לאבקראפט קאונטרי   מקור: הטריילר לסדרה

הסדרה, שמשודרת בימים אלו בהוט ובנטפליקס ישראל במקביל לשידור בארצות הברית, מבוססת על הספר "ארץ לאבקראפט", של הסופר מאט רוף משנת 2016. רוף שילב בספרו בין התכנים של סיפורי האימה שכתב האוורד פ. לאבקראפט (שהיה מוכר כגזען ואנטישמי) בתחילת המאה הקודמת, לבין הסביבה הגזענית של שנות החמישים באמריקה. והציב במרכז הסיפור גיבורים אפרו-אמריקאים.

בסדרה ניכרת גם טביעת האצבע, הלא מעודנת, של המפיקים בפועל – ג'ורדן פיל וג'יי ג'יי אברהמס, שהביאו לכם בהתאמה את הסרט "תברח" (2017) ואת הסדרה "אבודים" (2010-2004).

בגדול – החיבור בין כל המרכיבים שהשתלבו ליצירת הסדרה, יוצר בלאגן של זוועות, וביותר ממובן אחד.

הסדרה עוסקת באטיקוס פרימן (ג'ונתן מייג'ורס, הלא כל כך מוכר), חברתו הטובה לטי לואיס (ג'ורני סמולט, "ציפורי הטרף"), ושותפם הנוסף למסע (לא אגלה מטעמי ספויילר) שמגיעים לאחוזת לאבקראפט. במסעם נחשפים השלושה למרכיבים מעולם הקסם והדמיון, ומגלים על נוכחותם של מרכיבים אלו, בצורתם החולנית, גם בעולם הזה. כמו כן הם מגלים על הקשר האישי של אטיקוס לאותם מרכיבים פנטסטיים.

מרגע זה, השלושה מנסים לפתור את התעלומה הנלווית למסע ההזייתי שעברו, ובדרך מתמודדים עם עצמם, אחד עם השני ועם הדמויות שמנסות להכשיל אותן.

על פניו, נשמע מעניין ומסקרן.

אבל זהו שלא.

 

מבנה הפרקים

בפרק הראשון נוצרת הבטחה לסדרה מעניינת, מסקרנת ושונה. יש כמה רגעים מעוררים תמיהה אבל כאלו שיכולנו להתרגל אליהם – מפלצות, ערפדים – לא משהו שלא ראינו בעבר.

העלילה, המשחק, קצב ההתפתחויות – כולם עובדים מעולה בפרק הראשון ויוצרים מתח, מסתורין וסקרנות, תחושות שקשה למצוא היום ביצירות טלוויזיוניות. ייתכן שזה בגלל שכבר התרגלנו ונהיינו אפאטיים לכל מראות הזוועה שמוגשים דרך קבע בסדרות. וייתכן שהבעיה מצויה בנטייה לגרור כל סדרה כמו מסטיק עד שאין ברירה אלא לברוח לשיטוט בסמארטפון תוך כדי.

והנה בא הפרק הראשון בסדרה, ומחזיק אותנו בקצה המושב. בהתרגשות. כמו שב-"מתים המהלכים" שכחו איך עושים בערך בעונה הרביעית.

הפרק השני מתחיל את ההידרדרות של הסדרה לעבר הביזאר. פרק שהוא הזיה מטורללת חסרת פשר. הפרק הזוי אבל עדיין עשוי היטב, מסקרן ומותח. מעין שילוב של "תברח" ושל "אבודים".

הפרק השלישי מוביל אותנו בדרך עקלקלה אל מחוזות לא ברורים. לאחר חזרה זמנית לסיפור העלילה בפרק הרביעי, מגיע הפרק החמישי ומפליג ממחוזות הביזאר לעבר תהום של זוועה. הסדרה לא משתפרת גם בפרקים שלאחר מכן.

 

תברח

סיפור העלילה של ארץ לאבקראפט עטוף במסרים ודימויים פשטניים העוסקים בגזענות. במקום להשתמש בכלים האומנותיים כדי להטמיע משמעויות ואמירה מהותית לגבי סוגיית הגזענות, היוצרים מאכילים את הצופה במסרים שהם רוצים להעביר בהזנה בכפייה. כך המסר שעובר הוא: לבנים הם ממש גזענים. אבל ממש ממש. גזענים בטירוף. גזענים עד טירוף. נכון שיוצרים בדרך כלל מנסים להימנע מדחיפת המסר בכפית לגרון, אבל מסתבר שכל עוד המסר חשוב, אפשר לזרוק את האומנות לפח ולהאביס את הצופה בחופשיות. מדובר בהלעטת הצופה ללא שום תחכום ועידון, וחבל.

אם זה מזכיר לכם מסר שדחפו לכם לגרון בעבר, זה משום שכבר ראינו סרט כזה – "תברח".

גם במקרה הזה, אנחנו מקבלים יצירה שמתגאה בהצבת מראה, במעטה של עולם יצירתי, מקורי ומורכב, כשהדמות שמשתקפת מעוותת וגרוטסקית. הסדרה שמה דגש על הצורה במקום על התוכן, כדי לשוות לו ערך אומנותי, אך זה הופך את המסרים לפשטניים אף יותר. הצופה לא שואב אמירה אמיתית מהתוכן הדל ולא מפיק לקחים משמעותיים מהמסרים הכפויים. מה גם שהמסר מועבר דרך הפריזמה של תקופה שונה מאוד, עידן חוקי ג'ים קרואו, וכך הצופה יכול להרחיק את עצמו במחשבה שהיום הדברים נראים אחרת.

מעבר לצד התוכני הפשטני, לא נשכח את הצד הצורני של היצירה ואת ההשפעה הניכרת של ג'ורדן פיל עליה. הסדרה מרשימה ומושקעת בפן הוויזואלי, אבל באותה מידה היא גם מעוררת גועל. ב-"ארץ לאבקראפט" אין רחמים, לא על הדמויות ולא על הצופים. ככל שמתקדמים בצפייה בסדרה "זוכים" הצופים להתעצמות הגועל הוויזואלי. אמנם, זו החלטה מעניינת וראויה כשלעצמה, אבל בשלב מסוים הסדרה נהיית פשוט בלתי נסבלת לצפייה.

אם היוצרים רצו את השילוב של אומנות עם מסר, מן הראוי שהצופים יוכלו לצפות בסדרה – ולא כך הדבר. ואולי בגלל זה המסר נשאר כל כך חסר עומק ותחכום, כי אחרת לא נקלוט אותו מעבר לכאב החד בקרנית העין.

 

אבודים

השפעה נוספת שנוכחת בסדרה "ארץ לאבקרפט" היא מצד המפיק בפועל, ג'יי ג'יי אברהמס. המסתורין, הערבוב בין המציאותי לבדיוני, תחושות המתח, והמטרה המשותפת לפתרון התעלומה – כאילו יובאו היישר מהאי של "אבודים". מה יקרה אם לא נלחץ על הכפתור? מה משמעות המספרים? מי הם "האחרים" ואיך זה יכול להיות שג'ון לוק מסוגל ללכת ושנסטור קרבונל לא מתבגר? (זו שאלה לחיים האמיתיים, הבן אדם נראה בן אלמוות. שמישהו יבדוק את זה). הנה! זה סוג הכיף שהובטח לנו מ"ארץ לאבקראפט".

אבל גם העולם של אברהמס חוצה את גבולות ההיגיון הפנימי של הסיפור. התרומה שלו מזכירה את העונות החמישית והשישית של "אבודים", יותר מאשר את העונות המוקדמות שנכתבו בצורה הדוקה ואמינה (יחסית לאברהמס). ב-"ארץ לאבקראפט" הסיפור הולך לאיבוד לא רק בין הדימויים, אלא גם בתוך עצמו.

 

התרומה של HBO

דבר אחד שאפשר להגיד לזכות הסדרה היא עבודת המשחק הנהדרת מצד כל חברי הקאסט. חבל, עם זאת, שהדמויות והקשרים ביניהן, נותרו חסרות השקעה ועומק.
המקום היחיד שבו אנחנו מקבלים ניסיון לבנות מערכת יחסים בין הדמויות היא באמצעות סצנות מין בוטות, מרכיב ש-HBO כנראה לא מסוגלת לשדר סדרה בלעדיו.

יקומו מתלהמי ה-"אומנות" ויטענו שמין זה לא רק דבר טבעי אלא חלק מהותי ביצירה. אולם אפשר גם לטעון שמדובר בפרובוקציה זולה שלא נותנת שום ערך מוסף ליצירה.

סצנות המין כל כך לא הרמוניות בתוך היצירה, שנראה שאפילו הדמויות עצמן מתעלמות מכל קשר מיני שהיה ביניהן. הדמויות נשארות מרוחקות ומנומסות, כאילו כלום לא קרה – ולא באופן שמנסה להדחיק או להפריד את הקשר המיני במודע – אלא כאילו הסצנות הולבשו באופן מלאכותי על העלילה, והן תלושות מהסיפור או ממערכות היחסים בין הדמויות.

 

סלט לאבקראפט

אז מה היה לנו שם? קיבלנו את המסרים הפשטניים שהאכילו אותנו בהם בכפית ב-"תברח", מתובלות בשלל סצנות חולניות ומופרעות.

את המנה הלא טעימה הזו ארזו בתוך סיפור רקע מסקרן אך מוזר שלא תמיד נשאר בגבולות ההיגיון ושמזכיר את התחושה הנעימה-לא נעימה שחווינו ב"אבודים". ואת זה תיבלו בסצנות מיניות מיותרות (HBO כבר אמרנו?).

 

1.5 כוכבים מתוך 5 כוכבים

המילה האחרונה: בגדול, הסדרה היא מעין מישמש של שני רעיונות שחוברו יחדיו בשדכן אקולוגי ללא סיכות – רעיון אחד מבחיל וחסר פשר והשני מעט מסקרן אך הזוי. השילוב של השניים לא מספיק מעניין כדי להתגבר על הסבל.

אפשר רק לקוות שהפרקים האחרונים של הסדרה יעשו עמנו חסד ויתקנו את העוול שנגרם לצופים האומללים. אבל לא הייתי בונה על זה. כנראה שנסבול גם הלאה, לפחות עד הסדרה הבאה.

"ארץ לאבקראפט" (Lovecaft Country), 2020
יוצרים: מישה גרין, ג'יי ג'יי אברהמס, ג'ורדן פיל
שחקנים: ג'ונתן מייג'ורס, ג'ורני סמולט, מייקל ק. ויליאמס, קורטני ב. ואנס

אביטל שיפטן היא בעלת תואר ראשון בתכנית המשולבת של קולנוע, טלוויזיה ומדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ובוגרת קורסי תסריטאות, משחק ואימפרוביזציה

users: אביטל שיפטן

אולי יעניין אתכם