הצורך במומחיות – על הביקורתיות הכוזבת של מתנגדי חיסונים

בשמיים הסוערים של מתנגדי החיסונים הפציע לאחרונה כוכב חדש – איש שמאל רדיקלי בשם אלון מזרחי שבעברו הספיק להיות גם איש ימין רדיקלי. בשבוע שעבר, מזרחי בחר להסביר בפוסט ארכני בפייסבוק מדוע הוא "כל כך מנג'ס עם עניין החיסונים ומגבלות הקורונה". פוסט זה הגיע לתפוצה לא מבוטלת וזכה לפופולריות רבה בקרב מתנגדי חיסונים ומכחישי קורונה.

בין שאר הדברים, מזרחי כתב כהאי לישנא: "כשאני נתקל בסיפור רשמי, קונצנזואלי, מחייב, אני מתמלא התקוממות וזעם. אני מייד מחפש את השולל, הסיבוב, ההונאה, השקר הנוח. ככה אני וככה אני בנוי... תמיד, תמיד בחיים, יש ערך עצום להבאה לדיון של הפרספקטיבה המודרת והמוכחשת, זו שמתעלמים ממנה בשם הרצון בסיפור אחד ואחיד – סיפור שתמיד מקדם אך ורק – תמיד, אך ורק – את האינטרסים של ממסד פוליטי מסויים. תמיד. אך ורק".

"הממסד"

הקרדו של מזרחי מייצג תופעה רחבה ומעניינת. מדבריו של מזרחי אנו למדים על האויב של מתנגדי החיסונים – "הממסד". זה לא שבאמת משנה למזרחי באיזה ממסד מדובר, הוא מתנגד עקרונית לממסד באשר הוא וזה בכלל לא משנה אם זה "המשטר" או "התעשייה" או "הביג פארמה" או אפילו הרופאים, המדענים והפוליטיקאים שלשיטתם של מתנגדי החיסונים, כולם מקבלים לכסף מחברות ענק כדי להזריק לציבור התמים חומרים ניסיוניים. הגישה הזו, הזוכה לפופולרית לא מבוטלת, מניחה שכל מה שאתם יודעים על המציאות זה שקר ובעצם אנו חיים במטריקס.

בניגוד למרקסיזם הישן, מזרחי לא מקדם גישה של מאבק מעמדי, אלא גישה של מאבק נגד "הממסד" באשר הוא. מצד אחד יש את הממסד שתמיד מייצג רק רוע, חמדנות ואטימות ולעומתו יש את המתנגדים לממסד, המורדים הנאצלים שמחזיקים בידע יקר ערך על "האמת" ושנציגי המשטר תמיד מנסים להשתיקם.

וכך, מזרחי ומתנגדי חיסונים אחרים בדרך כלל מנסים להציג את עצמם כאנשים בעלי מחשבה עצמאית וגישה ביקורתית שמסרבים "ללכת עם העדר". ברם, העולם המודרני מציף אותנו בתועפות של מידע בתחומים רבים ושונים וכדי להיות ביקורתי ובעל מחשבה עצמאית בכל אחד מתחומים אלו, צריך ללמוד ולהתמחות בכל אחד מתחומים אלו. בשונה מדיוני מדיניות שמושפעים בעיקר מהעדפות ומערכים, סוגיות שעיקרן אמת מדעית, מצריכות מומחיות ניכרת. כך, למשל, כדי להביע עמדה עצמאית וביקורתית בתחומי אפידמיולוגיה, בריאות הציבור ואימונולוגיה, יש צורך בלימודים של שנים רבות.

קולו אור, הכותב עבור "מכון דוידסון למחקר מדעי" אפיין בעיה זאת היטב: "מדהים, אני יודע. אבל זו האמת: למרות שאני אינטליגנטי, משכיל, רגיש וספונטני, ולמרות שאפילו ביליתי לא מעט בלימודים אקדמיים, קראתי עם השנים אלפי מחקרים בעיון ואפילו יצא לי לכתוב עבור מדע גדול בקטנה ועבור הזרוע לחינוך מדעי במכון ויצמן, הידע שלי בתחום לא משתווה לידע של מישהו שלמד כמה שנים אינטנסיביות רפואה ואחרי כן הקדיש עוד מספר שנים להתמחות באימונולוגיה. מישהו שבניגוד אלי יכול להסתכל על גרף או מחקר בתחום ומייד לראות את הקונטקסט, להבין מה הגיוני ומה לא ואיפה יש טעות או אולי הצגה מגמתית או שגויה של דברים. מישהו שלמד כמויות עתק של חומר, טכניקות מעבדה, מנגנונים חיסוניים. מישהו ששולט בהיסטוריה ובהווה של הפיתוח והשימוש בחיסונים, בבעיות ובפתרונות, בבדיקות הסרולוגיות ובחקירות האפידמיולוגיות. בקיצור – מישהו שהוא אימונולוג.

לא לי ולא למגיבים ששלחו לי את החומרים אין את הכלים לנתח ולהעריך חומר כזה באמת. זו הסיבה בגללה תגובות לפוסט הזה עם 'הוכחות וראיות' לכך שחיסונים לא עובדים או מזיקים פי 1,000 יותר ממה שטוענים וכו' הן חסרות תוחלת. יש לכם הוכחה שכזו? בוער בדמכם להוכיח לעולם את טעותו? מעולה. גם אני וגם אתם יודעים בדיוק מה צריך לעשות: לגשת איתה לאימונולוג, ביולוג, או כל איש אקדמיה אחר ויחד לפרסם מאמר פורץ דרך".

חובבנים רציניים שמשקיעים זמן ניכר בלימוד תחום בו לא זכו להכשרה שיטתית, יכולים לפחות להבין את הדברים שכותבים המומחים השונים ולראות מתי יש קונצנזוס מדעי בתחום ומתי מתגלעים חילוקי דעות אמיתיים. אבל הרוב המוחלט של בני האדם אינם כאלה. לרוב האנשים אין את הידע, את הסבלנות או את הזמן הדרוש לרכוש הבנה מספקת בתחומי דעת מורכבים שאינם עוסקים בהם באופן שוטף – כמו אימונולוגיה למשל.

רבים ממתנגדי החיסונים שמגדירים את עצמם "ביקורתיים" ו-"בעלי מחשבה עצמאית", פוסעים באותו מסלול ידוע – הם רואים כמה סרטוני יו טיוב, קוראים כמה פוסטים, ובסופו של דבר מגיעים לדמות כריזמטית כלשהי שלה הם בוחרים להאמין. אף פעם לא הצלחתי לשמוע ממתנגדי חיסונים הסבר מספק מדוע אסור להאמין לממסד המדעי, לממסד הרפואי, ל-FDA ולמשרד הבריאות אבל כן אפשר להאמין לכל מיני חובבנים המופיעים ביו טיוב או לנוכלים שכבר נתפסו בקלקלתם כמו אנדרו וייקפילד. בסופו של דבר, עבור כל מי שאינו מומחה, מדובר בשאלה במי לבטוח – האם לבטוח בקונצנזוס המדעי, בעמדה הרשמית של משרדי בריאות במדינות העולם, במסקנות הממסד הרפואי, או שמא לבטוח בקומץ "דיסידנטים" אנטי-וקסרים?

מאנטי-ממסדיות לניו אייג'יזם

מגמת האנטי-ממסדיות שהופכת את מתנגדי החיסונים לגיבורים, מקורה בלקחים שהתגבשו בדעת הקהל המשכילה במערב במהלך המאה העשרים. חוקר המודיעין יו וילפורד כתב כי עד למלחמת וייטנאם רוב האמריקאים נטו להאמין לממשלה שלהם, ולכן לא התנגדו כשהממשלה העניקה כוח מופרז לארגונים חשאיים כמו האפ.בי.איי והסי.איי.אי. שורה של שערוריות, ממלחמת וייטנאם עצמה, עבור במעקב לא חוקי אחרי אמריקאים ועד מבצעי ביון הזויים נוסח "ארטישוק" (ניסוי לשליטה מנטלית בבני אדם), הביאו שכבה הולכת וגדלה של אזרחים אמריקאים למסקנה שעל הממשלה אין לסמוך. גם בעשורים לאחר מכן ממשלים אמריקאים שונים נתנו סיבות טובות לאזרחים לפתח חוסר אמון בשלטונות. מחאות "תרבות הנגד" שמאז שנות השישים שוכפלו שוב ושוב במערב, הציגו התנגדות בלתי מתפשרת ל-"משטר" (מובן מאליו שמחאות כגון אלו יכלו לצאת אל הפועל רק בזכות התנאים הנוחים ומרחב הפעולה הנרחב שהדמוקרטיות המערביות מציעות לאזרחיהן). הניאו מרקסיסטים באקדמיה ובשמאל הרדיקלי הצטרפו בשמחה למגמה הזאת ופיתחו רעיונות של התנגדות מתמדת לממסד, לשטיפת המוח הקפיטליסטית ול-"חרושת התרבות" (Cultural industry).

לעתים, "ההתנגדות" הפכה למצב נפשי מתמיד. ברם, רוב האנשים אינם יכולים להסתפק רק בהתנגדות והם זקוקים למישהו שיוכלו להאמין לו. וכך, במקום לבטוח במדענים, ברופאים ובמשרד הבריאות רבים בחרו לבטוח במקורות "סמכות" חלופיים, כגון מקדמי תורות ניו אייג' שונות, גורואים של רפואה אלטרנטיבית וקונספירטורים למיניהם.

האמנם ביקורתיות?

בחזרה לאלון מזרחי, המהווה, כאמור, דוגמא טיפוסית למתנגדי חיסונים בישראל: "כשאני נתקל בסיפור רשמי, קונצנזואלי, מחייב, אני מתמלא התקוממות וזעם. אני מיד מחפש את השולל, הסיבוב, ההונאה, השקר הנוח. ככה אני וככה אני בנוי".

מי שקורא בזהירות את הטקסט הזה של מזרחי רואה שאין בו לא עצמאות מחשבתית ולא גישה ביקורתית. התגובה של מזרחי היא אוטומטית ורגשית. מזרחי מתעב את הממסד וכאשר הוא נתקל ב-"סיפור רשמי" הוא פונה באופן מיידי לאלטרנטיבה הלא רשמית – וזה בכלל לא חשוב אם אותו "סיפור רשמי" הוא נכון או לא.

"יש ערך עצום להבאה לדיון של הפרספקטיבה המודרת והמוכחשת, זו שמתעלמים ממנה בשם הרצון בסיפור אחד ואחיד – סיפור שתמיד מקדם אך ורק – תמיד, אך ורק – את האינטרסים של ממסד פוליטי מסויים. תמיד, אך ורק" קובע מזרחי. וגם כאן, אין באמת בחירה, אין עצמאות מחשבתית ואין חוש ביקורת. זה לא שמזרחי בחן בזהירות את עמדת הממסד, את עמדת המומחים ואת המחקרים בנושא החיסונים ומצא את הטעות המדעית שכולם פספסו. מזרחי מניח כהנחה מוקדמת וכקביעה מוחלטת שהממסד "תמיד, אך ורק" משקר כדי לקדם אינטרס כלשהו. מן הצד השני, מזרחי נותן אמון מיידי ובלתי מסויג ב-"פרספקטיבה המודרת והמוכחשת" – הפרספקטיבה של מתנגדי החיסונים כמובן.

נקודת הפתיחה

למרבה הצער, אין פתרון קל לבעיה המוצגת במאמר זה – הצורך במומחיות. בסופו של דבר, לרובנו אין יכולת לשפוט "באופן עצמאי" ו-"בגישה ביקורתית" את הרוב המוחלט של הנושאים מבוססי המומחיות בהם אנו נתקלים בחיי היומיום. פועל יוצא, כאשר אנו נפגשים בתחום מומחיות מדעית, אנו נאלצים לתת אמון במומחים.

אני סבור שעלינו להכיר במוגבלות שלנו. לא כל סוגיה אנו מסוגלים להבין לעומקה בעצמנו, לבטח לא סוגיות מדעיות המצריכות מומחיות ניכרת. האמון בקונצנזוס המדעי ובעמדת הגופים המוסמכים צריך להיות, לכל הפחות, נקודת פתיחה.

השיטה המדעית מאפשרת לערער על הקונצנזוס המדעי הקיים ואף להפריך אותו דרך פרסומים מחקריים הנבחנים בעין ביקורתית על ידי הקהילה המדעית. וכך, כאשר יש תפיסות מדעיות שגויות (קל וחומר הונאות מדעיות כמו של וייקפילד), הקהילה המדעית תמצא את הדרך להפריך אותן. לעומת זאת, דיסידנטים בעלי "מחשבה עצמאית" שמנסים לערער על ההסכמה המדעית דרך קליפים ביו טיוב, דווקא בהם יש לחשוד ואת דבריהם יש לבחון באופן ביקורתי. כדי להפוך את הסדר ההגיוני ולהעדיף דיסידנטים "ביקורתיים" על פני הקונצנזוס המדעי, צריך סיבה טובה מאוד. ועם כל הכבוד, פוסטים או קליפים של אנשים כריזמטיים שרוב רובם אינם מומחים לנושא שהם "מתנגדים" לו, אינה סיבה טובה כל צרכה.

אם שערוריות כמו מבצע ארטישוק היו המחיר של אמון בלתי מוגבל בממסד, אזי ההתנגדות הנרחבת לחיסונים היא המחיר שאנחנו משלמים על האמון באלו שמתנגדים באופן אוטומטי וללא שום חוש ביקורת ל-"ממסד". וכפי שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, המחיר הזה כבד מנשוא.

פרופ' דני אורבך הוא מרצה להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים

* מבוסס על מאמר שפורסם לראשונה בבלוג הינשוף