"אין מה לראות פה" מאת קווין וילסון

ליליאן חיה חיים בינוניים. נטולת אהבה, עובדת בעבודות מזדמנות, מתגוררת בעליית הגג של אמה ומחזיקה בהשקפת עולם קורבנית. בלבה היא מאמינה שמגיע לה הרבה יותר. שיחת טלפון ממדיסון, חברתה מהפנימייה לבנות בה שתיהן למדו, מעבירה את ליליאן אל מציאות חדשה, בה היא אומנת לתאומים, בן ובת, רולנד ובסי. התאומים הם ילדיו של בעלה של מדיסון מנישואים קודמים וקיומם צריך להישמר בסוד על רקע הקריירה הפוליטית שלו אבל גם משום שאין מדובר בילדים רגילים (כדי לא לקלקל את חווית הקריאה לא אספר כיצד השניים יוצאי דופן).

וילסון בורא עולם פנטסטי, מעין אגדה מודרנית, בו ליליאן הצעירה עוברת ממגורים בעליית גג מעופשת ולחה לאחוזת פאר בה ארוחותיה מותקנות על פי בקשתה, וחברתה משכבר, מדיסון, מארחת אותה בחום. אולם מסתבר שמשרת האומנת מורכבת יותר ממה ששיערה: "היא תפסה את פרק ידי הימנית... היא נשכה אותי כל כך חזק עד שצרחתי בעוצמה... נפלתי לתוך הבריכה. בסי החזיקה את הראש שלי מתחת למים, משכה לי בשיער ושרטה לי את הפנים כמו מטורפת".

ליליאן שאינה אימהית במיוחד, צריכה למצוא דרך להסתדר עם התאומים. שלושתם חיים יחד במעין בועה, בביתן האורחים שהוכן במיוחד עבורם. ככל שעובר הזמן היא מתוודעת לעברם המורכב: "כמעט התחלתי לבכות, אבל הילדים האלה, שהחיים כל כך דפקו אותם, לא בכו, והרגשתי שאהיה כזאת נמושה אם אבכה בזמן שהם מצליחים לשמור על קור רוח".

ליליאן מוצאת דרכים לטפל בתאומים, הן בפיזיות הלא סטנדרטית והמאיימת שלהם, והן בנשמתם השסועה: "לא שנאתי אותם... אף פעם לא רציתי ילדים... אבל אילו היה נפער חור בשמיים ושני ילדים מוזרים היו נופלים אל כדור הארץ... יכול להיות שהייתי מטפלת בהם. אם זה זורח באור של סכנה, אני מוכנה להחזיק את זה. באמת". והיא אכן מצליחה להחזיק את השניים האלה, להגן עליהם וליצור עמם קשר של קרבה: "'אנחנו בבית', אמרתי. ידעתי שכאן לא הבית שלי. ולא הבית שלהם. אבל אנחנו נגנוב אותו".

בניגוד לנטייתה, ליליאן מפתחת רגשות אימהיים כלפי התאומים ההופכים, בהדרגה, למרכז עולמה: "כל הזמן דאגתי ממה שיקרה לי אם אדפוק הכל. אני אאבד את החיים האלה. אני אאבד את מדיסון. אבל לא חשבתי על הילדים. אם אני אאכזב אותם, לאן הם ילכו? למקום רע, בלי ספק. למקום גרוע יותר מהחיים האלה".

כותרת הספר לקוחה מתקרית שמתרחשת בספריה הציבורית. לאחר זמן רב בו היו סגורים בביתן הם מבקרים בספריה, אולם ברגע האחרון מתברר שאין להם כרטיס קורא. ליליאן מדריכה את התאומים להחביא את שני הספרים הנחשקים בבגדיהם, ונותנת ספר נוסף לבסי: "'בואו, אמרתי. הושטתי לבסי את הספר על המנזר. 'תחזיקי את זה ותתנהגי כרגיל, אוקיי? אין מה לראות פה. לאף אחד לא אכפת. לאף אחד לא אכפת מאיתנו'. קשר אנושי –לפי המחברהוא לב הקיום, ולא משנה עד כמה חריגים האנשים המקיימים אותו.

נימת האגדה השזורה לאורך הספר, הדמויות הייחודיות שמעצב וילסון, ובעיקר הטקסט החשוף, האמיתי ונטול הגינונים המסופר בגוף ראשון על ידי ליליאן, הופכים את הקריאה למענגת במיוחד. התובנות העולות מן הקריאה הן אוניברסליות ונוגעות ללב. מומלץ בחום.

אין מה לראות פה / מאת קווין וילסון
עם עובד, 2022
תרגום: שירי שפירא
245 עמודים

דניאלה ש. היא מבקרת הספרים של אתר דיומא