נונה גפרינדשווילי בטורניר שחמט, 1975   מקור: ויקיפדיה (הנס פיטרס / אנפו)
בתמונה נונה גפרינדשווילי בטורניר שחמט, 1975

בזכות ההצלחה הגדולה של הסדרה "גמביט המלכה", תורגם לעברית הרומן של וולטר טוויס שעליו התבססה הסדרה של נטפליקס. כמי שצפה בסדרה ואהב אותה ציפיתי לאהוב את הספר – ולא התאכזבתי.

עלילת הרומן המתרחשת בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20, מגוללת את סיפורה של אליזבת "בֶּת'" הרמון. לאחר שהיא מתייתמת מאמה, נשלחת בת' לבית יתומים שם, למד הקורא, נותנים לילדים כדורי הרגעה כדי "לאזן את מזגם".

בת' היא ילדה מתבודדת ושקטה שהייתה קמלה בבית היתומים אם לא הייתה נתקלת יום אחד באב הבית, מר שייבל, כשהוא משחק שחמט עם עצמו. בת' מבקשת ממר שייבל שילמד אותה את המשחק והוא נענה. בת' בת השמונה מתגלה כשחקנית שחמט מחוננת, אבל במקביל היא מפתחת התמכרות קשה לכדורי ההרגעה הניתנים במוסד.

קצת לפני הגיעה לגיל 13, בת' מאומצת על ידי אלמה ואלסטון ויטלי, זוג חשוך ילדים מקנטקי. בת' רושמת את עצמה לתחרויות שחמט ומביסה בקלות את מתחריה. אחרי שאלסטון נוטש את משפחתו, אלמה מסייעת לבת' בקידום קריירת השח שלה.

יכולת המשחק של בת' ממשיכה להתפתח, אבל כך גם התמכרויותיה. לצד כדורי ההרגעה, אותם היא גונבת מאמה המאמצת, בת' מתחילה לשתות אלכוהול בכמויות גדלות והולכות. בת' הופכת לשחקנית הטובה ביותר בארצות הברית אולם היא מרגישה נחותה אל מול רבי האמן של ברית המועצות ובייחוד מול אלוף העולם וסילי בורגוב.

בטורניר שחמט במקסיקו סיטי, בת' משחקת בפעם הראשונה מול בורגוב המביס אותה בקלות יחסית. בת' חוזרת לארצות הברית ומתאמנת במרץ רב, אך בטורניר בפריז בורגוב שוב מכריע אותה. ההתמכרות של בת' מחמירה, ואז היא מחליטה להילחם בנטייתה להרס עצמי וחוזרת להתאמן לקראת טורניר גדול במוסקבה.

בטורניר במוסקבה בת' משחקת מול שורה של רבי אמן סובייטים ומצליחה לנצח את כולם. בסבב האחרון בטורניר היא נפגשת עם בורגוב ומתחיל מאבק איתנים ביניהם. בסופו של דבר מצליחה בת' לנצח את בורגוב. הספר נגמר במעין גילוי מחדש של אהבתה לשחמט כשהיא הולכת לפארק במוסקבה כדי לשחק עם הזקנים חובבי השח הנוהגים להתאסף שם.

 

וולטר טוויס

הסופר וולטר טוויס כתב בחייו שישה רומנים. שלושה מהם היו מסוגת המדע הבדיוני, והשלושה האחרים עסקו בשחקנים תחרותיים הנאבקים ביצרים ההרסניים שלהם. שני ספרים, The Hustler ו-The Color of Money, עסקו בשחקן פול מוכשר בשם אדי פלסון שכמו בת', גם הוא מחפש גאולה דרך אהבתו למשחק. ספרים אלו עובדו לסרטים מצליחים בכיכובו של פול ניומן.

את הרומן "גמביט המלכה", כתב טוויס בשנת 1983 ושילב בו מוטיבים אוטוביוגרפיים.

טוויס נולד בשנת 1928, וכבר בגיל 7 החל לשחק שחמט. בגיל 9 אובחן כחולה במחלת לב ראומטית (סיבוך של המחלה קדחת שגרונית). הוריו אשפזו אותו בבית חולים לילדים בקליפורניה, והם עצמם עברו להתגורר בקנטקי. טוויס לא גדל בבית יתומים אבל שהה כשנה בבית החולים, וחלק ניכר מתקופת האשפוז עברה עליו לבדו לאחר שהוריו עברו להתגורר בקנטקי.

כמו בת', גם הילד וולטר קיבל מנות יומיות של תרופות הרגעה שניתנו כחלק ממדיניות המוסד (בספר בת' מקבלת ליבריום ואילו וולטר קיבל פנוברביטל). כמו גיבורת ספרו, גם וולטר אהב את הסימום היומי, וכמוה הפך לאלכוהוליסט בבגרותו. הפעמים בהם סיפר טוויס על התקפי האלכוהוליזם שעבר בחייו – פעם היה שתוי במשך שמונה חודשים ברצף – מזכירים מאוד תיאורי השכרות של בת'.

את שני הרומנים הראשונים שלו פרסם טוויס בשנת 1959 ובשנת 1963 וזכה להצלחה מיידית (הרומן הראשון The Hustler עובד לסרט מצליח כבר בשנת 1961). אולם, כפי שבת' אינה מסוגלת לשחק היטב כאשר היא שקועה בבולמוס של שתייה, גם טוויס לא היה מסוגל לכתוב כאשר נקלע להתקפי שכרות בדומה לבת' שמנסה להיגמל כדי לא לאבד את כשרונה הייחודי, גם טוויס עבר מספר ניסיונות גמילה על מנת שיוכל לשוב לכתוב. במהלך שנות השבעים הצליח טוויס לעבור גמילה מוצלחת מאלכוהול ובין שנת 1980 לבין מותו מסרטן ריאות בשנת 1984, פירסם ארבעה רומנים.

Walter Tevis DeepVoid

וולטר טוויס

 

גאונות והרס עצמי

"גמביט המלכה" נע על הציר בין גאונות לבין הרס עצמי. לעתים נדמה כי טוויס רוצה להציג את שתי התכונות האלו כקשורות האחת בשנייה – מתת אל המובילה את האדם לחורבנו. הגאונות של בת' מוצגת כיכולת מתפתחת ולאורך העלילה היא מגלה עוד ועוד שכבות עומק במשחק השחמט.

בת' מפתחת את יכולת המשחק שלה תחת הדרכתם של מספר שחקני שחמט. מלבד מר שייבל שמלמד אותה את המשחק, היא נעזרת גם בהארי בלטיק, אמן שחמט אותו הביסה בטורניר הראשון שלה, ובבני ווטס, רב אמן ואלוף ארצות הברית. השלושה משמשים – כל אחד לתקופה לא ארוכה – מעין תחליף אב לבת' היתומה. עם בלטיק ולאחר מכן עם ווטס, היא גם מנהלת רומן קצר. הדפוס הבולט ביחסים אלו הוא הגאונות של בת'. שלושת המנטורים מזהים את גאונותה יוצאת הדופן של בת' ומסייעים לה לשפר את משחקה. היא לומדת את כל מה שיש להם להציע, ותוך זמן קצר למדי, מתעלה עליהם. למרות שהם מכירים בגאונותה, ווטס ובלטיק מפגינים תסכול ולעתים קנאה ביכולותיה. רק שייבל, אדם מסוגר שהיחסים שלו עם בת' מתוארים בספר בקצרה, אינו מקנא בה אלא מעריך וכנראה גם אוהב אותה כמו אב אמיתי.

בסוף הספר בת' היא רק בת 19, וברי כי למרות שניצחה את אלוף העולם, יכולת המשחק שלה טרם הגיעה לשיאה.

ההתמכרויות של בת' מתוארות בספר באופן מאוד אגבי וטכני. היה לי קשה יותר לצפות בשימוש שלה בתרופות הרגעה ובאלכוהול בסדרה, ובייחוד בחלק בו בית היתומים ממכר את הילדה הקטנה ל-"כדורים ירוקים". עם זאת, אין ספק שניסיון חייו הכשיר את טוויס לכתוב על התמכרויות לתרופות הרגעה ולאלכוהול – ואולי האגביות בה מתוארת ההתמכרות בספר נוראית יותר.

בסדרה בת' נגמלת, לכאורה, מהאלכוהול ומתרופות ההרגעה. לעומת זאת, בספר היא נגמלת מהאלכוהול אך עדיין לוקחת את כדורי ההרגעה איתה לטורניר, למרות שלא השתמשה בהם במהלך ששת החודשים שהתאמנה לקראת הטורניר. טוויס שנלחם במשך שנים בהתמכרותו, אולי רצה להמחיש שאדם מכור נותר בהתמכרותו גם כאשר אינו משתמש בחומר אליו הוא מכור, ושהנפילה היא תמיד אפשרית.

 

נשים בשחמט

שחמט תחרותי הוא עולם של גברים. נשים כמעט ואינן מצויות בקרב העלית של שחקני השחמט. זה המצב גם כיום אבל הדומיננטיות הגברית הייתה בולטת עוד יותר בתקופה בה מתרחשת עלילה הספר. בת' פועלת, אפוא, בתת-תרבות (subculture) בה היא נתפסת כגורם זר.

הזרות של בת' בעולם השחמט משלימה את ההרגשה הזרה שהיא חשה בעולם אף לפני שהחלה לשחק. אהבתה לשחמט דווקא מאפשרת לה חיבור מסוים לעולם, וגאונותה במשחק מצליחה לנטרל במידת מה את היותה זרה ויוצאת דופן כשחקנית אישה בעולם השחמט התחרותי.

טוויס כתב דמויות נשים מרשימות הנלחמות, כל אחת בדרכה, על מקומן בחברה. ג'ולין, ילדה שחורה, היא חברתה היחידה של בת' במוסד היתומים. ג'ולין גדלה להיות אשת קריירה אמביציוזית שמתכוונת לנצל כל יתרון שיש לה, כולל צבע עורה, כדי להשיג הצלחה. אלמה ויטלי, אמה המאמצת של בת', היא אישה בודדה ועצובה עם חיבה לכדורי הרגעה ולאלכוהול, אולם לאחר שבעלה זונח את המשפחה, היא משלבת כוחות עם בת', ויחד הן מצליחות לקיים את עצמן.

מעל כולן בולטת דמותה של בת' שלא מוכנה להסכין עם שום הגבלה שגברים רוצים להחיל עליה. המריטוקרטיה המאפיינת את עולם השחמט מסייעת לה להתגבר על "המכשלה" של מינה. כשבת' מבקשת ממר שייבל ללמד אותה את המשחק הוא אומר לה בקול שטוח "ילדות לא משחקות שחמט", אבל אז היא מפגינה את הבנתה ביחס לתנועת הכלים והוא משתכנע. בטורניר הראשון שלה מצוותים את בת' יחד עם שלוש נשים אחרות. "למה הם שמו את כל הבנות יחד?", היא שואלת את הנערה מולה היא מתמודדת, וזו עונה לה "הם לא אמורים לעשות את זה. אבל אם תנצחי, יעלו אותך לשלב הבא". גם כשהיא מתקדמת בקריירת השחמט שלה, בת' עדיין נתקלת פה ושם בשחקנים המתרעמים על נוכחותה בעולם של גברים: "סולומון לא אמר דבר, אבל היא ראתה על פי הילוכו לאחר מכן שהוא זועם על כך שהובס בידי אישה. היא ראתה זאת די פעמים בעבר כך שזיהתה את התגובה".

בת' מתחרה בשחמט בשנות השישים, עשור בו נחשבה נונה גפרינדשווילי לשחקנית האישה הטובה בעולם. גפרינדשווילי, שחקנית שחמט סובייטית ממוצא גיאורגי, הייתה האישה הראשונה בעולם לקבל את התואר "רב אמן" מאיגוד השחמט העולמי בשנת 1978. בת' נזכרת בה דווקא כשהיא חושבת עד כמה שחקנים אמריקאים לא נחשבים לאתגר בעיני שחקנים של ברית המועצות: "היא לא היתה שחקנית חשובה על פי אמות המידה שלהם; הדבר היחיד היוצא דופן בה היה מינה, ואפילו זה לא היה חריג ברוסיה. היתה להם נונה גפרינדשווילי, שלא היתה ברמה מתאימה לטורניר הזה אבל היתה שחקנית שפגשה פעמים רבות את כל רבי-האמן הרוסים". אגב, בת דמותה של גפרינדשווילי מוצגת בסדרה של נטפליקס בתור אלופת העולם לנשים "שמעולם לא התמודדה מול גברים". מדובר בטעות לא טיפוסית ליסודיות המאפיינת את הסדרה על פי רוב, שכן כפי שמתואר בספר, גפרינדשווילי התמודדה פעמים רבות מול גברים וניצחה רבים מהם. גפרינדשווילי לא אהבה את האופן השגוי בו הוזכרה בסדרה והגישה תביעה כנגד נטפליקס.

אבל גפרינדשווילי אינה האישה הראשונה שהגיעה לשחק ברמות הגבוהות של משחק השחמט. הכבוד הזה שמור לשחקנית בריטית-צ'כית בשם ורה מנצ'יק, שנולדה בשנת 1906. אביה לימד אותה לשחק בגיל 9, ובגיל 17 החלה מנצ'יק להתמודד בתחרויות בינלאומיות לגברים. כאשר הגיעה בשנת 1929 לשחק בטורניר בקרלסבד, הציע אמן השחמט אלברט בקר בלעג שכל שחקן שיובס על ידה יקבל חברות ב-"מועדון ורה מנצ'יק". בקר עצמו היה החבר הראשון במועדון זה. עם השנים הצטרפו למועדון זה גם רבי אמנים כמו שמואל רשבסקי, מקס אויבה, ז'אק מיזס ורבים אחרים.

הדומיננטיות של גברים בשחמט תחרותי נמשכת עד היום, אולם מאז כתיבת הספר הפציעו בעולם השחמט שתי נשים בעלות יכולת משחק יוצאת דופן שראוי להזכירן.

יהודית פולגאר, שחקנית הונגריה ממוצא יהודי, זכתה בשנת 1991 בתואר רב אמן והיא רק בת 15 וארבעה חודשים. פולגאר שסירבה להתחרות באליפות העולם לשחמט לנשים, הצליחה להגיע למקום השמיני בדירוג העולמי והיא נחשבת לאישה השחמטאית הטובה בהיסטוריה.

חואו ייפאן, שחקנית סינית בת 28, נחשבת כיום לשחמטאית הפעילה הטובה בעולם למרות שפרשה למחצה מהסבב התחרותי בשנת 2018. ייפאן שהחלה להתעניין במשחק כבר בגיל 3, זכתה בתואר רב אמן בגיל 14 וחצי, וניצחה באליפות העולם בשחמט לנשים בגיל 16. דירוג השיא של ייפאן הוא מקום 55 בעולם, אולם בניגוד לשחקנים אחרים ברמתה היא מסרבת להקדיש את כל חייה למשחק, ואף הלכה ללמוד שני תארים באוניברסיטה במקביל להשתתפותה בתחרויות שחמט. בשנת 2020 מונתה ייפאן למרצה באוניברסיטת שנג'ן וכיום היא מדורגת במקום ה-94 בעולם.

Hou Yifan Andreas Kontokanis

חואו ייפאן

 

המלצה כפולה

למי שעדיין לא ראה את סדרת הנטפליקס "גמביט המלכה" אני ממליץ עליה בחום. כמו הקריאה בספר גם הצפייה בסדרה היא חוויה רגשית הנעה בין ההתענגות מגאונותה של בת' לבין תחושת הסבל למקרא התמכרויותיה. באופן מפתיע ויוצא דופן לעיבודי ספרים, הסדרה מצליחה להעביר את הדיכאון של בת' באופן אפקטיבי יותר מהספר. אגב, גם יכולת המשחק של בת', שחקנית שחמט אינטואיטיבית כמו רבי האמן חוסה ראול קפבלנקה ופול מורפי, מומחשת טוב יותר בטלוויזיה.

מי שמצפה למצוא את הסדרה בספר אולי יתאכזב. הסדרה של נטפליקס מנצלת היטב את המדיום הוויזואלי בעוד הרומן לא ממש מתאמץ לצייר תמונות בדמיון הקורא. כך, למשל, השיער האדום של הגיבורה הוא מאפיין בולט מאוד בסדרה, אבל כלל אינו נזכר בספר. גדולתו של הספר מצויה באופן בו גאונותה של בת' ואהבתה למשחק שחמט נוגעים לליבו של הקורא. ספר מעניין מאוד ומומלץ לקריאה.

גמביט המלכה / וולטר טוויס
ידיעות ספרים, 2021
תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי
352 עמודים מודפסים

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא

users: ניסים סופר

אולי יעניין אתכם