לאחרונה התארחתי בתוכניתו של שמעון ריקלין, שם הזכרתי בקצרה כיצד טרפדה המערכת המשפטית את בחירתו של פרופ' זוהר גושן לכהן בבית המשפט העליון. במאמר זה אחשוף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של פרשה זו.
שר המשפטים לשעבר חיים רמון, בביקורת על הליך המינויים בביהמ"ש העליון: "היה לי רעיון מטורף. למנות לבג"ץ איזה בחור מאליכין, תמני, זוהר גושן. עילוי משפטי, נבחר פעם אחר פעם למרצה הכי מקובל באוניברסיטת קולומביה. מיד הם טירפדו את זה"#ריקליןושות@Riklin10 pic.twitter.com/YheVmFsFjW
— עכשיו 14 (@Now14Israel) March 21, 2023
אירוע זה, שלא זכה לתשומת לב רבה בזמן אמת, חשוב משום שהוא שופך אור על חוסר המעצורים של קבוצת השופטים השלטת בבית המשפט העליון, שלא נרתעת גם מדרכים נלוזות בבואה לסכל מועמדים שאינם נושאים חן בעיניה (ראו גם חיים רמון, "על פוליטיזציה ומקצועיות בבית המשפט העליון").
בפגישתי הראשונה כשר משפטים עם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, דיברנו, בין היתר, על הרכב בית המשפט העליון. ציינתי בפני ברק שעם פרישתו הקרבה ובאה מכס השיפוט, לא יכהן אף פרופסור בבית המשפט העליון. אמרתי לו שברצוני למנות שניים או שלושה פרופסורים במסגרת התקנים הפנויים שהיו אז. היות שבית המשפט העליון התנהל כבית משפט לחוקה, סברתי שמן הראוי לבחור שופטים שייצגו אסכולות משפטיות שונות – גישה שתחזק את הלגיטימציה הציבורית של בית המשפט העליון ותשפר את איכות הדיונים בו (היות שרחשתי כבוד לברק התאפקתי מלציין שהוא משאיר אחריו בית משפט עליון בינוני שאמון הציבור בו רק הולך ונשחק משנה לשנה).
הצעתי אפוא למנות לבית המשפט העליון את פרופ' רות גביזון, את פרופ' מרדכי קרמניצר ואת פרופ' זוהר גושן – שלושה אקדמאים מצטיינים בתחומם ובעלי גישות משפטיות שונות. ברק פסל את גביזון ואת קרמניצר בו במקום. לגבי גושן אמר ברק שמדובר במועמד ראוי ושהוא מוכן לשקול את המינוי בחיוב.
מספר ימים לאחר מכן, ביקש גושן להיפגש עמי בדחיפות. הוא הגיע לפגישה כולו נסער והודיע לי שהוא מבקש להסיר את מועמדותו. הופתעתי מאוד ושאלתי אותו מדוע. גושן סיפר לי שהוא נפגש עם ברק שאמר לו שהוא מועמד ראוי ושהוא יקבל את תמיכתו. אולם, ברק ציין כי שמע שמועות על הטרדה מינית לכאורה מצידו של גושן, והסביר שיש לבדוק שמועות אלו לפני המינוי. גושן אמר לי שהוא מבין לאן זה הולך ומעדיף לפרוש לפני שיכפישו את שמו הטוב. השבתי לו שלא ידאג כי אני אגן עליו ולא אתן לרוחשים רעה לטרפד את המינוי. גושן נרגע והסכים שלא להסיר את מועמדותו. ואכן, כל עוד כיהנתי כשר המשפטים, נותר גושן מועמד מוביל לתפקיד.
זמן קצר לאחר שהתפטרתי מתפקידי בממשלה, הסיר גושן את מועמדותו. באורח פלא כל השמועות על הטרדה מינית התפוגגו לאחר מכן כלא היו. גם לאחר התפטרותי ברק יכול היה למנות את גושן לבית המשפט העליון, שכן היה למינוי זה תמיכה נרחבת בוועדה לבחירת שופטים. אבל ברק לא באמת רצה את גושן מטעמיו הוא, ולכן לא עשה דבר כדי לקדם את המינוי. ברק פרש בספטמבר 2006, כחודש לאחר התפטרותי, והשופטת דורית ביניש מונתה לנשיאת בית המשפט העליון במקומו. בדומה לקודמה, גם ביניש לא הייתה מעוניינת שפרופ' גושן יכהן בבית המשפט העליון והוא הסיר את מועמדותו.
וכך טרפדה המערכת עילוי משפטי, בעל דוקטורט מאוניברסיטת ייל, מרצה מצטיין באוניברסיטת קולומביה ובן ליוצאי תימן ממושב אליכין, מלהיבחר לשופט בבית המשפט העליון ולאחר מכן, על בסיס שיטת הסניוריטי, להתמנות לנשיא בית המשפט העליון.
שנים לאחר מכן, הסביר ברק שבית המשפט העליון הוא "משפחה אחת" ושאי אפשר "להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה". וכאשר מישהו שהוא לא חלק מהמשפחה – כמו פרופ' גושן – מועמד לבית המשפט העליון, תפעל "המערכת" לסכל את מינויו בכל דרך אפשרית.
חיים רמון כיהן כחבר כנסת וכשר בממשלות ישראל
Report