממרתפים, ולא יכלו להימלט מן המקום. ריכוז הנפגעים הגדל והולך בתחנת הרכבת מנע אף הוא ניסיון הימלטות. בשעה הראשונה בלבד הושמדו 13 טנקים ונגמ"שים, והמספר המשיך לגדול.

Battle of Grozny New Years Eve Assault

תנועת הצבא הרוסי לתוך גרוזני. תחנת הרכבת והאזור הסמוך לארמון הנשיאות היו זירות הלחימה העיקריות בשלב הראשון של הקרב

החיילים הרוסים בתוך תחנת הרכבת היו במצב טוב יחסית, ונהנו ממחסה סביר. אלה שנלכדו מחוץ לתחנה, בייחוד ברחובות שבינה לבין ארמון הנשיאות, מצאו עצמם מנותקים מיחידותיהם, וללא מחסה. "אמרו לנו לתפוס עמדות הגנה, אבל זה היה חסר תכלית – הצ'צ'נים היו מכל עבר וירו. לא היה מקום לתפוס מחסה, כי הם היו בכל מקום". כמה הצליחו להימלט לבתים סמוכים, ופתחו בהתגנבות אל תחנת הרכבת; קבוצה אחת כזו נטשה את הנגמ"ש הפגוע שלה בשעה שלוש אחרי הצהריים ב-31 בדצמבר, ואל תחנת הרכבת, מרחק כמה מאות מטרים, "הצליחה [להגיע]... בחמש בבוקר, אך לא הייתה במצב מתאים לסייע". חיילים צעירים, שרמת האימון של חלקם הסתכמה בתרגול "ירי בשכיבה במטווח", כדברי אחד מהם, נאלצו להילחם על חייהם. חלק ניכר מהם שירתו בצבא פחות משישה חודשים.

הציוד הרוסי הקשה אף הוא על הלחימה היעילה. הדוקטרינה הסובייטית דיברה על הפעלת חי"ר משוריין בסמוך לכלי רכבו, בדרך כלל ברדיוס של עד 200 מטר. בהתאם לכך נבנה ציוד החי"ר הרוסי, ולכן היה כבד יחסית – אפוד המגן הסטנדרטי שקל, ללא מטען נוסף, יותר מ-13 קילוגרמים. כבר באפגניסטן התברר כי ציוד זה מסרבל מאוד לחימה רגלית ניידת. אולם, הלקחים לא הופקו כנדרש והציוד לא שופר. עתה, כמו באפגניסטן, ציוד זה הכביד על החיילים הרוסים והקשה עליהם את הלחימה.

בניגוד לרוסים, פעלו הצ'צ'נים ביעילות קטלנית. לפי הוראה מפורשת של הרמטכ"ל הצ'צ'ני אסלן מסחאדוב, הם כמעט ולא התקבצו בקבוצות גדולות. יוצא מכלל זה היה "הגדוד האבחזי" של שאמיל בסאייב, שפעל במסגרות קרביות של עד 200 איש. אנשיו, "לוחמי קומנדו קשוחים באמת, תכליתיים לגמרי ולא חברותיים בכלל" – כהגדרתו של צלם המלחמה הצרפתי פטריק שַאוּוֶל, הצלם המערבי היחיד שהיה בעיר בתחילת המתקפה – הופיעו במוקדי לחימה ברגל, במכוניות ואף בטנקים. הם עברו דרך עמדות צ'צ'ניות, נכנסו לקרב, ובסיומו הסתלקו לנקודה אחרת. נאמר כי לא פעם לוחמי הגדוד האבחזי הפעילו מכוניות כפלטפורמות נ"ט. הם היו מגיחים במהירות גבוהה מרחובות צדדיים, יורים RPG לעורפו של כלי הרכב האחרון, ונעלמים עוד בטרם יספיקו הרוסים להגיב. במקביל, הטור היה מותקף גם בחזיתו ומצדדיו. כך יכלו לוחמיו של בסאייב לשתק טור רוסי במהירות הבזק, ולהשאיר את מלאכת החיסול הסופית ללוחמים אחרים, בעודם נעים ליעד אחר. לעיתים הפעילו גם מכוניות כפלטפורמות מקלעים נגד אדם. אמנם, מכוניות כאלו לא היו משוריינות, אולם כאשר חצתה מכונית כזו רחוב במהירות רבה, לא היה סיפק בידי הרוסים להגיב עד שהמכונית נעלמה. לעת כזו, הנזק (ממשי או פסיכולוגי) כבר נעשה.

חסיין איסחאנוב אמר כי טקטיקה זו שימשה יותר בהתקפה של 26 בנובמבר, שם "אנשים בז'יגולי [מכונית רוסית] עם מטולי רימונים ומוחה [RPG-18] רדפו אחרי טנקים רוסיים. זה הפך ספורט ציד. כמובן שהפלישה של 11 בדצמבר הייתה עניין רציני יותר". קרלוטה גאל דיווחה מגרוזני כי הטקטיקה שימשה גם בהתקפות בינואר. על כל פנים, ירי RPG ממכונית נוסעת הוא עניין בעייתי. אמנם, ניתן להוציא את הרשף מהחלון השני, אולם נדרשת מיומנות גבוהה מאוד כדי לפגוע במשהו.

RPG 7

מטול רימונים ידני נגד טנקים RPG-7

הקבוצות הצ'צ'ניות הסדירות הורכבו, לרוב, מחוליות בנות שלושה או ארבעה לוחמים: צלף, נושא RPG, ולוחם נושא תחמושת המחפה על האחרים בנק"ל מטווח קצר. לעיתים נוסף עליהם גם מקלען. חלק מן הלוחמים הצ'צ'נים השתמשו תחילה באפודי המגן הרוסיים, אך רובם היו רגלים קלי מטען, שנהנו מיתרון של יכולת תגובה מהירה בלחימה העירונית.

מספר חוליות כאלה הרכיבו מחלקה בת 25 איש, ושלוש מחלקות היוו פלוגה. לכל פלוגה הייתה מפקדה ואמצעי סיוע משלה, כולל חוליית מרגמות. הפלוגות היו מחולקות בדרך כלל על פי שכונות ורבעים, ולצידם שימשו כוחו של בסאייב וקבוצות אחרות כעתודה ניידת. במבנה ארגוני אחר, שתיאר איליאס אחמאדוב (שלישו של בסאייב), "קבוצות ניידות" אורגנו לכוחות של 12-10 איש – "כל יחידה חמושה ב-RPG אחד, שני צלפים, והשאר עם נשק אוטומטי". חוליות צ'צ'ניות סדירות למחצה, עם הרבה פחות ציוד וארגון, פשוט רצו אל רעש הקרב.

לפעמים, במיוחד אם לכוח הצ'צ'ני במקום לא היו מפעילי RPG מיומנים, ירו הצ'צ'נים פצצת RPG אחת לעבר טור רוסי, כדי לגרום לו להאט או לעצור, ולהשיב אש – וכך לאפשר גם למפעילים פחות מיומנים להתקרב ולפגוע בטנקים, במטחים שנורו מעמדות אחרות.

מפקד צ'צ'ני טען מספר ימים לפני הקרב כי "פגיעה אחת מספיקה" כדי להשמיד את הטנק – "ארון המתים המתנייע" בלשונו – אולם הצ'צ'נים נמנעו מלהסתכן. בבדיקת שרידי הטנקים הרוסים נמצא כי רובם נפגעו משלוש עד שש פצצות RPG – הראשונה נועדה לפרוץ חור בשריון הריאקטיבי של הטנק, אם היה כזה, והאחרות להשלים את השמדתו. גנרל אנטולי קוליקוב סיפר כי "אישית ראיתי שאריות טנק ליד תחנת הרכבת. הוא הושמד, ספג עשרים-ומשהו פגיעות RPG ישירות".

אלתורים צ'צ'ניים – הוספת שתי לבנות חבלה קטנות, כל אחת בת 200-100 גרם, או דלק צמיג לראש הנפץ – הגדילו את יעילות ה-RPG, והובילו לתוצאות הרסניות. שינויים אלו אמנם פגעו בדיוק הירי, אולם בטווחי הירי הקצרים ברחובות לא שינה הדבר הרבה. חומר הנפץ פיזר רסיסים ופגע בחיילים ברדיוס רחב, ופגיעה מ-RPG מחוזק בדלק צמיג הייתה מסוגלת לעיתים להצית כלי רכב, בייחוד את טנקי T-80 הרוסיים, שהשתמשו במנוע טורבינת גז ודלק דליק מאוד. בקבוקי תבערה, מלאים בדלק צמיג, השיגו את אותה השפעה. החומר הבוער נדבק לשריון, הסתנן אל פתחי המנוע, לרווחים שבין התובה לצריח, ובין תקרת הטנק למדפי הכניסה והיציאה של הצוות, וגרם להשמדת הטנק על יושביו. במספר מקרים נבהלו טנקיסטים רוסיים מפיצוץ לבנות חבלה או חומר בוער באזורים שלא הזיקו לטנק, ונטשו טנקים תקינים.

T 80U Tank Vitaly V. Kuzmin

טנק T-80U

נוסף ללחימה המאורגנת, שתואמה על ידי המטכ"ל הצ'צ'ני, היו "יוזמות פרטיות", של קבוצות שלא היו קשורות כמעט בפיקוד העליון. קבוצות לוחמים מאולתרות התארגנו להגנה על רחובות ובניינים, "כל רחוב הגן על עצמו. כולנו מכירים זה את זה. כך אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, גם אם זה רק הכנת בקבוקי תבערה. אנחנו לא יכולים לשבת בבית", אמר צעיר צ'צ'ני. התיאור הזה אמנם מוגזם, בהתחשב בכך שרוב תושביה של גרוזני היו רוסים אתניים, ורק מיעוט קטן מתושבי גרוזני השתתפו בקרבות, אך השתתפותם בלחימה של צעירים מקומיים עם בקבוקי תבערה מתועדת היטב. בכל אופן, אלה שחטפו כלי נשק מחיילים רוסים מתים או מכלי רכב פגועים התקבצו לקבוצות, לעיתים בהנהגת ותיק הצבא הסובייטי, ולעיתים בלא מפקד כלל. המטכ"ל הצ'צ'ני עשה מאמצים ניכרים להכפיף אליו את קבוצות המתנדבים, אולם בכל מהלך הקרב על גרוזני פעלו בעיר מתנדבים עצמאיים שעשו כאוות נפשם.

התנהגותם של הבלתי-סדירים הייתה לא פעם לרועץ להגנה הצ'צ'נית, אולם טורפאל-עלי אטגירייב, מפקד רג'ימנט הטנקים הצ'צ'ני, ראה בכך דווקא את אחת מנקודות החוזק של הצ'צ'נים: "המתנדבים לא תמיד מילאו אחר הוראות המפקדה, ויכלו ללכת לעמדות אחרות בלהט הרגע. לרוסים לא הייתה כל דרך לדעת איפה עתידים להיות הלוחמים הצ'צ'נים". גם אחמאדוב שיבח את ה-"מתנדבים המדהימים" הצ'צ'נים, ואת העובדה ש-"לא היה צריך להכריח אף אחד לעשות דבר".

רוב הכוחות הרוסיים כמעט לא השתתפו בקרב. קבוצת "מערב" הגיעה לפרברי גרוזני רק אחרי הצהריים, נתקלה בהתנגדות עזה ונעצרה, למעט כוח הסיור הקטן של הצנחנים, שהצליח זמן קצר קודם לכן להתקדם עם נגמ"שיו למרכז העיר ולהתערבב עם רג'ימנט 81.

כוח מרג'ימנט 129, מקבוצת "מזרח", נתקל בצ'צ'נים בסביבות אחת בצהריים, ואיבד מיד כמחצית מנגמ"שי הצנחנים שהתלוו אליו, וכמה כלים אחרים. תחת האש הצ'צ'נית פנה הכוח בטעות צפונה, הסתבך, ובשעה ארבע אחרי הצהריים הגיע לאזור קולנוע רודינה, בצפון העיר. שם נתקל שוב באש עזה, נסוג אל שטח פתוח סמוך מחוץ לעיר ונערך להגנה. כל הלילה הוא הוטרד באש צ'צ'נית, ולא תרם דבר לקרב שהתחולל בתוך העיר. כוח צנחנים אחר, מהדיביזיה המוטסת 98, נתקל באש בהתקדמותו, נסוג ונערך באזור שפינה רג'ימנט 129.

עם חשכה החלו לזרום לגרוזני מכוניות צ'צ'ניות נושאות נשק, תחמושת ולוחמים. בנקודות החשובות, תוגברו הלוחמים הבלתי-סדירים בסדירים. אל הנקודות הקריטיות הגיעו כוחותיו של בסאייב ויצאו מהן בהתאם לצורך, והצ'צ'נים נערכו ללילה מול הרוסים המכותרים.

 

ליל השנה החדשה – מצור, סיורים וגישוש

בינואר, יורד החושך מוקדם בגרוזני. שעות ספורות לאחר תחילת הקרבות כבר שררה חשכה ורק הדלקות האירו את הלילה. אך הפוגה בקרבות לא הייתה. לקראת ערב הציבו הצ'צ'נים מצלמת טלוויזיה מחוברת לאמצעי ראיית לילה בארמון הנשיאות. זו שידרה את הקרבות בכיכר בשידור חי בטלוויזיה הצ'צ'נית שהוחזרה זמנית לפעולה לאחר שהופצצה ב-19 בדצמבר, ומסיבות השמורות עם הרוסים לא הותקפה שוב ביסודיות. על רקע תמונות הקרב, נאם סגן נשיא צ'צ'ניה יאנדרבייב: "הלילה ייגזר גורלה של צ'צ'ניה". מובלאדי אודוגוב, שר ההסברה הצ'צ'ני, אמר דברים ברוח דומה: "הגנו על הגבולות. קחו את נשקכם. בואו לגרוזני. היום נפתור את בעיית הכיבוש הרוסי, אחת ולתמיד".

ההשפעה המורלית על הצ'צ'נים הייתה עצומה. מתנדבים רבים החלו לזרום לגרוזני, ברכב וברגל. לא מעטים מהם התגלו למפרע כ-"חסרי תועלת בשבילנו, מטרד", כדברי איסחאנוב, כאלה ש-"מסיבות שונות מעולם לא הגיעו לחזית", אולם אחרים הגיעו לארמון הנשיאות. לדברי מסחאדוב, "רשמתי אותם ואמרתי להם: הנה הבית שלך, יש לך 40 איש, תגן עליו ואל תזוז משם".

לפחות לצ'צ'נים, מסתבר, היו מפות טובות של העיר. מסחאדוב ואנשיו ישבו בחמ"ל שלהם, במצב רוח מרומם. כבר באותה העת היה ברור שזכו בהישג חשוב נגד הצבא הרוסי. בכל מהלך הלילה בא שאמיל בסאייב והלך, מעדכן בתמונת המצב, ומוביל את אנשיו להתקפות על כוחות רוסים. הכוחות הצ'צ'נים המאורגנים איתרו כוחות רוסים המנסים לחמוק מהמצור ותקפו אותם.

אטגירייב אמר כי במהלך הקרב על גרוזני "ירינו, השמדנו, הלכנו הביתה לישון, וחזרנו להתחיל שוב פעולות צבאיות". במהלך הלילה הובאו שבויים רוסיים, חלקם פצועים, לשבי ולבית החולים שדה שבארמון. נשיא צ'צ'ניה ג'והאר דודאייב איים בהוצאת השבויים להורג, אך כהרגלו לא עשה דבר. במרתף, העניק יאנדרבייב ראיונות לעיתונאים (כאשר "תוכי המחמד שלו עדיין אצלו").

ברוסיה לא היה כל מושג על המתרחש בגרוזני. עיתונאים רוסים דיווחו על "התקפת פצצות וטילים", ועל "לחימה עזה בפרברי גרוזני" וציטטו את נאומו (המוכן מראש, יש להניח) של דודאייב לרגל השנה החדשה: "למרות עוצמתו המרובה של הצבא הרוסי... אנשי צ'צ'ניה זכו כבר בניצחון מוסרי". אחרים דיווחו על התקדמות רוסית, שלא הייתה ולא נבראה. בלילה, נאם נשיא רוסיה בוריס ילצין בטלוויזיה הרוסית לרגל השנה החדשה. נאומו כוון במיוחד לחיילים: "ברכותי לשנה החדשה לכל החיילים... השומרים על ביטחון ארצנו. כשאתם מבצעים את משימותיכם, כשאתם מסכנים את חייכם אפילו בערב השנה החדשה, זיכרו כי אתם משרתים את רוסיה ושאתם מגינים על רוסיה".

סביר להניח, כי לו היה מי מהחיילים הרוסים בגרוזני שומע אותו, לא היה הנאום מרומם את רוחו במיוחד. בגרוזני, ביצוע "משימותיכם" הפך לקרב הישרדות.

באזור תחנת הרכבת התגוננה חטיבה 131 כמיטב יכולתה, והשתמשה בבניין התחנה כבסיס להגנה, הן בשל המחסה שסיפק והן בשל מספר הנפגעים הגדול שרוכז בו. הלילה הביא ירידה מסוימת בדיוק הירי של הכוחות הצ'צ'ניים, שרובם לא היו מצוידים באמצעי ראיית לילה, אולם הכלים הבוערים סיפקו די אור כדי לאפשר ירי, והצ'צ'נים נהנו משליטה מוחלטת על האזור. טנקים ונגמ"שים רוסים עדיין השיבו אש, אך המשיכו להיפגע. אמצעי ראיית הלילה של הטנקים הרוסיים הקנו להם יתרון תיאורטי, אולם לא נראה שהם השכילו לנצלו. מפקד חטיבה 131, איוון סאבין, שיווע בקשר לסיוע, אך לא קיבל לא סיוע פיזי ולא סיוע ארטילרי. סאבין הזעיק לעזרה את הגדוד הנוסף של חטיבתו, שהיה במבואותיה הצפוניים של גרוזני, ורק למחרת בבוקר סיים את התארגנותו. ובינתיים נוספו נפגעים נוספים. מגדוד מורחב אחד של החטיבה היו עתידים להיוותר בבוקר רק 105 איש, מתוכם 45 פצועים – 30 אחוזים מכוחו המקורי.

עם זאת, בהגנה הצ'צ'נית עדיין היו חורים. ריכוז המאמץ סביב הכוחות הרוסים שפרצו ביום, השאיר מקום לכוחות רוסים אחרים להתקדם בלילה.

כמה חיילים רוסים שברחו מכליהם, ניסו להסתנן חזרה לכיוון הקווים הרוסים, או אפילו לכיוון החטיבה הנצורה. קבוצה של 15 מהם עצרה בחצות הלילה "ל-15 דקות, כאשר המפקד שלהם חילק להם לגימה של וודקה" לרגל השנה החדשה. לאחר ההפוגה, המשיכה הקבוצה להסתנן לאורך בתים וחצרות, לכיוון תחנת הרכבת.

באותו לילה נערכו גם מספר מאמצי חילוץ או התקדמות, אך לא בהצלחה יתרה.

היו מאמצים שלא הגיעו לכדי ביצוע, בשל סרבנות המפקדים. חטיבה 503 קיבלה פקודה להתקדם ולחלץ את רג'ימנט 81, אך מפקדה סירב. מפקד החטיבה טען שהחטיבה שלו כבר ביצעה את משימתה לאותו יום, והיא נעדרת הכנה מתאימה למשימת החילוץ הלילית. לכן, טען המפקד, אין טעם לסכן את כוחו בתוך העיר בלילה.

אחרים דווקא התקדמו. אולג בלוצקי, עיתונאי רוסי וקצין צנחנים לשעבר, יצא עם קבוצה של שלושה נגמ"שים, שניסתה להגיע אל רג'ימנט 81. הדרך הייתה חסומה בשלדי טנקים שרופים, אבל זו הייתה הצרה הקטנה: "למפקד הרכב שלי לא הייתה מפה של העיר ושום מושג לאן הוא נוסע. הוא אפילו לא היה מסוגל ליצור קשר רדיו עם שני הנגמ"שים האחרים, והודה שהוא פשוט הושלך יחד עם חיילים וכלי רכב מיחידות אחרות ונאמר לו להתקדם לתוך העיר". למותר לציין, שכוח הסיור-חילוץ הקטן לא השיג כל תוצאות. למזלו, הצליח לצאת מגרוזני בשלמותו.

גם כוח רוסי מקבוצת "מערב", מאחד הרג'ימנטים של דיוויזיה 19, הצליח להתקדם בלילה והגיע למרחק כמה מאות מטרים מארמון הנשיאות. אולם ליד השוק של גרוזני הכוח הרוסי נתקל באש צ'צ'נית כבדה ונעצר שם.

אלכסנדר לבזנקו וחייליו, הנצורים במוסך גדול, הותקפו בלילה בידי כוח צ'צ'ני. לאחר חילופי יריות נסוגו הצ'צ'נים, "והקרב הפסיק לכמה שעות. אבל רק זמנית".

והבוקר האיר על גרוזני.

יגיל הנקין הוא ד"ר להיסטוריה צבאית, עמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון

* המאמר מבוסס על הספר ננצח או שניעלם: תולדות מלחמת צ'צ'ניה הראשונה 1996-1994 שיצא בהוצאת מערכות

users: יגיל הנקין

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר