הטיפול בבדואים בנגב כמערכה לאומית – מעבר לאסטרטגיה של חתירה לפתרון

בתמונה שתילי קנאביס שנתגלו במבצע אכיפה בנגב שנערך ב-6 באוקטובר 2021

על רקע התגברות הפשיעה והאלימות בדרום הארץ – ובעיקר לאחר המהומות שהתחוללו בעקבות נטיעות קק"ל – נוצר שיח ציבורי ער אודות הבעיות של האוכלוסייה הבדואית בנגב. לצד השיח הציבורי, ואולי כתוצאה ממנו, הגבירה המדינה את מאמצי השיטור באזור זה.

בחודשים האחרונים, המשטרה ערכה שורה של מבצעים – חלקם מתוקשרים ביותר – שנועדו לא רק לפגוע בסוחרי הסמים ובמבריחי הנשק הפועלים בנגב אלא גם לחזק את תחושת הביטחון בקרב התושבים היהודים באזור. יחד עם זאת, המאמץ המשטרתי בדרום הארץ – שנלווה לו מאמץ מקביל לטיפול בפשיעה ובאלימות במגזר הערבי בצפון הארץ – לא שיקף תמורה משמעותית באופן הכולל של טיפול המדינה בסוגיה הבדואית, אלא היה רק מהלך נקודתי בתחום הטיפול בפשיעה.

מבצע אכיפה בנגב שנערך ב-20 באוקטובר 2021

למעשה, המדינה טרם קיבלה החלטה האם היא מתכוונת להמשיך באסטרטגיה "הניהולית" המוכרת מן השנים האחרונות המבוססת על מענה חלקי לבעיות נקודתיות, או לאמץ אסטרטגיה החותרת להשגת פתרון הוליסטי ומוחלט (לגישה האסטרטגית שנקטה המדינה מול הבדואים בנגב בשנים האחרונות ראה במאמר הקודם). יש להבין שהדילמה מולה המדינה עומדת אינה פשוטה. הדחיינות של המדינה בטיפול בסוגיה הבדואית והעדפתה לנהל את הבעיות בנגב במקום לנסות ולפתור אותן נובעות, לפחות במידת מה, מההבנה כי הטיפול בנושא כה נפיץ עלול להביא להתפוצצות. רוצה לומר, טיפול שורש בבעיות המגזר הבדואי בדרום, ולבטח בסוגיית חוסר המשילות בנגב, כרוך בסיכון של חיכוך אלים עם האוכלוסייה עד כדי איום בפרוץ אינתיפאדה בדואית. והמהומות שפרצו בעקבות נטיעות קק"ל ממחישות היטב את הפוטנציאל הנפיץ בנגב.

אף על פי כן, מעבר מאסטרטגיה של "ניהול" לאסטרטגיה של "פתרון" מתאים לטיפול בבעיות בנגב. ראשית, מדובר בנושא סביבו יכולה הממשלה לגייס הסכמה ציבורית רחבה. שנית, לחידוש המשילות בנגב יש השלכות ברורות על הביטחון האישי של אזרחי המדינה. אולם, לשם כך, נדרש הרבה יותר ממבצעים נקודתיים של משטרת ישראל נגד עבריינים.

ממשלת ישראל צריכה להגדיר את הנגב ואת הטיפול בבעיות האזור כנושא בעל עדיפות לאומית. וכדי לתרגם תעדוף זה לשפת המעשה, יש להקים גוף מערכתי שינהל את המערכה הלאומית בדרום הארץ. תפקיד האופרטור יהיה לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח וכדי לממשה יועמדו לרשותו סמכויות נרחבות. הגוף הלאומי המערכתי ישמש כממשק לשיתופי פעולה בין כלל הגורמים הרלוונטיים שעניינם הנגב, ובכלל זאת הגופים הביטחוניים (משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי, צה"ל), הגופים האזרחיים (משרדי המשפטים, הכלכלה והפנים) והגופים המוניציפליים (נציגי הרשויות המקומיות והעיריות של אזור הנגב). בראש הגוף המערכתי יש להעמיד "אופרטור" בעל עבר ביטחוני, וזאת כדי לסמן את הטיפול בנושא כעניין הנוגע לביטחון הלאומי של המדינה.

המערכה הלאומית בנגב תיצור פעילות בשני טווחי זמן. בטווח הזמן המיידי יושם דגש על צמצום האלימות והפשיעה ובמקביל יחתור הגוף הלאומי מערכתי להסדיר את ההתיישבות הבדואית, השרטון עליו התנפצו כל המאמצים הקודמים, וזאת כדי להשיג פתרון גם לטווח הזמן הארוך.

במקום המבצעים הנקודתיים בהם נקטה המשטרה לאחרונה, תופעל תוכנית לאומית נרחבת למלחמה בפשיעה בדרום. וכדי להוציא תוכנית כגון זו אל הפועל, יש לערב שני גורמים נוספים שעד עתה לא נעשה בהם שימוש מספיק. הגורם הראשון הוא צה"ל שיכול לסייע במאבק בהברחות של אמצעי לחימה. הגורם השני (והחשוב יותר) הוא שירות הביטחון הכללי שצריך להשתחרר ממגבלות תפיסתיות ולהעמיד את יכולותיו המודיעיניות למלחמה בפשיעה בדרום, כפי שכבר נעשה בעקבות המהומות בערים המעורבות במאי 2021. כזכור, הכלים הייחודיים של השב"כ סייעו באיתור אנשים היו מעורבים במעשי האלימות במהומות מאי. גם המערכת המשפטית צריכה להיות מעורבת בתוכנית הלאומית למלחמה בפשיעה בנגב כדי להבטיח את מיצוי הדין עם העבריינים שייתפסו, וזאת למען יראו וייראו.

במקביל, האסטרטגיה "הניהולית" המתמקדת בפתרונות נקודתיים והמתבססת על הפעלה שגרתית של כלים כלכליים או ביטחוניים, תופסק לאלתר. במקום זאת, הגוף הלאומי המערכתי יחתור להעמיד תפיסה הוליסטית ורב ממדית שתכליתה טיפול במכלול סוגיות הליבה הנוגעות לאוכלוסייה הבדואית בנגב – קרקעות, כלכלה וביטחון.

המורכבות של המערכה הלאומית המוצעת מחייבת תכנון קפדני, ניהול אסטרטגי ואורך רוח. אין מדובר אפוא בפתרון קל לביצוע, אולם בלי טיפול יסודי ועמוק בבעיות בנגב, המצב שם רק יחמיר, והתפרצויות אלימות נוספות וקשות יותר הן רק עניין של זמן.

ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה בתחום הסכסוך היהודי-ערבי והחברה הישראלית, חוקר בכיר בתנועת הביטחוניסטים ובכיר לשעבר בשירות הביטחון הכללי